לפעמים אם לא נשארה לאדם הזכות לסרב, מה כן נשאר לו 214962
בתיאוריה הכל נכון, יפה וממוזג קריר: במדינה דמוקרטית המבוססת על הסכמה משותפת של אזרחיה, אין מקום לסרבנות.
אבל בפועל, אני לא מרגיש שהמדינה מייצגת אותי, מייצגת את רוב אזרחיה, מייצגת מישהו.
אף אחד לא שאל אותי אם לכבוש את השטחים.
אף אחד לא שאל אותי אם להקים בהן התנחלויות.
נכון, הרוב הצביע, אבל אני לא בטוח שהוא הצביע בפרטנות על השאלה הזאת, ועל עוד שאלות.
הרוב מצביע מה שהוא מצביע מכל מיני סיבות, ענייניות ולא ענייניות, וקואליציות נוצרות מכל מיני שיקולים, והן מחליטות לצאת למלחמות, הן מחליטות מי ייהרג מכל מיני שיקולים.
אין לי את ההרגשה שטובת האזרח או הפרט שהוא האני, האבק, הניצוץ הקטן, תופסת מקום מי יודע גבוה בשיקולים האלה.
אני יכול לתת עוד הרצאה שלמה על הרשע השולט לפי הרגשתי בחברה הישראלית. אבל אולי לא כאן זה המקום.

אני, אגב, קורא לעצמי סרבן של כבוד. לא יצא לי להיות סרבן.
לפעמים אם לא נשארה לאדם הזכות לסרב, מה כן נשאר לו 215082
כל הטענות שלך ריקות מתוכן עד שלא תציע דרך טובה יותר מכיבוד רצון הרוב, מעוות ולא מייצג אותך ככל שיהיה. במשטר דמוקרטי אין זכות, ולא יכולה להיות זכות, למישהו להגיד "פוס, אני לא משחק" אלא בדרך אחת: דרכו של ג. דנבוים.
לפעמים אם לא נשארה לאדם הזכות לסרב, מה כן נשאר לו 215275
אינך יודע איפה אני חי, אולי אני גר באוטונומיה הפלשתינית?
אבל הטענה: לא מסכים, לך לארץ אחרת, אינה מקובלת עלי.
אני נולדתי פה, אין לי נכון לרגע זה אופציה לחתיכת ארץ אחרת, ולא בא לי. לא מוצא חן בעיניך, תטרנספר אותי.
לפעמים אם לא נשארה לאדם הזכות לסרב, מה כן נשאר לו 215293
הטענה שונה, אבל האמת היא שאין לי חשק להסביר (וגם ברור שאין טעם). תהיה בריא ותחיה בכל מקום שמוצא חן בעיניך.
לפעמים אם לא נשארה לאדם הזכות לסרב, מה כן נשאר לו 215319
האם אתה באמת מרגיש נוח עם התפיסה שהצגת בתגובה 215082 ?
עניין של הקשר 215325
כן, כתגובה ל תגובה 214962 אני מרגיש איתה נוח בהחלט. במנותק מההקשר הזה לא הייתי מנסח אותה כך, אבל כשהטיעון הוא "אף אחד לא שאל אותי..." אני חי בשלום עם התשובה שלי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים