18373
כמו שכבר התבטאתי בעבר, אין חסיד גדול ממני להשקפה שהדמוקרטיזציה במזרח התיכון הוא הפיתרון *הבילעדי* לטווח הארוך.

פיתרונות ביניים, לטווח הקצר והבינוני אני תמיד שמח לשמוע. אך הניתוח שלך לוקה לדעתי בכך שהוא מנתח את הגורמים המשפיעים בלבנון (כרי, ממשלת לבנון, חיזבאלה, ה"עם" הלבנוני, השלטון הסורי, העם הסורי, השלטון האירני והעם האירני) על פי קריטריונים שמתאימים למדינות מפותחות, ואילו אלה מדינות דיקטטוריות.
כך למשל, הצעתך להעביר לעם הלבנוני כל מני מסרים הוא חסר ערך, מכיוון שאין לעם הלבנוני כל השפעה, הוא פשוט מדוכא באלימות וסובל בשקט כבר עשרות שנים. אותו הדבר העם הסורי והעם האירני, הם רוב דומם, ואולי מתון (כך אני מקווה ומעריך), אך מדוכא באלימות וסובל בשקט.
ממשלת לבנון היא לא ממשלה מטעם העם הלבנוני, היא ממשלה מטעם מר אסד, ולכן מי שיש בכוחו לחסל את החיזבאלה הוא אסד, הבעיה לצערינו היא שהוא לא רואה בזה אנטרס שלו, אחרת היה פשוט מפסיק את הלחימה.
נראה שההשפעה האירנית על אסד היא כה גדולה, שאפילו לא היה מוכן לקבל את כל הגולן בתמורה להפסקת האש מלבנון. מבחינה אסטרטגית, נראה שלבנון יותר חשובה לו מאשר הגולן.
יציאת צה"ל מלבנון היה בה היגיון רק במקרה ויש לצה"ל יתרון *מבצעי* לפעולה מחוץ ללבנון, וזאת אני לא יודע כי אני לא איש צבא. בכל מקרה מאזן האנטרסים לא השתנה כהוא זה, ומי שחשב שאנחנו גורמים ללחימה בגלל שצה"ל בתוך לבנון היה מנותק מהמציאות.
הלחימה בחיזבאלה היא לחימה בסימפטום, ולא במחלה. מקור המחלה הוא בסוריה ובאירן. ולכן לדעתי צריך לשקול הסלמה הדרגתית של הפעולות של צה"ל בלבנון, על ידי פגיעה במטרות צבאיות *סוריות* בלבנון, ובהמשך אולי אף בסוריה. ההעלמת עין הזו, שבה אנו מרשים לסוריה להילחם בנו בעקיפין, לא הוכיחה את עצמה כבר 25 שנה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים