By the way 210972
מישהו קרא את ההמשכון של הנסיך הקטן שיצא לאחרונה ויכול להגיד לנו איך הוא?
By the way 211020
חביב. באותה הרוח, אבל לא באותה הרמה.
OK 211023
הגיע הזמן לצאת מהארון: מי עוד חושב שהנסיך הקטן הוא Overrated ביותר?
____________
שכ"ג, חגור שכפ"ץ קרמי.
OK 211026
יפה אמרת! נמאס לקרוא סדרות ספרים בלתי נגמרות של 450 עמודים באנגלית! האחרון בסדרה, "הנסיך הקטן מוכר את הפרארי שלו", היה מחפיר ממש!
OK 211028
אני. עוד ספר פילוסופיה בגרוש שטוען שרוב בני האדם הם טפשים או לא מבינים מהחיים שלהם.
OK 211038
הייתי מצטרף אליך, אבל זה לא יהיה פייר כי אני לא ממש מכיר אותו. לא הצלחתי לסיים לקרוא את הספר מרוב שיעמום.
OK 211042
זה בסדר, אני לא בררן. התקבלת.

אגב, משותפת לנו גם ההרגשה שמר עזרא הוא לא ממש גאון הדור. חשבתי שאולי המבטא‏1 המשונה שלו תורם לזה משהו, אבל עד כמה שאני מסוגל לנתח את הטקסטים שלו, הם עומדים בזכות עצמם. עומדים, אמרתי? הם נופלים בזכות עצמם.
___________
1- הוא לא ממש מדבר ולא ממש יורק אלא עושה משהו באמצע. מדַברק?
או אולי 211043
Speating?
כנ''ל 211059
היר היר 211047
קנו לי אותו מתנה (למעשה, שני עותקים- אחד אנגלי ואחד עברי), קראתי כשהיה לי משעמם (זה היה תחליף טוב לספר הטלפונים), ולא הצלחתי להבין על מה הרעש.

עד היום אני לא מבינה מה אנשים מוצאים בו, אבל אולי זו רק אני.
היר היר 211051
ובכן, כפי שעולה מהפתילון הזה זו לא רק את. אולי אנחנו בכלל הרוב הדומם.

טוב דיקטטור גדול אחד מעשרה נסיכים קטנים.
211104
הממ, מפתה ככל שיהיה אני נאלצת להיות חלק מהקונצזוס הרחב יותר הפעם.
מה לעשות? אוהבת.

מצד שני, יכול מאד להיות שזה קשור קשר ישיר בעובדה שקראתי אותו בת שמונה, לפני שבכלל ידעתי שלא מדובר ב"סתם עוד ספר". פשוט מצאתי אותו בבית, ומשם הדרך הייתה קצרה.

__________
העלמה עפרונית, וסלוגנים ורודים.
חביב 211109
לי יצא לקרוא בפעם הראשונה לפני מספר שבועות.

לא הייתי מגזים למחוזות האוהב, אבל בהחלט מחבב.

לא, זה בוודאי לא ספר פילוסופיה (מעמיק או לא מעמיק), אבל הוא בהחלט חיובי ונבון. ספר חמוד למדי, אבל רק אם קוראים אותו בהלך רוח מאוד מסוים (רצוי תוך כדי נפנפוף רגליים קדימה אחורה, החזקת חטיף שוקולד וחריצת לשון חצופה כלפי מי שמעז להפריע).
מי שמחפש פילוסופיה מעמיקה, פתרונות מוצלחים לשאלות קשות שעלו באייל או תובנות בלתי ניתנות לערעור על החיים, שיחפש במקום אחר (זה ספר ילדים פור גודסייקס).
חביב 211127
כל מילה - בסלע!
ואיך ה Hangover שלך?
חביב 211128
אז זהו, שאין לי כלום נגד ספרי ילדים אבל בנסיך הקטן אני מרגיש איזו תחושה מעושה ומאוסה של ''תראו כמה אני יודע להשמע תמים ולדבר אל ילדים בשפה שהם מבינים'' כאילו המחבר מדבר אל מבוגרים דוקא. גם בתור ילד לא אהבתי את הספר, וכשגדלתי הבנתי למה.

פו הדב שולת.
חביב 211130
אני נאלץ להסכים אתך שוב - אין כמו פו הדב.
חביב 211138
שיט!
ורק אני(1) נשארתי עם תום סוייר?

___
(1) היה עוד מישהו כאן באתר שניסה לנכס לעצמו את קרובי שמואל קלמן, אבל מסיבות מובנות אני מכחיש כל קשר אליו.
חביב 211140
תום סוייר בכלל לא באותה קטגוריה. הוא יותר ספר לתחילת גיל ההתבגרות.
חביב 211142
מסכים שהם לא באותה קטגוריה. מה שלא ברור לי זה לאיזה קטגוריה (או לאיזה גיל) לשייך את הנסיך הקטן.
חביב 211146
למה לשייך?
כפי שאמר אביב (תגובה 211109) (נו, אולי בכ"ז מישהו יסביר לי איך עושים את הקישורים הכחולים האלו?)
קוראים ("רצוי תוך כדי נפנפוף רגליים קדימה אחורה") ואו שנהנים או שלא.
חביב 211147
כותבים < ואז "תגובה 211109" ואז >. יוצא תגובה 211109.
חביב 211148
תודה
חביב 211150
כל שאלותייך: דיון 1009
חביב 211152
אם משייכים את האחד (וטוענים כי אינו שייך לאותה קטגוריה של האחר) אזי רצוי לשייך גם את האחר, שלא יישאר יתום. (כי אז עוד ישייכו אותו לאותה קטגוריה של הקלברי פין, או פוליאנה ר''ל)
211220
את תום סויר נניח, מעולם לא חיבבתי יותר מדי. או אם לדייק, בכלל לא. העדפתי את פוליאנה‏1, נשים קטנות, האסופית וז'ול ורן.‏2

1זכותי!
2 הממ. זו ממש רשימת ספרי בנות. לא ייאמן. שאציל את כבודי ואציין שבאופן כללי קראתי הכל? לא? טוב, לא חשוב.
ז'ול ורן זה ספרי בנות? 211221
אם כבר הולכים לסטריאוטיפים, מה יש באי המסתורין (פרט למחסור המוחלט בנשים) שהופך אותו ל"ספר בנות"?
חוץ מזו'ל ורן. 211222
(שהוא לחלוטין _לא_ סופר של ספרי בנות. או של ספרי בנים. סתם סופר מוצלח)
אין כמו ''ספרי בנות'' 211312
נשים קטנות והאסופית הם הספרים הכי-הכי אהובים עלי. וגם פוליאנה (ופוליאנה וג'יימי) מקסימים. אבל אף פעם לא קראתי שום ספר של ז'ול ורן.

אה, ולפני כמה חודשים קיבלתי מתנה נפלאה (שחיפשתי המון זמן ולא מצאתי) - את גברים קטנים, ההמשך הלא מי יודע מה מפורסם של נשים קטנות. רק חבל שזה באנגלית, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים.
אין כמו ''ספרי בנות'' 211361
גברים קטנים? יש בעברית. אבל פרט להיותו ההמשך הלא מי יודע מה מפורסם, הוא גם,בגדול,פשוט המשך לא מי יודע מה.
אין כמו ''ספרי בנות'' 211389
אני יודעת שיש בעברית- אבל אף פעם לא מצאתי אותו בעברית מחוץ לספריה. דווקא מאוד אהבתי אותו (לא כמו את נשים קטנות, ובכל זאת).
אין כמו ''ספרי בנות'' 211442
דווקא העדפתי אותו על פני ''נשים קטנות'' (שממנו לא התלהבתי).

את פוליאנה שנאתי, אבל מצד שני, קראתי כל ז'ול וורן שהצלחתי לשים עליו את היד.
חביב 211151
כן, אני מבין על מה אתה מדבר, אם כי לי זה הפריע פחות. מגיל מאוד צעיר קראתי הרבה מד''ב ופנטזיה (אסימוב, סוויפט, היינלין, אורוול, טולקין וכאלה) ולא זכור לי שבכלל התקרבתי לספרי ילדים (זכור לי איזה קופיקו ודני דין שהתחלתי וזרקתי מהר מאוד בחוסר עניין), אז כנראה שבמקרה שלי מדובר בסתם חסכים באינפנטיליות.

עם המשפט האחרון אני בהחלט מסכים.
חביב 211156
אם כך, הרשה לי להמליץ על אן מק'קפרי, בריאן ז'ק,אורסון סקוט קארד
חביב 211155
אותי הספר הקסים כשהייתי ילד, ולא שמעתי את הנימה המעושה הזו (אם כי אני יכול להבין). אבל פו הדב באמת נפלא, כנראה שסתם לא הייתי בררן.

נדמה לי שויכוח לוהט אף יותר יכול לצאת מ"ג'ונתן ליווינגסטון: השחף".
חביב 211160
נדמה לי שהנקודתיים בשם מיותרים: "ג'ונתן ליווינגסטון השחף". נדמה לי גם שהויכוח לא יהיה לוהט במיוחד: ספר פילוסופיה בגרוש שנכתב במודע ככזה. מדהים ופותח אופקים אם אתה ילד בתחילת גיל ההתבגרות, פתטי בכל שלב אחר של החיים.
חביב 211161
נראה שאתה צודק (on both accounts), אבל כבר נתקלתי באנשים הרבה אחרי גיל ההתבגרות שסברו שהספר מפעים וגם בכאלה שסברו שהוא נוראי ומסוכן. מילא, לא חשוב.
חביב 211162
תקצרו בכמה משפטים מה הולך שם והאם כדאי למישהו אחרי גיל ההתבגרות לקרוא ולזעום. זה סטייל "מי הזיז את הגבינה שלי" או סטייל "מרד הנפילים"?
חביב 211167
ספוילר: שחף אחד רצה לעוף גבוה, חשב שהוא לא יכול ובסוף גילה שהוא כן יכול. הכל אפשר אם רק רוצים ומאמינים.

האידיאולוגיה דומה אולי ל"מרד הנפילים", אבל מרוככת בהמון משפטים פיוטיים. ספרים אחרים של אותו סופר הם אותו דבר, רק יותר מעצבנים.

ולאותה קטגוריה אפשר לשייך גם את "העץ הנדיב" של סילברסטיין.
חביב 211182
ולאיזה קטגוריה היית משייכת את זה?
גדול. LOL 211197
חביב 211208
את "העץ הנדיב" קצת יותר קשה לשייך לקטגוריה הזו, משום שהוא הרבה יותר עמום. בניגוד למאות החיקויים העלובים, המסר שלו אינו בוטה וחד ("הכל אפשר אם רק" וכו'), ולמעשה אינו ברור כלל.

"כשיצא הספר לאור בארה"ב הוא התקבל תחילה במטחי זעם וביקורת. טענו שהוא מכוון למבוגרים ולא ברור מדוע יצא כספר ילדים. כינו את הנתינה ללא גבול של העץ "הרס עצמי" ו"התאבדות". היו שראו ביחסי הילד והעץ יחסי ילד-אם, והיו שראו בהם יחסים בין גבר לאהובת נעוריו [העץ, בגרסה האנגלית, מוצג בלשון נקבה – ט.כ.], שאותה הוא נוטש בבגרותו. הוקיעו את העובדה שהילד לעולם אינו מורה לעץ על כל שעשה למענו, וציינו כי לבסוף הילד - שהפך לזקן - חוזר אליו, פשוט כי אין לו לאן ללכת. המבקרת ברברה שרֶם טענה כי זה ספר מסוכן, כיוון שהוא מדגים את מיתוס "העבד המאושר". היא הביע חשש, שהוא יעצים את האנוכיות בקרב קוראיו הצעירים, מאחר שיגרום להם להזדהות עם הילד המנצל ולא עם העץ המנוצל. היו שראו במלה "הסוף", סמוך לאיור האחרון, רמז ששתל המחבר במתכוון, כדי להדגיש שחיי העץ הסתיימו בטרם עת בגלל הנתינה המוגזמת. אולם היו גם אחרים, כמו המשורר וויליאם רול, שאמר: "הספר עבורי הוא אישור לכך, שהרבה יותר נפלא ומבורך לתת מאשר לקחת."

"הספר מטיל, עד היום, מבוכה בקרב קוראיו הבוגרים. המסרים שלו - אם אומנם התכוון המחבר להעביר מסרים - מעורפלים, ואפשר שדווקא עמימות זו היא שמקנה לו את קסמו המיוחד. ניתן לפרשו כהערה צינית על נדיבות, אך גם כמשל על הסיפוק שמעניקה הנתינה. ניתן לקראו כאמירה על הכניעות הנשית לגברים, אך באותה עת גם כאמירה על אנוכיות הגברים, ועל חוסר האיזון שביחסי-אנוש בכלל ועל האהבה כאובססיה.

"הביקורות לא הצליחו לבלום את גלי האהבה שבהם התקבל הספר על-ידי ילדים והוריהם. ... עם הופעתו הוא תאם את אווירת שנות השבעים. ילדי הפרחים ראו בו משל מובהק לנתינה ללא התחשבנות והפכוהו לספר-פולחן."

(יהודה אטלס, "ילדים גדולים", כרך 2, ע' 206-7). (הבטחתי לעצמי לכתוב ביקורת על הטרילוגיה הזו.)

כשמתבוננים בספר כאחד ממאות הספרים באותו הסגנון, הוא אולי טוב יותר מרובם, אבל לא מיוחד; מה גם שקריאת כל ספר מסוג זה מובילה לתחושת "הא, קשקוש כזה גם אני הייתי יכול לכתוב" (מה שאכן עשו רבים, הן ברצינות והן כפרודיה. "דבר אחר" פרסמו פעם מדריך לכתיבת ספר בסגנון זה). כשזוכרים את זכות הראשונים שלו, התמונה משתנה מעט.

זה קצת מזכיר לי את "האזרח קיין". כמי שאינו מומחה לקולנוע, הסרט נראה לי סתמי, אבל מבקרי קולנוע נשבעים על-פיו - הרבה בשל זכות הראשונים שלו בתחומים רבים.
האיש שנטע עצים 211328
של ז'אן ג'יאונו הוא משל פשטני אך בעל קסם מינורי. המהדורה שלי היא בפורמט קטנטן שנכנסת לכיס החולצה, עם תחריטי עץ מיניאטורים בשחור לבן. לא יקרה כלום אם לא קוראים אותו, אבל אחרי השקעה של שעה קלה משהו בכל זאת נשאר בזכרון.

הטקסט המלא http://www.cdra.org.za/creativity/The%20Man%20Who%20...
חביב 211265
בגלל העץ הנדיב הייתי בטוחה שאני שונאת את הספרים של סילברסטיין. עד שהביאו לי את where the sidewalk ends ו- A light in the attic הנהדרים.

כך גיליתי שהספר הנורא הזה הוא היוצא מהכלל, לא הכלל בספרים שלו.
חביב 211170
אני קראתי את ג'ו.לי.הש. בגיל תשע-עשרה‏1, יום לפני הצניחה הראשונה‏2, והוא זכור לי כחוויה חיובית, אבל בעיקר עקב ההתאמה לאירועים האישיים הנקודתיים. מעבר לזה לא נחקק רושם מהותי לכאן או לכאן, אולי בגלל שאפילו לא ניסיתי לראות אותו באור פילוסופי מדי (איך יצא לי משפט כזה, אפילו אני לא מבין...ממש לא אופייני).

רציתי להטיל את חלקי למדורת ה-overrated האיילית:
התפסן בשדה השיפון - על מה ולמה כל המהומה?

---------------------------
1 על השאלה האם 19 זה אחרי גיל ההתבגרות אני נותן לכל קורא לענות לבד..
2 אלון - נחש של מי היה העותק (-;
חביב 211171
אם כבר אז כבר: התנ"ך הזה, מה הקטע? :)
חביב 211179
2 שלי? איזו פדיחה, מה הוא עשה אצלי בגיל הזה? אני נשבע שקראתי אותו לפני גיל 14. בטח אמא שלי דחפה אותו לתיק לרגל המאורע או משהו.
חביב 211246
מצטרף לקבוצת משמיצי התפסן. התחלתי לקרוא בו בחרדת קודש, היות שנחשפתי למהומה הרבה לפני החשיפה לספר, ובקושי הצלחתי לקראו עד הסוף. סתם ספר.

מצד שני - אולי צריך לקרוא אותו בגיל ההתבגרות (הייתי כבר קשיש בן 25 כשקראתיו).
חביב 211248
במקום שכל אחד יביא את הספרים שהוא לא אהב (ואחרים כן) ויגיד שזה איכס, ולאט לאט נגלה שכל הספרות המערבית שווה ל... מה דעתכם על לנמק?

כפי שאמרתי קודם, אני חושב שהתנ"ך "איז היילי אובר רייטד" (שלא לדבר על הצורך בהגהה).
חביב 211261
ומה הנימוק?

אני דווקא זוכר במעורפל משפט שמצא חן בעיני מהערך "Bible" באנציקלופדיה בריטניקה. כתוב שם משהו על כך שהתנ"ך כיצירה ספרותית מהווה את התשתית והרקע לכל הקלאסיקות של הספרות המערבית; היכרות עם התנ"ך חיונית לניתוח יצירות אלה, כפי שמתבהר מקריאה בכתביהם של מבקרים שחסרו אותה.
חביב 211289
אין נימוק. זה לא היה ברצינות - זה לא מה שאני באמת חושב (פשוט חשבתי שאם מדליקים מדורה וכל אחד זורק ספר, אז גם אני רוצה).
חביב 211326
חשבתי כך, אבל התבלבלתי כי זרקת אותו פעמיים...

בכל אופן, אנחנו מדברים על קלאסיקות overrated בספרות ילדים ונוער, לא? כי אם גולשים למבוגרים אז זה לא ייגמר... ספר ילדים הנחשב לקלאסי ואני לא כל כך הסתדרתי איתו (כנראה באשמתי, אני לא באמת יודע להסביר שהוא מוערך יתר על המידה) הוא "הרוח בערבי הנחל". חוץ מזה, בקנה מידה קטן יותר, היה את "מר אל, כאן אנה" שמתחיל נורא מתוק ואח"כ מתחיל לשעמם, ממשיך לשעמם, מסיים לשעמם ומתחיל מהתחלה, לוקח הפסקה מהשעמום ומתחיל להעיק, ואז פתאום נגמר. להתחבא מתחת לשולחן?
חביב 211250
אני קראתי אותו בגיל הקשיש למדי 30, בשפת המקור (אמרו לי שהתרגום לעברית איום) ודי נהנתי. לא יצירת מופת אבל ספר מענין, חביב, וקריא.
התפסן 211285
קראתי אותו בתקופת התיכון, בעברית - ללא ספק הספר הגרוע ביותר שקראתי עד סופו.

ממחקר לא-מייצג שערכתי, אני חושב שמי שקורא אותו לראשונה באנגלית מתאהב, ומי שקורא בעברית שונא. אני *באמת* לא מתכוון לבדוק מה קריאה שנייה, בכל שפה, יכולה לגרום לי להרגיש...
התפסן 211314
קראתי בעברית ואהבתי. נה!
התפסן 211317
Well – back to the drawing board...
התפסן 211387
גם אני. אם כי אני זוכרת שהתכוונתי לקרוא אותו גם באנגלית לשם השוואה.
התפסן 211260
קראתי את התפסן אחרי שאנשים שתפסתי מהם, אמרו לי שתפסו ממנו. אהבתי מאוד. אבל אני חושבת שחלק מהקסם של הספר התיישן מאז כתיבתו. המרד של הולדן נטוע מאוד בתקופה שהספר מתרחש, וזה הופך אותו לפחות אוניברסלי (אני מרגישה ככה כשאני רואה את ג'יימס דין).

נוטה להסכים עם היועצים של איזי בעניין התרגום - אבל אני חושבת שההנאה שלי לא נפגמה, היא פשוט היתה שונה. תרגום הביטויים השונים מוציא מהספר את הלחלוחית המקורית, אבל דווקא בגלל זה הוא משעשע. לקרוא את המילים "royal pain in the ass" באנגלית זה לא כמו לקרוא את המילים "כאב תחת מלכותי" בעברית... אבל אתם חייבים להודות שזה נורא מצחיק. בצבא, "כאב תחת מלכותי" היה אחד הביטויים החביבים על חברה ליחידה.
התפסן 211293
בתוך מכלול ספריו (המעטים) של סאלינג'ר, התפסן הוא מצוין, אבל לא גולת הכותרת. אישית אני מעדיפה את פראני וזואי.
התפסן 211327
ואני (כבר אמרתי?) את "תשעה סיפורים", במיוחד את "יום נפלא לדגי בננה". ותודה לא"ש שהכיר לי אותו (ועוד כמה).
התפסן 211388
קראתי את פראני וזואי ממש לאחרונה, אחרי ששמו עלה באחד הדיונים באייל. אני לא יכולה להגיד שהוא רע, אבל לא ממש התחברתי אליו (בניגוד לתפסן, שמאוד אהבתי). האמת היא שאני לא מצליחה להגדיר לעצמי מה בדיוק לא תפס אותי שם.
''...מה בדיוק לא תפס אותי שם'' 211398
התפסן.
LOL 211406
חביב 211181
את הספר הנורא הזה סבלתי לכל אורך קורס הקצינים שלי. כנראה שהוא היווה את עולמה התרבותי של קצינת החינוך, אחרת אי אפשר להבין את כמות הפלקטים שהטיפו לנו שזה הזמן לפרוש כנפיים, להגביה אל מעל שלולית הבינוניות ושציפור המגביהה עוף היא ציפור המרחיקה ראות.
חביב 211173
כמה שלא יהיה נורא הוא עדיף על "האחד" (או משהו כזה) של אותו מחבר. פילוסופיה בגרוש משולבת עם אווירת דץ ודצה. שומר נפשו ירחק!
חביב 211766
ספר ילדים? פור גוד סייקס, הגיבור מתאבד בסוף!
אגב, גם עליסה די קשה לילדים, ולדעתי גם מפחיד. כל הספר עטוף באווירת סיוט של יצורים שנוזפים בה כל הזמן ואומרים דברי איגיון. ואל תתחילו עם "מטאפורה לעולם כפי שהוא נראה בעיני ילד" ועם "חידות לוגיות ומתמטיות‏1". אני מדבר על ההתרשמות של ילדים מהספר.

1 גם לי יש את הנוסח המוער.
Off with your head! 211767
you're nothing but a bunch of bytes! 211770
חביב 211797
אני לא חושב שאליס קשה במיוחד או מפחיד. הדמויות הן בסה''כ קריקטוריות - חתול מחייך, כובען מטורף, זחל מעשן נרגילה, דודו - וגם אם הם נוזפים באליס, זה לא כאילו שהיא לוקחת אותם יותר מדי ברצינות ולרוב מעמידה אותם על מקומם (ראה במיוחד את הסצינה עם ''החוק הכי עתיק בספר'' במשפט שבסוף). למרות אי אלו קטעים שיכולים להפחיד ממבט ראשון (ולהצחיק בהמשך) כמו התינוק שהופך לחזיר, בסופו של דבר על כל הספר יש אווירה של קלילות, שבאה לידי ביטוי, למשל, בכך שמישהו (לא זוכר מי) אומר לאליס שלמרות כל הצהרות המלכה, מעולם לא נערף ראשו של אף אחד.

מאוד נהניתי מהספר בתור ילד, אם כי כשגדלתי קצת נהניתי עוד יותר.

על הנסיך הקטן אני מסכים. הסוף השאיר אותי תמה בתור ילד.
חביב 211810
אליס, כמו גם פו הדוב מכילה שני ספרים שונים לחלוטין. הראשון הוא ספר לילדים ולמבוגרים - כל אחד ימצא בו משהו מהנה ומשעשע. השני (מעבר למראה והבית בקרן פו) הוא סיפור למבוגרים. ההומור בהם פחות מובן לילדים והעלילה יותר אפלה ומאיימת.
חביב 212057
אה, אם אתה כולל גם את מעבר למראה במשוואה (ודי בצדק, קשה להפריד אותו מארץ הפלאות) יש כבר מעט יותר צדק בדבריך, אבל אני זוכר שאותי אישית כילד מעבר למראה הרבה יותר סקרן (אולי כי לא היה לנו אותו בבית) ובסופו של דבר, יש בו גם הרבה דברים שקורצים לילדים, כמו העובדה שאליס היא בעצם חלק ממשחק שחמט גדול, ודמויות כמו טווידלדי וטווידלדם, והמפטי דמפטי, שאם אני לא טועה הן כה קורצות לילדים שמצאו את מקומן בסרט של דיסני, למרות שבכלל לא הופיעו בארץ הפלאות.

אגב, לרשימה שלך אפשר להוסיף גם את תום סויר והקלברי פין. הראשון ספר לילדים ולמבוגרים, השני יותר מיועד למבוגרים (או לפחות למתבגרים) והעלילה הרבה יותר קודרת ופסימית (לא יודע אם יותר ''אפלה ומאיימת'', אינדיאן ג'ו הוא לא בחור חביב, והוא דווקא נפקד משום מה מהקלברי פין).
משום מה? 212246
הוא מת בתום סויר.
שש, למה לספיילר? 212259
ואני דווקא התאמצתי לא לגלות מה קרה לו...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים