 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני ממליץ לקרוא במוסף "הארץ" של סוף שבוע זה את הכתבה "רוח פרצים" אודות "משיב הרוח" כתב עת דתי לאומי העוסק בשירה. התרשמתי במיוחד מדברי אחד הדוברים של הקבוצה, אליעזר כהן, המדבר כך: "כמתנחל אין לי שום רצון שהערבים יימחקו, כי הם חלק מהנוף הפנימי, הרוחני והממשי שלי. אני מאמין שאם ההסכמים ביננו לבין הערבים ייעשו באווירה לא פטרונית, אלא בשותפות גורל של מורשות ודתות קרובות, יכול להיות שלום, כמו בין שני אחים שנפגשו אחרי שהופרדו בילדותם. השמאל מדבר על היפרדות מוחלטת ואני לא יכול לחיות עם היפרדות על אותה כברת ארץ. החטא הקדמון של השמאל הישראלי היה בכך שהוא התנכר לאדמה. החטא הקדמון של חלק מהמתנחלים זה שהם חושבים שאם הם יעצרו את התפשטות הכפרית, הפלשתינית, יוכלו בטווח הארוך להעלים אותם. תפישה כזאת היא טרגית. ואני רומנטיקן, והאידיאל שלי הוא שאהבה תנצח את המציאות". ראשית, חבל שדעות כמו של אליעזר כהן הן נחלת מיעוט בין המתנחלים. שנית, אינני חושב שאליעזר כהן הוא רומנטיקן אלא אדם מציאותי מאוד. כפי שאמר אלוף (במיל.) בני פלד ז"ל (לשעבר מפקד חיל האוויר) מדינה יהודית אמיתית לא יכולה להתקיים בפלשתינה אלא בישראל של למעלה ומה שהקמנו כאן זאת קהילה יהודית מוצלחת עם כח צבאי חזק אך לא הקמנו מדינה והטרגדיה, כפי שהוא ביטא אותה ביום מותו, שהיהודים נכשלו בהקמת מדינה. כל הבעיות שיש לנו, הדיבורים ש"העולם לא מבין אותנו" , ש"כולם אנטישמים" הם תוצאה של חוסר היכולת להקים מדינה עם גבולות טריטוריאליות המכלילה בתוכה את כל אזרחיה תוך שוויון זכויות ובניית זהות תרבותית משותפת. חבל גם שאליעזר כהן וחבריו מהציונות הדתית לא מעיזים להתעמק בשורשי העימות שבין "הציונים" לבין "עם הארץ", שורשיו של הקונפליקט בזמנם של עזרא ונחמיה - הציונים הראשונים לבין עם הארץ שרצה להשתתף בבניית המקדש ונדחה. דחיית עם הארץ כשותף והסתמכות על אימפריה חיצונית הן אלה שבסופו של דבר מנעו הקמת "מדינה" והביאו לאובדן הארץ. משימתנו היום, כציונים בעידן החדש, היא לסגור את המעגל שפתחו עזרא ונחמיה ולשתף את עם הארץ בבנייה של אישות מדינית חדשה, וזה לא מאוחר. למטרה זאת אין צורך בהסכמים אלא בעשייה כפי שטוען בצדק פרופ' עוזי אורנן. אם לא נצליח להיהפך לעם טריטוריאלי עתידנו כאן אינו מובטח. ההפך, גורלנו יהיה כגורלם של עזרא ונחמיה וחז"ל - של "עם עולם", ו"עם הארץ" ישאר כאן. לכן, מדיניות האפרטהייד תחת מסווה של המילה העברית "הפרדה" היא הרת אסון וחובתנו לשנותה כפי שמבקש פרופ' עוזי אורנן, פטריוט ישראלי ומגדולי החוקרים של השפה העברית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שאתה קורא לפלסטינאים "עם הארץ" לא הופכת אותם לכאלה. בכלל, הניסיון לקחת דגמים מתוך עבר פחות או יותר מיתי נראה לי כושל למדי. אילו היינו אנו והפלסטינאים לבדנו כאן, ניתן היה אולי לבנות זהות משותפת, אך אין המצב כך. הפלסטינאים הם חלק מהאומה הערבית הענקית,וחלק מהתרבות\דת המוסלמית המונה כמיליארד בני אדם. אין לתרבות עברית\ישראלית דבר וחצי דבר להעניק לעם אשר זהותו כה עמוקה וכה מעוצבת. התרבות העברית\ישראלית שאתה עושה רושם שאתה מציע לא הצליחה אפילו להחליף את הזהות היהודית. אם אנו רוצים להמשיך לקיים מדינה יהודית\עברית\ישראלית (מה שאתה רוצה) יש עלינו להפרד מהפלסטינים, כאשר הגבולות הטובים ביותר לשם כך הם גבולות 67', אך זהו כבר ויכוח אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה אין לך מושג על תולדות הארץ ובניה.אך אינני מאשים אותך מכיוון שחוסר ידיעתך היא תוצאה של חינוך המתרכז ב"עם היהודי" ומתעלם מהמסגרת הטריטוריאלית, חינוך הדוגל ב"ריכוז העם היהודי בארץ ישראל" ושולל הפיכתו של "העם היהודי" לעם טריטוריאלי. חינוך כאמור סובל מסתירה פנימית שאין לה פתרון: לא יהיה ריכוז "העם היהודי" בארץ ישראל כל עוד נגדיר את "העם" עפ"י התורה ולא עפ"י הטריטוריה. יהודי אפשר להיות בכל מקום, ישראלי אפשר להיות רק בישראל. ככל הנראה אינך יודע מה שידע דוד בן גוריון כבר בשנת 1918 עת כתב: "הפלחים אין מוצאם מן הכובשים הערבים, שהשתלטו על ארץ ישראל וסוריה במאה השביעית לספירה. המנצחים הערביים לא השמידו את האוכלוסיה החקלאית שמצאו בארץ. הם רק גירשו את השליטים הביזאנטיים הזרים; באוכלוסיה המקומית לא נגעו לרעה. הערבים גם לא עסקו בהתיישבות. גם במקומות מושבותיהם הקודמים לא שלחו בני ערב את ידם בעבודת האדמה. הם היו, ממש כמו הבדווים של היום, בעיקר רועי צאן ובקר, אנשי מלחמה וסוחרים. בארצות הכבושות לא חיפשו שטחי התיישבות חשדים למעמד האיכרים שלהם, שכמעט לא היה אצלם בנמצא. כל עניינם בארצות החדשות היה מדיני, דתי וכספי: לשלוט, להפיץ את האסלאם, לגבות מסים". אשר על כן טענתך שהפלשתינאים הם חלק מהעולם המוסלמי של כמיליארד איש מסלפת את ההיסטוריה ואת העובדות. הפלשתינאים הם בראש ובראשונה בני הארץ הזאת מדורי דורות, רובם צאצאי הישוב החקלאי העברי שחי בארץ. אידיאולוגיית "ההפרדה" בה אתה דוגל היום היא אחראית במידה רבה בהתנצרותם של חלק מבני הארץ וגם אחראית לא פחות מהכובשים הערבים בקבלת האסלאם ע"י חלק אחר, כפי שטען יצחק בן צבי אשר חקר את תולדות אוכלוסיית הארץ. "העולם הערבי" או "העולם המוסלמי" הם מושגים שאין להם כל קשר למציאות. כל אחת ממדינות ערב או האסלאם פועלת לפי האינטרסים שלה. חוששני שמושגים כגון "מיליארד מוסלמים" הסובבים אותנו זה חלק מפנטזיה יהודית שמקורה בגלות וממנה אנו חייבים להשתחרר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחשבה שמדינת ישראל והתרבות העברית אינם מסוגלים להטמיע לתוכם את ערביי ישראל לתוך אומה אחת אינה תפיסה גלותית או תפיסה פרנואידית. זוהי תפיסה מציאותית לחלוטין. בין אם הפלסטינאים מקורם ב"עם הארץ" ובין אם לאו אינה משנה דבר. האנגלים, למשל, הם בליל של קלטים, סקסונים, סקנדינבים, צרפתים וכיו"ב – זה לא הופך את לאומיותם של חלק מהאנגלים שינם אנגלו-סקסים לפחות חזקה. אם דנמרק תחליט לפלוש למזרח אנגליה, לא הייתי מצפה מהאוכלוסייה המקומית, הקרובה לדנים מבחינה גנטית, להכיר פתאום בזהות הדנית ה'אותנטית' שלהם (שהייתה חבויה כאלף שנה). זה לא יקרה בין אם הדנים יטענו כך ובין אם לאו, וזה לא משנה עד כמה הדנים הם ליברלים. אתה צודק בהחלט בכך שישנה סתירה פנימית בזהות היהודית – מאז שהעם יצא מהגטו במאה ה-19 וחלק גדול מאוד ממנו חדל להיות שומר מצוות ונבדל מהחברה הסובבת אותו, נמצאת היהדות במשבר זהות עמוק. אך מה לעשות? כאלה הם החיים – לפעמים יש בחיים סתירות, סתירות שלא ניתן לפתור – הרי אומה היא "קהילה מדומיינת" לא עובדה פיזיקאלית. למרות הסתירות האלו, העם היהודי רובו ככולו רואה עצמו כעם יהודי. אני לא בא לטעון שזהויות אינן משתנות - לפעמים הן משתנות, אך השינויים אינם יכולים להיות רדיקליים מדי, והשינוי שאתה ופרופסור אורנן מציעים הוא לטעמי רדיקלי מדי. אם היינו רוצים להפוך את הזהות שלנו לפחות מסוגרת, אני חושב שצריך להתחיל בעובדים הזרים, אף שמבחינה גנטית אנו וודאי קרובים אליהם פחות מאשר אל הפלסטינאים. זה יהיה דבר נפלא, אם בעתיד יהיו צאצאי העובדים הזרים ישראלים פטריוטים ודוברי עברית, שיחזיקו בכל דת בה יחפצו (לאחרונה התמנה הגמון לקהילה הקתולית דוברת העברית), אך היהדות בכל זאת תהיה דת "ברירת המחדל", כפי שהנצרות היא כזו בארצות המערב. בניגוד לערבים, מספרם של העובדים הזרים אינו רב כל-כך, ואין הם נתונים במערך קשרים עמוק עם תרבות גדולה ועשירה מעבר לגבול, גם לא ניתן לחשוד בהם בכך שהם מעוניינים שהמדינה תובס בשדה הקרב, למשל. לגבי ערביי ישראל, במידה וישכון פה יום אחד שקט (והכוונה היא לא השקט שלאחר הטלת פצצה גרעינית) אני חושב שנצטרך למצוא איזשהו הסדר שבו יוענקו להם זכויות מיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |