הכותבים האיילה 20628
אני לא מסכים עם הגישה המתודית שלך, להסביר את כתיבת הספרים בתכלית מעשית של המחברים. לא כל פעולה שכולנו עושים, אנו עושים לתכלית מעשית. למשל, אתה: מה התכלית המעשית שניסית לקדם בכתיבת המאמר? אולי יש לך; לי, לעומת זאת, אין תכלית מעשית בכתיבת התגובה הזו.

אני נוטה לחשוב שכותבי הספרים הנ"ל פשוט לא מסכימים איתך מבחינה פילוסופית על אי הנכונות של גישתם (איני מעוניין כרגע בוויכוח פילוסופי על הגישה; אני מניח רק *שייתכן* ויכוח כזה). הם רואים ערך אינטלקטואלי בתורה שהם מפתחים, בדומה לערך האינטלקטואלי שפיזיקאי יכול לראות במחקרו החדש, או איש מדע המדינה בתאוריה שלו, או זה שגילה שצריך לאכול נכון לפי סוג הדם שלך בזה שצריך לאכול נכון לפי סוג הדם שלך. כל אלה עשויים לרצות לפרסם את גילוייהם. אולי בלי מחשבה על התכלית, אולי תוך ייחוס משקל נמוך לתכלית. למה כן? אולי מתוך דחפים פסיכולוגיים שטיבם עדיין לא ברור לי, אבל הם משותפים לרבים (כולל לי, ואולי לך, ככותבים ומגיבים כאן).
יצירה ותכלית 20648
נושא זה העסיק אותי מדי פעם לאורך השנים ולכן אשמח אם אליו ייטה חלק מן הדיון, גם אם רובו ככולו יתנהל בהעדרי. הממם, זה הולך להיות ארוך.

לפני כחמש שנים כתבתי "אין אומנות אידאולוגית". להלן חלק מן הקטע, על ניסוחו הפלצפני-משהו:

"רוצה להעביר מסר? תדבר או תכתוב.
רוצה ליצור אומנות? *אל תעביר מסר*.
אומנות היא אומנות לשמה. לא כלי להעברת מסרים, לא מצלמה מאולתרת, לא קריקטורה, לא אמצעי. אין אומנות אידאולוגית. המשמעות היא רק תוצר לואי אסוציאטיבי של יצירת האומנות, לא מטרתה. אומנות היא כמו מחקר, כמו מסע אל הלא נודע, רק לא במטרה לדעת אלא במטרה לחוות את עצמה. ואין לך מחקר דפוק יותר ממחקר שבא להוכיח אידאולוגיה.
"

כשנתיים מאוחר יותר הלכתי לערב של מאיר שלו לרגל צאת "בביתו במדבר", ובעקבות זאת כתבתי בין היתר:
"(...)
כמו אלמוגים שמשפריצים לתוך המים עננים לבנים של זרעים וביציות, מבלי שיהיה להם אכפת מי ידשן את הקרקעית ומי יהיה למאכל עוף השמיים ומי יפרה את מי. כי בניגוד למטיף הצעיר המשולהב שמביא לשומעיו אמיתות צרופות לוהטות ומוחלטות, הבוגר בא לחקור ולדרוש, לפתח בינו לבין עצמו יכולות כתיבה, דקדוק פנימי, זכרונות ובדיות שכל אחד יכול לפרש כרצונו.
"

ואמש שמענו שנינו את עודד בלבן עומד על ההבדל בין אמירה ספונטנית לאמירה אידאולוגית. אמירה ספונטנית אינה מניפולטיבית במובן (חדד אותי אם אני טועה) שאינה מכוונת להביא את הקורא לאמץ את ראייתך בנוגע ל"מה רצוי", אלא לבטא את אשר על לבך, או שמא את אשר אתה מוצא (עיניים)? במובן זה על המדען לכוון עצמו לאמירות ספונטניות, להרגיל עצמו מנטלית לומר את אשר הוא מוצא מבלי לערבב בין המצוי לרצוי. באותו מובן באמירה אידאולוגית ינסה פוליטיקאי להציג את ראייתו בנוגע למצב הרצוי כנגזרת לוגית מסקירתו את המצב המצוי. לכן שומה על כל אמירה אידאולוגית מעין זו, שע"י ניתוחה ניתן לעמוד על המכשלות הלוגיות ש*בהכרח* חבויות בה, ומהן אולי לקבל רמזים באשר לכוונותיו הלא-מוצהרות של המחבר. תהליך דומה ניסיתי לבצע במאמר, אך תחילה אסכם את ראשית התגובה.
אם בעבר הבדלתי בין אומנות לבין כתיבה לצורך העברת מסר, ואח"כ בין המטיף המשולהב לבין הדורש בינו-לבין-עצמו, הרי שבנסיון לבצע סינתזה להבחנה זו עם הבחנתו של עודד, איני מצליח להסתפק בפחות משלוש קטגוריות. כי גם בשעת כתיבת המאמר וגם בעת תגובה זו עומדים לנגד עיני נמענים אליהם מנוסחת הפנייה, גם אם אני מכיר בכך שבכתיבה לעולם אני מכוון לאדם שאיננו, צל עובר שכולו חזות. מוסכם עלי ש:
א. קטגורית הדורש בינו-לבין-עצמו היא הרופפת מבין השלוש.
ב. אנליזה זו אין משמעה יכולת מיון - לא כל אמירה ניתן לסווג בלעדית לאחת הקטגוריות, וספק אם קיימת אמירה שכן ניתן, למעט אולי רוח נושבת או חריקת דלתות.
ג. יתכן שניתן ליישב הבעיה ע"י הבדלה בין הכוונה בכתיבה לבין הנמען. באופן פשטני, הכוונה בכתיבה עשויה להיות "דרישה לשמה" או נסיון להעביר מסר "בלי להשתמש בטלגרף". בעת ובעונה אחת הנמען עשוי להיות דמות וירטואלית כזו או אחרת, בין אם מנסים להעביר לו מסר ובין אם לאו, בין אם ישירות ובין אם בעקיפין. שהרי אין צורך להזכיר שגם כשאיננו חותרים לכך באופן מודע, אנו מתנהגים אחרת עם אנשים שונים, וכאן לא הייתי רוצה להשתמש בז'ארגון של בובר אלא אם כבר בזה שנותנת לנו הממטיקה (memetics, עשו חיפוש באתר/בנ'ט ותראו נו). אצלי כרגע אין בהסתכלות כזו די כדי להסתפק בשתי קטגוריות, ואני מקווה שהצלחתי להעביר את תחושת חוסר הנוחות על אף קושי בבחירת המילים.

אני מרשה לעצמי להציג את המאמר קודם כל כאמירה ספונטנית (כפי שהוצגה לעיל), ורק אח"כ להתייחס למספר כוונות שעלו על דעתי בשעת כתיבתו ועריכתו. כמו בדיונים אחרים באייל ובכלל, בעיה מסוימת העסיקה אותי, הרהרתי בה מדי פעם, מאמרו של אבינתן עורר זאת מחדש ודחפני לכתוב, ומיד עם תום הבחינות הרשתי לעצמי לעשות זאת. זה המובן הספונטני, והוא המניעני לדעתי גם עתה. נתקלתי בהתנהגות לא מובנת ורציתי לשמוע מה יש לאי-אלו כותבים באייל לומר, כמו גם איך רואים זאת יהודים מאמינים, וכן כיצד רואים זאת אלה שהמאמר מפנה אליהם אצבע גסה מאשימה. גסה במובן שאין לי כל דרך לומר מי מבין אלה הנזכרים בשמם ראויים לגנאי הניתן, ומי מוכפשים לשווא מעל דפי אתר נשכח זה. כמו-כן קיוויתי שאם תמצא מכשלה לוגית בשיטה המוצגת במאמר, יתכן שהיא תהיה רלבנטית גם לגישה של עודד ממנה היא שאובה. זה המובן הלא-ספונטני במאמר, שהרי הוא בא בין היתר לשרת את סקרנותי, גם אם בשום צורה ואופן איני מנסה להביא את הקורא לאמץ תפיסה ערכית בה אני מצדד, ואמנם הוא אינו מצליח לעשות זאת.
ליבוביץ' מצטט את הרמב"ם: "וכבר אמרתי פעמים רבות שכשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה שאין תכליתה מעשה מן המעשים - אין אומרים שם הלכה לפלוני לפי שהוא דבר החוזר אל השם יתברך" ('על עולם ומלואו', ע' 107 'עיקרי אמונה'). זוהי אמירה חזקה שאני משתדל להחיל בעניינים רבים ומגוונים. בפרט כאן המחלוקת העולה על דעתנו יש ויש לה לדעתי תכלית מעשה מן המעשים, ולכן אינני מוכן להשלים עמה בתור עוד חוסר הסכמה פילוסופית. בתוך מניין אחד יכולים לעבוד את השם יהודים שכוונותיהם שונות ומנוגדות בתכלית, ובלבד שכולם יקבלו עליהם אותו עול תורה ומצוות. ואם מן המניין קם פלוני ומכורח השקפתו יטיף לאחרים לבטל את השבת, או להשמיט את 'ותחזינה', או יטען שתורה מן השמיים והוא בא מעבר לים לתתה להם, לא אקבל זאת. שוב, לא מתוך תפיסה קראית או מציפייה לבת-קול שתצא ותאמר שהלכה לפלוני, כי אם משום שזהו חילול השם, וכבר נפוצו כאלה במחוזותינו.

התגובה הארוכה ביותר שלי אי פעם כמדומני. כך לא תשימו לב כשאלך (:
יצירה ותכלית 20657
אני חושש שלא הבנתי את פסקתך האחרונה. אם היא רלוונטית, נא הסבר.

באשר להבחנות שלך על אופנים שונים של התבטאות, במחשבה ראשונה אני פחות או יותר מסכים. באשר להסבריך על נסיבות כתיבת המאמר (הסיבות והמטרות), אני פחות או יותר מזדהה. שאלתי היא, מדוע אינך יכול לייחס בדיוק את אותן הסיבות והמטרות לכותבי הספרים והמאמרים שאתה מבקר?

כן, יש לכך נגיעה על תקפותה של שיטתו של בלבן. כבר היה לי ויכוח באתר זה עם ערן, בעיקר בתגובות למאמר "הצביעו ניידר / לה דוק".
יצירה ותכלית 20907
הפסקה האחרונה מתייחסת לאפשרות שאמנם מחלוקת פילוסופית היא העומדת בין הכותבים הנזכרים לביני, כלומר מדוע לא להכיר בכך ש*ערכית* גישותינו מנוגדות ולסגור עניין. אנא ציין אילו נקודות לא היו מובנות בפסקה ואשתדל לבאר.
אני מייחס את שלושת הקטגוריות שציינתי לכל יצירה, ובכלל זאת מן הסתם גם לכותבים שנגד מפעלם יצאתי. ניתן לדון בנפרד בפן האומנותי ביצירה ובמניעים או התכלית שלשמה נוצרה, גם אם הכוונות משפיעות על אופן הכתיבה, ואיכותה משפיעה על מידת השפעתה (למשל כתיבה מייגעת תדחה את הקורא, כתיבה פרובוקטיבית עשויה לעורר בו מגננות כאלה ואחרות, וכו'). ודווקא האיכויות המסוימות ביצירה הן הנותנות לפלוני זכות יוצרים על פרי עטו ולא הרעיונות אותן ביטא, שלרוב קדמו לו ולשכמותו. רבות מן הטענות שהעלה ליבוביץ' העלו לפניו (ולפני הרמב"ם וקאנט גם), אך לא יוכל אדם לחזור על צורת ההתנסחות המסוימת של ליבוביץ' גם אם ירצה, ועל ביטויים משויפים אלה נזקפת למנוח זכות יוצרים במובנה הרווח ולא המשפטי. אם כן, הוא אשר ישאב מן המאמר לעיל ויוציא תחת ידיו יצירה חביבה יותר, לו החזקה, ויודגש שאין בדל מרירות בקולי באמרי זאת.
גומרים הולכים 20952
נניח שיש מחלוקות פילוסופיות בינך לבין כותבי הספרים. כפי שאתה מציין, אתה אינך מוכן "לסגור עניין" בכך, כיוון שיש למחלוקות אלו היבט מעשי. ניחא; השאלה היא באיזה מובן אתה לא רוצה לסגור עניין. עסקת במאמר בשאלה למה הם כותבים את הספרים. אני הצעתי שפשוט הם אינם רואים בכך דבר שגוי ומזיק כמוך. עדיין לא הבנתי מדוע אינך מוכן "לסגור עניין" בכך, בכל הנוגע ל*הסבר מניעיהם*.
גומרים הולכים 20960
כן, זוהי הבהרה במקומה. במאמר טענתי - אם א'+ב' אז (עד כדי ג') נדרשים 'כתבי מחילה'. אין כתבי מחילה -> א' שגוי או ב' שגוי. ואז אמרתי - המשיבים יאמרו אם א' שגוי, אני מתייחס לאפשרות שב' שגוי, ועתה בוא ננסה לעמוד על המניעים. אתה מציע קיום מחלוקות פילוסופיות בין כותבי הספרים לביני, כלומר שמסקנות שאני מקבל כנכונות מבוססות על הכרעות ערכיות שכותבי הספרים לא שותפים להן. במובן זה אתה מציע שא' שגוי, ובהתאמה הדיון במניעים נעשה לא רלבנטי. כלומר, במקרה הראשון כוונתי לעמוד על המניעים, ולכן הסבר עקבי ומתקבל על הדעת שלהם אמור לסגור את העניין, בין אם *ערכית* המסקנות המשתמעות מקובלות על הבוחן ובין אם לאו (לאמור - "ניחא"). לעומת זאת, במקרה השני, כלומר אם א' שגוי, אזי כוונתי שונות ועמן טיב הטענות, שנעשה ערכי בעליל. חוששני שאלמלא היית רומז לכך לא הייתי מציין זאת לעצמי ולציבור, וזו אמנם מכשלה לוגית שאת שמה הלטיני ודאי ניתן למצוא באתר המצוטט לעיל. כלומר, באופן *ערכי* איני מוכן לומר - אני חושב כך והם אחרת וכולם יהודים טובים - אלא מעדיף להקיא מן היהדות את המצדדים בגישה הפילוסופית המשוערת המיוחסת לכותבים, גישה שאפילו לא טרחנו עד כה להגדירה בעבורם.
אדגיש שאיני רואה מקום לדיון במניעים ברגע שמניחים שא' שגוי במובן הנ"ל, אלא לכל היותר לדיון בשאלה האם מחלוקת פילוסופית כנ"ל יכולה להיות מוחלת כולה ביהדות, וכו'.

אגב, למה אתה מתכוון בכותרת התשובה?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים