 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מוצא את המאמר הזה מאוד מעניין לאוו דווקא בגלל הדיעות שמובאות בו, אלא יותר משום היותו נייר לקמוס לכל מיני מגמות סמי מודעות בימין של ימינו הנתון כידוע למצוקה קשה. בדרך כלל אני לא חובב את הטון המתנשא והפסיכולוגיסטי שמדבר מעל לטיעוני הכותב ומתיימר לחשוף את חיבוטי נפשו, אבל נראה שזה מאוד מתבקש בכתבה הזאת. הנטייה למליטריזם עם ניחוחות חילוניות כשהדת מהווה קישוט, או סמל, בתוספת כמה הגיגים סקסיסטיים, יכולה כנראה לסמן את הפנייה האחרונה לישראל החילונית, שהיא-בינינו-הרוב. פנייה מתלהמת ולא כל כך קוהרנטית, אבל מלאת עוצמה ופאתוס. עמדה שכבר טורחת פחות להתנצל, להסתייג או להחביא את הרדיקליות והחתרנות שבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הימין במצוקה - והשמאל לא במצוקה, כאילו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכן, אבל זה כבר סיפור אחר. למען האמת הקצוות (על אף שאפשר לומר כי אני נמנע על אחת מהן), נמצאות במצוקה והמרכז הדורסני פורח. הסרבנים הבוגדניים הולך טוב כמו המתנחלים ששותים לנו את התקציבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שכולם סובלים. מצב כזה טוב רק למהפכנים. יש במצב הזה קווי דימיון לרוסיה לפני המהפכה הבולשביקית ולגרמניה לפני עליית הנאציזם, ואני מניח שלעוד הרבה סיטואציות טרום-הפיכתיות בתולדות העולם. לא רק המשבר הכלכלי ותחושת המצור - גם הדקאדנס הכללי מזכיר לי סיטואציות מהפכניות שונות, שלוו הרבה פעמים גם ב'חזרה בתשובה' ערכית - ממרד החשמונאים ועד מרד האלג'יראים נגד כיבוש הצרפתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביבי, אנחנו יושבים למהפכנים האלה על הזנב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לגחך קמעא? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |