190515
כן, אז?
גם החיים הסטודנטיאלים שלי היו כאלה, פרט לכך שלא עשיתי פר"ח ובמקום זה עבדתי בשתים או שלוש חצאי משרות, ובשנה אחת מתישה במיוחד - בחמש. לא ידעתי שאני צריכה להתלונן. עד כמה שאני זוכרת, נהניתי מאד.
נכון שאלמנט המילואים לא היה אצלי (שלא באשמתי ולמרות מחאותיי), אבל לא חשבתי לבקש הנחות כשנעדרתי מהלימודים כשאמא שלי היתה בבית החולים. אני לא יודעת איך המצב באוניברסיטאות אחרות, אבל בחיפה (של לפני חמש שנים) אגודת הסטודנטים עזרה אחרי מילואים, וגם יש מערכת הגברה באולמות ההרצאות.
למי שלא הבין 210296
מטרת היספור הקצר לא היתה להעביר מסר של עצלנות,בכיינות או חוסר שביעות כללית מהמצב.
זה היה נטו בכדי לפתוח קצת את הנושא לדיון וכדי שיהיה כתוב.
כדי שלא יוכלו להגיד (כמו שאמר לי היום חבר לעבודה) ''ידוע, אין הרבה מה לעשות בנושא.''
יש מה לעשות בנושא,אבל גם את זה אני לא מעלה כאן לדיון.
אני פשוט בא להעביר את שגרת היום הממוצעת של סטודנט ממוצע בישראל הממוצעת של היום.
וזהו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים