אכזריות 2100
צירוף מקרים משעשע למדי הביא לכך שבדיוק בימים אלו אני מסיים את הכרך הראשון בסדרת הארי פוטר, בשפת המקור (ובגרסה האנגלית, ולא האמריקאית).
הספר, אכן, משובח, אך קשה לי להגיד שהוא מתעלה לרמתה של סדרת נרניה: למרות שרולינג היא בעלת דמיון מפותח, היא לא מצליחה לעצור את נשימתי. יכולות הכתיבה שלה לא משתוות לאלו של לואיס, למרות שהעלילה, העולם והדמויות מוצלחים כולם.
דבר נוסף שמפריע לי בספר הוא מידת האכזריות הטמונה בו - הארי פוטר חוזר ונתקל באנשים _רעים_, שמרביצים לו, מנסים להרוג אותו ובכלל יורדים לחייו. נכון, בהרבה ספרי ילדים יש אנשים רעים, אבל שם הם התגלמות-הרשע-המוחלט (כמו המכשפה מנרניה), או סתם מטופשים. בכל מקרה, הנימה מפויסת יותר. כשחבר לספסל הלימודים יורה עקיצה בפוטר, זה _כואב_.
לא ברור לי למה הדבר מציק לי כ"כ, כיוון שאני נתקל בו בספרי מבוגרים כל הזמן, אבל הוא ממש פוגעם בהנאתי. הספר אכזרי, ואני לא רגיל לקרוא ספרי ילדים אכזריים.

נ.ב. - הייתי מדוכא מאוד לגלות שהארוחות המדהימות המתוארות בספר בעיקר משאירות אותי עם כאב בטן: "איך, לעזאזאל, הם יכולים לאכול כל כך הרבה ועוד לישון אח"כ?!?". אין ספק שיש יתרונות מסוימים לילדים...
אכזריות 2104
הזמנים עושים את שלהם. לפני 100 שנה בערך, כשקפקא כתב את "המשפט", הוא מספר כיצד המשרתת בביתו של עורך-הדין מחזיקה את ידו של יוזף ק'. בפיסקה הבאה יוזף יוצא מהבית, ודודו, שמחכה לו בחוץ, נוזף בו על העיקוב. הקורא אמור להבין לבד שיוזף שכב עם המשרתת... כיום, אפילו סופרים מהשורה הראשונה לא יוכלו להתחמק מתיאור *קצת* יותר מפורט.

באופן דומה, גם סופרי ילדים לא יכולים לענות על סף הריגושים של "דור ה-MTV" ללא קצת רשע שהוא רשע אמיתי. לא רשע מוחלט, שהילד לא יכול להבינו – ולכן גם לא ממש יכול לפחד ממנו, אלא רשע "ארצי", שהילד יוכל לזהות – ולפחד ממנו. (המכשפה בספרים של לואיס באמת הפחידה אותך פעם? אפשר בכלל להשוות אותה לסנייפ, או למלפורד?)
אכזריות 2116
אני חושב שהטיעון הזה פגום מבחינה לוגית. אם סף הריגושים צריך להיות גבוה יותר, למה הרשע ארצי יותר? המכשפה בנרניה לא ממש הפחידה אותי (בניגוד לדוד), אבל היא דיכאה אותי עד אפר. לעומת זאת, כך לדוגמה את שר הטבעות - שם אפילו הטובים הם רעים לפעמים, וללא ספק מפחידים - שבו אין אכזריות כזאת.
וקוראים לו מלפוי, אם אני לא טועה.

לגבי ההערה הראשונה שלך, ממנה משתמע שהקוראים של היום מטומטמים, ולא מסופר דבר על סף הריגוש (קפקא מתאר סצינה די לוהטת ב"הטירה" שלו, למשל). פה אני לא מסכים, כי ספרי ילדים לרוב אינם סופר-מתוחכמים (אם כי ספרי הארי פוטר הם לא-מתוחכמים במיוחד, אני מודה)
אכזריות 2213
הטענה שלי היא כי סף הריגוש גבוה יותר, ולילדים יותר קל לזהות פחד "ארצי", כזה שהם מסוגלים לשייך לאנשים שהם אולי מכירים. הפחד מ"שר הטבעות" ידבר פחות לילדים קטנים, אני חושב. קהל היעד של סיפורי פוטר הינו צעיר יותר מקהל היעד של "שר הטבעות". (ואגב, הדוד בסיפורי נרניה לא הפחיד אותי, למיטב זכרוני).

(מלפוי, כמובן. אוי, מה יהיה עם הזכרון שלי...?)
אכזריות 98481
לדעתי הארי פוטר בכלל לא אכזרי אלא מרתק ואתה סתם מבלבל במוח
בדיוק! 98585
ואחרי שלוש שנים, הגיע הזמן שמישהו יקום ויגיד לו את זה!!

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים