טובים ורעים 18770
סוגיה שאף פעם לא הייתה ברורה לי עד הסוף: בהנחה שכמות הגנים ה"טובים וה"רעים" זהה (כלומר על כל מוטציה הגורמת קוצר ראייה קיימת מוטציה לראייה טובה יותר), למה רבייה בין פרטים מאוכלוסיות דומות גנטית שליית בהכרח?
רוצה לומר, אם אוכלוסיה מסוימת תופסת עצמה כטובה יותר גנטית מאחרות, היא אמורה דווקא להעדיף רבייה פנימית.
טובים ורעים 18793
עיין ערך פרעונים.. יש בזה משהו, אבל בעיקרון - הבריא ביותר, מבחינה גנטית, הוא להתרבות עם הרחוקים ממך ביותר.

דני.
טובים ורעים 18808
תהיתי על כך גם אני. הנה משהו שהוא לא תשובה מלאה, אבל אולי כיוון מחשבה. אשמח לתגובות.
תכונות "טובות" (חכמה, יופי, נטייה להיות מאושר), במידה שהן בכלל גנטיות, כנראה נקבעות כתוצאה מגנים רבים ושונים. אפילו אם יש גן מסוים שהוא רצסיבי, ושמי שמקבל אותו משני הוריו ייצא האיינשטיין של יפאן, לא לחלוטין ברור שכל זוג הורים ירצה בכלל איינשטיין (ואם איינשטיין כן, אולי הוקינג לא...).

כך הדבר גם לתכונות הרעות המקבילות: כיעור, טפשות, אומללות. אבל לא באלו המדובר. מדובר כאן בפגמים ספציפיים מאוד, כל אחד מהם בגן אחד מסוים, שהנושאים אותם ילקו במחלה קשה (מוכרת). הם יהיו, קרוב לוודאי, אומללים ממש, וימיטו לא מעט אומללות גם על סביבתם (הוריהם), (וגם נטל כספי, למי שמכניס את השיקול הזה).

כלומר, ברצון להמנע מזיווג קרובים אנו מעדיפים להקטין את הסיכוי ל"זכייה בפיס גנטי" כדי להקטין את הסיכון לקטסטרופה. אסטרטגיה הגיונית, במיוחד כאשר לא ברור לחלוטין טיב הזכייה האפשרית, ולעומת זאת הקטסטרופה היא ברורה וממשית.
טובים ורעים 18827
הנחת היסוד שלך שגויה. מוטציות הרסניות נפוצות בהרבה ממוטציות משפרות. אל תשכח שהמוטציה היא אקראית, והגן הוא דבר מורכב.

הדבר דומה ליריה במכשיר אלקטרוני מורכב. יתכן שלא ייגרם נזק. יתכן אפילו שתצליח לשפר. רוב הסיכויים שלא.

נכון הדבר שאוכלוסיות הרואות עצמן טובות מאחרות מעדיפות רבייה בתוך האוכלוסיה, אך בדרך כלל מדובר במקח טעות. כולנו מכירים את הלחץ של עדות מסויימות על בניהן ובנותיהן לא להינשא ל... (מרוקאי, אשכנזי, פרסי או אסקימוסי), מבלי להתייחס לתכונותיו הסגוליות של המועמד עצמו.

עוד הוכחה לכך שבני אנוש אינם תמיד פועלים באופן אוטומטי בהתאם לאינטרסים שלהם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים