הנורמה, החוק והאהבה הרומנטית 20859
זכורה לי הסצנה הבאה מהמחזמר "כנר על הגג":
מתברר לטוביה החולב שהשתנו הזמנים, שבנותיו מסרבות להינשא בשידוך כמקובל והן רוצות להינשא על סמך נטיות הלב בלבד. מצד אחד קשה לו לקבל זאת ומצד שני העניין מסקרן אותו והוא פונה לאישתו ושואל, "את אוהבת אותי?" היא תוקעת בו מבט של "איזו מן שאלה זאת?" אולם לבסוף משיבה: "שלושים שנה אני מבשלת לך ומכבסת לך ותופרת לך ומגדלת את בנותיך, ועכשיו אתה בא ושואל אם אני אוהבת אותך?"

לנו הצופים ברור שלמרות שהם נישאו בשידוך היא אוהבת אותו, שעצם החיים במסגרת המשפחתית יכולים להצמיח את האהבה (בפרט אם מדובר בטיפוס מקסים כמו טוביה שמגלם חיים טופול.)

ועוד מלמדת הסצנה הזו שאהבה במסגרת חיי הנישואין של הזוג הבוגר, טוביה ואשתו, שונה בתכלית מאהבותיהן הרומנטית של הבנות הצעירות. ואתה, הצופה, שואל מה יקרה לאותן אהבות רומנטיות, הרי סופו של הקסם הזה להתפוגג (כמה זמן אפשר להיות רומנטי כשבמשך עשרות שנים תופרים, מבשלים, עובדים בהייטק וכו')? האם יצליחו אהבותיהן "המודרניות" של הבנות לעבור בהצלחה את הגלגול ויהפכו ל"אהבות מיושבות בדעתן", כאלה המאפשרות חיי נישואים מאושרים ממושכים?

החוק והנורמה תמיד היו מכשול בדרכה של האהבה הרומנטית השואפת מטבעה להתנתק ממישור חיי היומיום ולהתנשא אל על. נראה לי, שקריאתו של ירדן ל"הניח לאוהבים לחיות את חייהם בלי שחוק המדינה יתערב", אינה שונה מהותית מקריאתו הדרמטית של רומיאו לבני משפחות קפולט ומונטגיו לא לעמוד בדרכה של אהבתו ליוליה - מה לה לאהבה הרומנטית שלו לסיכסוכיהם, לעסקיהם ולקודים האתיים שלהם?

אינספור סדרות טלוויזיה אנגליות ואחרות עוסקות בדיוק בנושא הזה - במתח שבין חיים לפי הקודים החברתיים לבין האהבה החופשית שאינה יודעת כל רסן. הבחורה הצעירה תמיד מתלבטת בין הבן החנון של הבנקאי העשיר שמבטיח את היציבות של הסדר החברתי עם השעמום (מהבחינה הרומנטית) הנלווה אליהם לבין הקצין הצעיר והיפה המסמל ברוכבו על סוסו את הדהירה אל האופק האינסופי של האהבה הרומנטית הטהורה.

האם הסדר, הנורמה והחוק מכריזים מלחמת חורמה על האהבה הרומנטית? לא. אבל הם מכופפים אותה, כשם שהמסה מכופפת את קרני האור באמצעות כוח הכבידה, ומסייעים בידה להפוך ל"אהבה מיושבת בדעתה". אם האהבה הרומנטית היא אהבת אמת היא תושפע משדה הכוח של הנורמטיביות, היא תתיישר במידה כזו או אחרת על פי הקווים החברתיים, אבל לא תישבר.
יש בזה משהו 20948
ואתן לכך אנלוגיה לא מוצלחת דווקא בדמות הבחירה במסלול לימודים. בוגר תיכון או יוצא-צבא הבוחרים מסלול לימודים לתואר ראשון, לא ממש יודעים למה הם נכנסים. לפעמים הם פועלים מתוך שיקולים משניים ולפעמים מקדישים לכך בירור מעמיק, אך לעולם אין להם הידע הנדרש לצורך קבלת ההחלטה המתאימה להם. אפילו לאחר שנה ראשונה או אולי שניה ספק אם יודעים מספיק כדי להכריע. לכן לרוב מוטב לקפוץ למים ולהתחיל ללמוד, בידיעה שממילא מדובר בלימודי-יסוד, וכי יותר מהתמחות אחת מתאימה לכל אדם. וגם באהבה קיימת-גם-קיימת יותר מנפש תאומה אחת, ואין להשוות בין מובנה של התאהבות-אגב לאהבתו של זוג החי יחד, אם כי הכאב בניתוק קשר אינו בר-השוואה לתסכול מלימודים לא מתאימים.

ולעניין הנכונות להיכנס בברית הנישואין, תמונה מקובלת היא כי האישה מחפשת קשר יציב וטבעת, ואילו הגבר מקפץ כחרגול חסר נכונות לעמוד מתחת לחופה לפני שידע כך-וכך נשים. ובכן, בבחינת הכללה כנגד הכללה, לאור נסיונם המר וחסר-המשמעות-הסטטיסטית של שני בחורים, אעיד כי התמונה הפוכה – דווקא הגבר משלים בסופ"ד עם הרעיון ששארית חייו הארוכה תעבור בחברת בחירת-לבו הנוכחית, ודווקא הצד הנשי מתעקש להתנסות באפשרות נוספת תחילה. זאת כמובן, כל עוד מסתכלים על המצב כעל גברים-מול-נשים, פרספקטיבה לא מומלצת בעליל.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים