מה בין הימורים לתרבות המונים??? 18076
לא קראתי ולא שמעתי על המחבר או על הספר מעולם. בודאי אעשה זאת עכשיו.
אני סקרנית לדעת למה בחרת לקרא/לכתוב על ספר שכזה?
לכל אחד מאיתנו יש תקוות וציפיות שלא התממששו עדיין ולמרות זאת אנחנו לא בגהינום.
ראייה כל כך "שחורה" את הכשלון, אין בה שום סכוי לפתרון.
כמה חבל.

בחירת הציורים לצד הכתבה מעולים.
מה בין מציאות לאשלייה? 18126
איילה,

אנסה לענות על שאלותיך, אולם באשר לשאלת הכותרת "מה בין הימורים לתרבות המונים?", האמת היא שהיא נשמעת לי מוזרה כמעט כמו השאלה שעולה במסיבת התה של הכובען בעליסה בארץ הפלאות: "מה בין העורב לשולחן הכתיבה?"

אני שמח שהמאמר גירה את סקרנותך לקרוא את הספר. הוא אינו בלתי מוכר וראיתיו מופיע לפחות ברשימה אחת של 100 הספרים הטובים של של המאה ה-‏20 והוא נחשב לספר קלאסי בקנון הספרותי האמריקני.

למה בחרתי דווקא בספר זה להציגו באייל? מכלול סיבות, ואתייחס רק לאחת מהן: אם תעלעלי במדור הספרים של האייל תראי שבדרך כלל מספר התגובות על ספר שמוצג בו הוא מועט. קשה למגיבים להתייחס לספר שלא קראו. כשכתבתי את המאמר קיוויתי שאצליח להציג ספר ראוי שאינו מוכר לרבים וגם להעלות באמצעותו סוגיות לדיון שניתן להתייחס אליהן אף מבלי לקרוא את הספר, ובפרט, השיבוש בתפיסת המציאות שלנו שיוצרים אמצעי התקשורת ההמוניים, והשאלה עד כמה שיבוש זה עלול לפגוע במרקם החברתי ובנפשו של היחיד.

וודי אלן מספר שחלם יום אחד שנותרה לו דקה אחת בלבד לחיות. כל חייו חלפו לנגד עיניו בהבזק אחד: ההרים המוריקים וגאיות הפרחים, ובהם מרי חכלילית הלחיים, שהיה מאוהב בה, רועה את עדר הכבשים, ההצצות בנשים הכובסות ושרות ליד המעיין... ואז הוא התעורר ונוכח לדעת שאלה בכלל לא החיים שלו אלא של מישהו אחר.

בסיפור של אלן מובע 'בקליפת אגוז' הרעיון שניסיתי להדגיש במאמר. את כותבת: "לכל אחד מאיתנו יש תקוות וציפיות שלא התממשו עדיין ולמרות זאת אנחנו לא בגיהנום". ובכן, השאלה היא האם מדובר ב*תקוות ובציפיות שלנו*, האם הם אותנטיים או שמא הושתלו בנו על ידי תעשיית האשליות ההוליוודית, תעשיית הטלנובלות, תעשיית ה"אינפוטיינמנט" וכו'.

ראיתי יום אחד כתבה בטלוויזיה על נשים המכורות לטלנובלות, כמעט כל חייהן מוקדשים לכך, מה זה עושה לחיי הנישואים הממשיים שלהן?

אפשר שחיים בתוך אשלייה ניצחית אינם כה גרועים, שכן האשלייה פועלת גם כסם מרגיע, ואולי יש מי שמצליחים לחיות בגן עדן של שוטים בלי להיות מגורשים ממנו. אולם לרוב מרגע שהמציאות טופחת על פניו של בעל האשלייה הוא עלול להיקלע למצב שבו הפער בין הבדיון למציאות חריף ומכאיב, והלה בהחלט עלול לחוות את חייו כגיהנום קטן.

האם אנו מספיק מתוחכמים כדי להבחין בין ייצוג המציאות בתרבות ההמונים לבין המציאות הממשית? האמנם הפער בין המציאות לייצוגה באמת כה הרסני? האם תרבות ההמונים היא תרבות במיטבה (ראי הגדרתו של תומס פרידמן לתרבות במיטבה בגוף המאמר)? אני מקווה ששאלות אלה ואחרות עוד יידונו כאן בהמשך.
מה בין מציאות לאשלייה? 18157
שמעון תודה שחזרת.
באשר לכותרת: "מה בין הימורים לתרבות המונים". הקשר בין המילה "הימור" לביטוי "תרבות המונים" נוצר על ידי מחלקת הפרסום של האייל. לידיעתך בחלק העליון מעל מאמרך התנוסס פרסום שעסק בהימורים.
זה היה כל כך סרקסטי שלא יכולתי שלא לתאר את שראיתי. באחרונה חוויתי חוויה כואבת, ביליתי שעות אחדות עם מהמרים כבדים, ועדיין הטעם הרע נשאר בפי. הטעם והפרסומת מעל מאמרך עשו את שלהם ויצרו כותרת מוזרה זו.

אני רוצה להתייחס רק לדברים שאמרת בקשר לחיים בתוך אשליה. הצגת אותם כגן עדן של שוטים, אני לא כל כך בטוחה בזה.
הרבה פעמים רציתי להיות שם, ולפעמים אני חולמת על רגעים כאלה, על יתרונותיהם ויחודם.
גם אני גדלתי על ברכי המצויינות, הבקורתיות, המודעות, האחריות האישית וכל אלה, ובכל זאת אני מקנאת בשוטים. אני אפילו מבקשת להתנסות ברגעים של "שוטות". אלא שאבדתי את הכושר הזה, והפסדתי.

הנריך היינה מגנה את הדמוקרטיה, הוא רואה בה חינוך לבינוניות, דיכוי הנצוצות והכשלת היצירתיות, ליתר דיוק הוא מוצא בדמוקרטיה ערך שלילי החותר ליצירת מציאות שיקרית וסביבה המשלה את רוב השותפים במשחק הזה.
האם הגדרה זו של הדמוקרטיה אינה סוג של אשליה שכולנו משחקים בה???
להשתטות עם חיות מצחיקות 18237
איילה,

כמו שהצחוק יפה לבריאות כך גם ההשתטות מפעם לפעם. מומלץ שביל הזהב הרמב"מי: אין לחיות ברצינות תהומית דרך קבע וגם לא לבלות כל החיים במושב ליצים. אם אבד לך כושר ההשתטות אולי תגדלי איזו חיה מצחיקה כמו גירית או תוכי או איזה חתול שוטה במיוחד - בי לפחות מעוררים בעלי חיים מעין אלה רוח שטות (בפרט כשאני משוחח איתם), ואם גם זה לא עובד, תמיד אפשר לראות איזה סרט של שוורצנגר.

באשר להיינריך היינה והדמוקרטיה אני צריך לראות את הטקסט המדוייק כדי להתייחס ממש; אבל איני מתפלא שהוא שולל את הדמוקרטיה, שהרי כרומנטיקן גרמני הוא שואף אל "הנאצל והנשגב" ואילו הדמוקרטיה המודרנית מייצרת המון השואף אל הבינוניות. בעיני הרומנטיקן אין דבר גרוע מהבינוניות, לשיטתו אף שאול תחתית טובה ממנה (אח.. אח.. ההתייסרות הרומנטית).
18275
Great minds discuss ideas; average minds discuss events; small minds discuss people.

מה בין מציאות לאשלייה? 18923
שמעון, אני מקווה שראית את ''האחות בטי''
אם לאו, יתכן ותמצא בסרט זה עניין.
מה בין מציאות לאשלייה? 18960
שי, תודה על ההפנייה. לא ראיתי את הסרט, אבל אחרי ביקור ב-IMDB הבנתי שהוא עוסק בחייה של אישה על קו התפר בין מציאות אמיתית לבדויה.
סקירת הסרט ב-IMDB:

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים