התפרקותה של מרצ 175
נדמה לי כי טענתו של אסף מתבססת על הנחה שגויה, כי מצביעי מרצ מייצגים את השמאל הישראלי, ולא כך הוא. למעשה, גם המנדטים שהשיגה מרצ בבחירות האחרונות כבר אינם שלה. ההתחמקות של מרצ מנקיטת עמדה בכל אחת מהשאלות הראשיות העומדות בפניה (כפי שהוצגו בתשדיר הבחירות שלה שקרא שלא להצביע למפלגות הקטנות, כי מרצ תומכת בבת אחת בכל הנושאים שהמפלגות האחרות מציגות כנושאים בודדים - שלום, חרדים, נשים וסביבה) גרמה לרבים לנטוש אותה שבועות ספורים לאחר הבחירות. לא אחת שמעתי אנשים מתלוננים על כך שבזבזו את קולם על מרצ. בעיקר אני שומע זאת מאנשים שהייתה זו להם הצבעתם הראשונה.
גם אני הייתי תומך מרצ בימי הפוחזים, ומעט לפני הבחירות עברתי להצביע לשינוי, לאחר שבבחירה בין השמאל הקיצוני של חד''ש לבין הלאומיות של מפלגות המרכז (ולא לאומניות, אסף ושיר), העדפתי להימין בדעותי. מרצ, בבחירות הבאות, תאבד לפחות שני שליש ממצביעיה (אלא אם אלו יקבלו פיק ברכיים בקלפי) שיצביעו או לחד''ש או לשינוי (שהייתה צריכה את הבחירות האחרונות כדי להוכיח את יכולתה להפוך לגורם משמעותי, דבר שישמש אותה בבחירות הבאות כדי לצבור כוח רב נוסף).

כדאי לציין גם שמרצ לא תמיד הייתה כזאת - תחת הנהגתה של שולמית אלוני מרצ הייתה נחרצת הרבה יותר, והיה זה יוסי שריד (מי שיאיר קוטלר כתב עליו את הספר ''הנחש'') שדרדר את מרצ לתהומות האידאולוגיים הנוכחיים בהם היא נמצאת.

אגב, אם יורשה לי לרגע לחבוש את כובע העורך, הייתי רוצה להזכיר ליוסי שהאייל הקורא יכול וצריך להפוך לפורום רציני יותר לדיון בנושאים המועלים בו. ההזדמנות של כל אחד מהקוראים להגיב על מאמרים המתפרסמים כאן, ואף לכתוב מאמרים בעצמם, יכולה ליצור כאן הזדמנות יחודית בנוף האינטרנט הישראלי, ובכלל, לדיון מעמיק בנושאים שונים בעלי עניין.
דב בלתי נלאה 181
דובי, פשוט לא נמאס לך לתקוע בשופר של עצמך ולפאר את האתר וכמה שהוא משאת נפשם של אינטלקטואלים ברחבי הרשת.

זה קצת מדאיג.

על מה אתה מחפה?
התפרקותה של מרצ 187
לא טענתי שמרצ מייצגת את השמאל הישראלי. אינני חושב שניתן להתייחס לשמאל הישראלי כאל קבוצה אחת בלי למצמץ מצמוץ שקרי. השמאל הישראלי מיוצג לטעמי ע"י כמה וכמה מפלגות (ואפילו ש"ס), כמה וכמה ניואנסים בצורות המחשבה אך רובם בעלי אותם כשלים כפי שציינתי. מרצ ניתנה רק כדוגמה. שינוי היא סיפור אחר לחלוטין.

לשינוי אין עקרונות, יש לה עקרון. אין לה מטרות, יש לה מטרה. לעולם לא אוכל להצביע למפלגה כמוה, שרוכבת על רגש יחיד ובודד (ובלא מעט מקרים, משולל הגיון לחלוטין) כל הדרך אל הקלפי. ראוי גם להזכיר גם את העומד בראשה, שנראה שמתעב כמעט כל קבוצה הטוענת לקיפוח אי שם: ערבים, הומוסקסואלים, נשים, מעוטי-יכולת, עובדים זרים ועוד כהנה וכהנה. אך לא בגללו אני לא מסמפט את המפלגה. בגלל העובדה שבעוד שמרצ מתיימרת להכיל איזהשהוא מצע מדיני (סותר ככל שיהיה) לשינוי אין יומרות כאלו בכלל. אינני אוהב מפלגות אג'נדה אחת כיוון שמה שהן למעשה אומרות הוא שאין הן מייצגות אותך, המצביע, אלא רק חלק אחד קטנטן מדעותיך. שינוי לא מטרידה את עצמה בזוטות כמו נושאי בטחון-לאומי, איכות הסביבה ושאר הא ודא. היא לא מביעה את דיעותיה בנושאים הללו (גם לאחר הבחירות) - לא איכפת לה.

הנחמה היחידה במפלגת שינוי היא שהאנשים שהיא הכניסה לכנסת (למעט היושב בראשה) הם אנשים טובים ברובם ויהיו ח"כים טובים אי"ה. אינני מנחם את עצמי בעובדה שהם לקחו על עצמם אג'נדה משמעותית. הרי לא נשפר את מצבינו בגללם היות ומפלגת אג'נדה אחת באופוזיציה היא חסרת חשיבות כיוון שלעולם לא תציע חלופה לשלטון אלא רק תנסה ליצור מצב בה תוכל להיכנס לקואליציה. זה די מטריד שמפלגה שעוסקת בנושא כה חשוב והרה-אסון כמו איכות הסביבה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בעוד ששינוי עברה ובגדול. נראה שזה עוד פעם חלק משיטת "כיבוי השריפות" שפיתחנו לנו. עד שלא יחלו עוד 500 איש נוספים בחודש בסרטן עור ויתחילו להקציב את מי השתיה לא נרגיש שינוי משמעותי בנושאי איכות הסביבה, או אחרים החשובים יותר מהקונפליקט החרדי-חילוני.
התפרקותה של מרצ 195
לשינוי יש אג'נדה מלא. כפי שהעיר כבר עידו - היא תומכת בכלכלה קפיטליסטית ומייצגת את המעמד הבינוני והבינוני-גבוה. מעבר לכך, היא גם הצהירה (וביצעה) כי תתמוך בהסדרי השלום גם מהאופוזיציה. זאת בניגוד לש''ס, שהבטיחה שתתמוך בהסכמים, ואפילו מתוך הקואליציה, ברגע שהדרישות שלהם לא התקבלו, נמנעו מהצבעה בעדם.
החוצפה הזאת, לסכן הסכמים בשביל מריבות תקציביות קטנוניות הייתה צריכה להעיף את ש''ס מהקואליציה בכל מדינה נורמלית. אבל אצלנו מעדיפים ללקק לחרדים אל מול הבוגדנות שלהם, ולהפנות גב למפלגה שמוכיחה את הנאמנות שלה לעקרונות משמעותיים, כמו שינוי.
עצוב, עצוב כאן אצלנו.
התפרקותה של מרצ 205
ראה את תשובתי לאסף רזון - היא נוגעת לחלק הראשון של דבריך.

שינוי הייתה יכולה להיות ללא ספק פרטנרית ראויה יותר לקואליציה. בעיקר בגלל האנשים המוצלחים שהביאה לכנסת ובגלל טוהר המידות שלה. צירופה של ש"ס לקואליציה מביע, כמוכן, הליכי שלטון לא תקינים בהם מפלגות חוברות אחת לשניה מטעמים של שילוב אינטרסים ולא מטעמי עקרונות דומים או יכולת שיתוף פעולה הדוקה. מצב לא תקין זה יוצר את השבירות הקואליצינית שאיפיינה גם את ממשלת נתניהו.

אם נניח לאידיאלים לרגע, בסופו של דבר, אם יוצאים מנקודת ההנחה שהמצב המדיני והאיום הקיומי-בטחוני הוא הבעיה הדחופה והחשובה ביותר כרגע (נקודת הנחה שאני מוכן להילחם עליה בעיקשות) אז בעיני, שוחד של מיליארד שקל בשנה (שזהו פחות או יותר סכום הסחטנות החרדית) ושמירה על הסטטוס-קוו הדתי הוא מחיר לא בלתי סביר להשגת המטרות המדיניות-בטחוניות שלנו. למעשה, אני מוכן לשלם בשביל 17 ידיים נוספות מורמות מעלה בחיוב בנוגע להסדרי הקבע, לנסיגה מהגולן ושאר נושאים הרי-גורל אלו.
התפרקותה של מרצ 236
קרא לי מוזר, אבל לי חשוב, כשנשאר עם פיסת הארץ שתיוותר לנו אחרי שנחזיר את כל השאר, שיהיה כדאי לחיות על הפיסה הזאת. כדי שיהיה כדאי לחיות, חשוב לי שתהיה פה כלכלה מפותחת, שיהיה פה עם נאור ומשכיל, שתהיה פה רמת אבטלה נמוכה, וגם רמת בורות נמוכה.
בקיצור - חשוב לי שמלאכת ההחזרה בתשובה של ש"ס תפסק כמה שיותר מוקדם, לפני ששכבת העוני שש"ס מייצרת בשקדנות תכלול רבע מהישראלים ואף יותר.
אם זה אומר שהסכמי השלום יחכו עוד שנה שנתיים - לדעתי הנושאים הפנימיים יותר לחוצים. אם נתעלם לרגע מהנבואה שמופצת ברחבי הארץ (מאמר בנושא בקרוב!), מלחמה לא עומדת להתרחש בזמן הקרוב, ואיש לא ימות אם ממשלת ברק נסתמך על 17 מנדטים פחות (למעשה רק 11, כי שינוי תכנס לממשלה ברגע שש"ס תעוף). מה גם שבין כה וכה ש"ס אינה אמינה במיוחד.
ורק דבר אחד אחרון - מיליארד הש"חים הללו יעלו לנו הרבה יותר בטווח הרחוק בבלימה כלכלית, בעלייה באבטלה ובהפיכת ישראל למדינה חומייניסטית.
אז באמת חזון ההתקרבות לאיראן שלך עשוי להתגשם...
התפרקותה של מרצ 259
מדבריך ניתן להבין כאילו החיים החילונים בארץ הם על סף הבלתי-נסבל. כאילו הכפייה החרדית היא הדבר שהכי מגביל ומטריד את חייך כאן. אני חושב שאתה מפריז בהענקת חשיבות לחדירה הדתית לחייך (מה איכפת לי כבר, מלבד הכסף המעורב, שיעבירו משחנים בלילות יום חול?) מלבד זאת, נראה לי כמוכן שאתה מעניק יותר מדי קרדיט לש"ס על אשמתה בבורות הציבור. זה די מטופש לדעתי להאשים מפלגה בבורות המצביעים ולא להיפך.

אמנם עכשיו, הסבירות למלחמה נמוכה, אך זה לא חכם לחשוב שהמצב תמיד יהיה כך. לא ניתן לעולם לנבא מלחמה (ארגוני מודיעין כשלו בכך מאז ומעולם - כמצופה) ועדיין, האיום הקיומי על המדינה רב לטעמי הרבה יותר מהאיום אותו אתה מציג. הסכנות האורבות לנו אינן מדינת-הלכה חומיינסטית, כפי שאמרת. זה כ"כ רחוק מאיתנו (ואל נא תהיה כה פסימי בנידון) ודורש שינויים כ"כ עצומים שאינני מזכיר אותם. האיום הקיומי, לעומת זאת, קיים בדמות טילי-קרקע-קרקע החמושים בראשי-קרב בלתי קונבנציונאלים בסוריה, עיראק ואיראן ובדמות צבא אדיר (הגדול וחזק מצה"ל בכמה אמות מידה) במצרים. אלו איומים שקיימים כאן ועכשיו - ולא ערטילאים כשלך. יש להתמקד בהם.

בנוגע למילארד השקלים. בסופו של דבר, תקציב הבטחון המופרז והמופקע הוא הוא הגורם לגרעונות ובלימה הכלכלית. שמונה אחוזים מהתל"ג לתקציב זה הוא מספר יוצא דופן בכל אמת מידה אפשרית. על אחת כמה וכמה, שאנו מוציאים כספים אלו על דברים שספק אם יתרמו לנו (ה- "לביא" שנכשל ו- "החץ" שיכשל). יש לקצץ שם ראשית כל. מיליארד וחצי השקלים הללו הם לא כספים בלתי אפשריים.
התפרקותה של מרצ 197
אם כל בוחר היה מצביע רק למפלגה המייצגת את דעותיו בכל המישורים השונים, מספר המפלגות בארץ היה שווה למספר האזרחים.

בעצם, בהתחשב בקצב בו דיעות מוחלפות, גדול ממש ממספר האזרחים.

מפלגות של רעיון אחד אינן דבר כל-כך נורא. לא שאני מצדיק את "הרעיון האחד" של שינוי – או לפחות, הרעיון האחד שטרחה להציג לציבור לאחר שבחרה את ראש-הבובה שבראשה. אבל כמעט ואין בארץ מפלגות שהן *באמת* מפלגות של רעיון אחד. אפילו "עלה ירוק" לא היתה מפלגה של רעיון אחד. זוכרים את התשדיר, "במה עוד אנחנו תומכים"? הם תומכים בשלום, באחווה, ובעתיד טוב יותר לאנושות, פחות-או-יותר...

אני מאמין שגם למפלגת "זכויות הגבר", "מפלגת הנשים", מפלגת "קזינו" ומפלגתו של הרב בא-גד היה מצע רעיוני מלא. השאלה היא, כמה ממצביעי המפלגות הללו, אותם קולות אבודים, טרחו לקרוא את המצע?
התפרקותה של מרצ 206
אני נוטה שלחלוק עליך. מפלגת עלה-ירוק (בניגוד לכל שאר המפלגות המבקשות עתיד רע וקשה לאנושות :-) היא בדיוק מפלגת רעיון אחד. העובדה שהיא מזכירה דברים שהיא תומכת / לא תומכת בהם איננה הופכת אותה למפלגה שתפעל בנושאים אלו.

לטעמי, היות ואין מפלגה מושלמת, על כל אזרח למצוא את המפלגה שמתאימה למה שיותר מדעותיו, שמייצגת (i.e. - לא מזכירה אותם במשפט אחד) מה שיותר מרצונותיו ועקרונותיו. כך ניתן לייצג מה שיותר מרצונות הציבור בנבחריו. מפלגות "רעיון אחד" לא משרתות את המטרה הזו.

רק עוד קוריוז משעשע: לדעתי על "מפלגת עלה-ירוק" לחבור למפלגת המרכז שהרי יש להם אג'נדה משותפת עד מאד. הראשונים בעד אחווה והשניים בעד שאנשים יחזרו לחייך ברחוב! אין יותר טוב מזה. אני כבר רואה הצעות חוק המחייבות אנשים לחייך ברחוב וללבוש לבן, לפי מיטב המסורת של "כתר הדרקון"!

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים