דאגתו של הנשיא לשבויים 212615
מן הכתבה ניתן להסיק שדאגתו הגדולה ביותר של נשיאנו מתייחסת לשבויים רוחניים, ולא לשבויים אמיתיים כדוגמת רון ארד ובטח ובטח לא לכאלה שנישבו בקסמי הריגול הנגדי שלנו, מסיבה זו או אחרת, כדוגמת פולארד, להבדיל.
אם כבוד הנשיא חושש לאותם תינוקות העושים כמיטב יכולתם לחשוב, להטיל ספק ולחקור במופלא מהם - יירגע נא. אני בטוח שהם מרגישים טוב עם שוביהם, לפחות כשבין הנשבים מסתובבות בחופשיות עגלותיהם העמוסות טובין של שבויים כמו שפינוזה, איינשטיין,רובינשטיין, טשרניחובסקי, רטוש ועוד רבים ומופלאים,זיכרונם לברכה, שמחמת קוצר המצע אני מוותר על הזכרתם, ומאליו יובן שאני נמנע מנקיבה בשמותיהם של שבויים שעדיין חיים איתנו היום, יבל"א, מתוך דאגה לשלומם; שבויים שבאופן לא מפתיע מרגישים טוב ורואים בטוב גם עם שוביהם האכזריים, שלמען האיזון הקדוש - גם מביניהם אעלה על קצה המזלג רק מתי מעט כמו טולסטוי, צ'כוב, ביירון, שייקספיר, קנט, מוצארט ובטהובן, ואשאיר לדמיונו של הנשיא את שאר השובים שמנוחתם עדן, ואת אלה שעדיין עימנו,יבל"א.
וזה לא שלא חזרתי בעוונותיי, ומתוך הנאה כזאת או אחרת, לקרוא חזור-וקרוא בתנ"ך, בשולחן ערוך ובכמה וכמה וכמה דפי גמרא ועוד כיוצא באלה נכסי צאן ברזל כשלעצמם.
ועם כל אלה אני חש בנוח ובטוב ואפילו למעלה מזה...
בסופו של דבר - הרי הכול עניין של הרגשה. לא?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים