 |
|
 |
||
|
||||
 |
יצא לי כבר בגיל צעיר לחשוב על נושא המוות הלא טיבעי יותר מפעם אחת. לפעמים כי היה קשה לפעמים מתוך סקרנות מה יהיה אחר כך. ודנתי אם עצמי יותר מפעם אחת. למשל האם מתאבד יגיע לגן עדן? ואם כן אז למה לא לעזוב עכשיו למה לא להגיע מיד לגן עדן למה לסבול פה בעולם הזה. אני יודע שמעולם לא התיעצתי בנושא עם אחרים כיוון שפחדתי שאולי יקחו אותי לטיפול פסיכולוגי או משהו אחר בלא שארצה ללכת. אבל הגעתי די מזמן למסקנה נחרצת בנושא. והיא אין סיבה למות. או אולי ישנה סיבה אחת לבחור במוות מול החיים והיא כאשר יודעים כי המוות יבוא ממש בקרוב והוא ילווה בכאב נורא וסבל איום. אבל מלבד זה לאן עלי למהר? האם לא יגיע אלי המוות אם ארצה או לא ארצה. מה הוא הדבר הנורא שאותו לא אוכל להמשיך ולעבור ולחיות את חיי. אינני יודע אם החיים הם זכות או אינם כך. ואני אפילו לא אומר שקיבלתי אותם מדבר כל שהוא. דבר אחד אני יודע והם שהם ישנם והיום כל אדם יכול להשתמש בהם בממוצא כ 80 שנה. אין שום סיבה לוותר ולנסות לגלות מה יהיה מעבר להם. אני לא מסוגל לחשוב היום על שום סיבה שאדם ירצה לוותר אליהם מלבד פחדנות!!! פחד לנסות להמשיך פחד לרצות להמשיך פחד לעבור רגע קשה בחיים. אני לא יודע כמה חיות מתאבדות יש אבל אני יודע שהאינסטינט של האדם הוא לחיות ולא למות. ואני רואה בכל מתאבד מכול סוג שהוא מלבד ( וגם זה רק אולי) חולים סופניים, כחולה נפש ופחדן. רועי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה, ולא בגאווה גדולה, כי דעתי היתה כדעתך (פחות או יותר) בהיותי צעיר יותר. קשה לנו לדמיין את מצוקות האחר. קשה לנו להבין, בעודנו עומדים מבחוץ, על מה כל הרעש. "גם לי יש צרות," אנחנו אומרים. ועם זאת, נתקלתי באנשים משכילים, חכמים, אפילו מצליחים, ששאלו את נפשם למות. אגדיל ואומר - אני יודע, היום, אילו תנאים ידרשו לכך שאני אשאל את נפשי למות. הידיעה מפחידה, אך קיימת. הסיכוי שהתנאים יתממשו קטן, אך קיים. "אין שום סיבה" - אתה אומר. ובכן, עם כל הכבוד - מה נסיון החיים שלך, עליו אתה מבסס קביעה נחרצת כזו? מהיכן אתה, או אני, או כל אחד אחר, יכולים לדעת את מכלול הסיבות והגורמים האפשריים בחייו של בן אנוש? מניין אתה יודע מה פירוש "פחדנות"? האם פחדת, אי פעם, פחד *מוות*? אותו פחד של אדם רציונלי הרואה את סופו מגיע - לא חלום, לא תעתוע, לא אשלייה של ילדים - *הסוף*. זה קרה לי. זו חוויה מפכחת משהו. אני כבר לא בטוח שאני יודע מה פירוש "רגע קשה בחיים." האם אתה יודע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשתדל להבהיר את עצמי. נכון אולי נסיון החיים שלי הוא לא גדול במיוחד. אולי יש אליף סיבות למה אדם יכול לרצות למות ואולי יש יותר. תמיד תוכל לומר לי לא היית מסוגל להבין אותו. או אולי משהוא בסיגנון היה לא קשה או כל תשובה אחרת. ואז אני אשאל אותך מה היה לו כל כך קשה? מה היה הדבר שבגללו הוא ויתר על החיים? אבל אתה לא תוכל לתת לי תשובה כיוון שהוא כבר מת. ואז אני אשאל אז מה הוא עשה כדי לא להתאבד? מה הוא עשה כדי להתמודד אם הסיבה הגדולה שלו ? ואז תוכל לתת לי " תרוצים" מפה ועד הודעה חדשה וכן אילו תרוצים כי האדם בסופו של דבר הלך על כלום. הוא וויתר על הדבר היחיד שאותו לא ניתן להסיג שוב. האם משנה אם האדם חכם? או טיפש או כל דבר אחר? כך כול אדם שניסה להתאבד ואחרי שלוש שנים תשאל אותו שוב (במידה והוא לא הצליח) האם זה באמת היה שווה. אתה אולי תופתע מהתשובה שתקבל. תמיד יש סיבות למות ולאבד את החיים השאלה היא פה האם יש עוד סיבה לחיות. וכן לדעתי תמיד יש סיבה לחיות ותמיד אפשר למצוא אותה במקום כל שהוא אבל לפעמים צריך לחפש עמוק לפעמים זה קשה מאוד למצוא אבל היא עדיין קיימת. ומה הוא פחד "מוות" ? לא מעולם לא פחדתי פחד כזה. הפחד הזה יכול לבוא רק במקום אחד והוא בזמן המוות. ואני יודע שאני לא רואה שום סיבה למות לפני שהחיים יעזבו את גופי לבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחד מוות, רועי, הוא מה שאתה חש כשקנה רובה תקוע בגופך, המחסנית בפנים, הנשק דרוך ואיזה מטורף מזיל ריר של טירוף לוחץ על ההדק. אני לא אבקש ממך לדמיין את זה - גם אני לא הייתי מסוגל, לפני כן. והרי זה בדיוק העניין, רועי. אתה לא יודע. אתה לא רואה שום סיבה. אתה מתקשה לדמיין תשובה. אני לא מאשים אותך (הלואי ואני לא הייתי יכול לדמיין זאת), אבל אתה חייב להיות מודע להשלכות לגבי הטיעונים שלך. אי ידיעתך ואי יכולתך אינן מהוות כל נימוק - הן רק מגדירות לנו מדוע *אתה* חושב את מה שאתה חושב. היות ואתה מודע לחוסר ההבנה הזה, אתה חייב להביא בחשבון את *האפשרות* שאנשים מרגישים וחושבים דברים שלא עלו בדעתך - אולי שלא יכולים לעלות בדעתך. שוב - אני לא מצדיק התאבדות. כשלעצמי, אין זה פתרון הגיוני. אולם אני מכבד את זכותם של אחרים לעשות זאת, היות ואני יודע כי איני מסוגל להכנס לראשם ולחוות את מה שהם חווים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שמת לב למה שרשמת. פחד מוות הוא פחד מהמוות. ואילו התאבדות היא בדיוק ההפך מכך. התאבדות היא פחד מהחיים מלהמשיך עוד קצת לנסות לסחוב עוד יום למרות הקושי. ונאמר שאדם עובר מצב כמו שתיארת. האם לאחר מכן אם הוא הצליח לסרוד הוא צריך להתאבד? הרי כל הפחד פה היה מעזיבת החיים. ועדיין אני קורה לעזיבת החיים מתוך בחירה אישית (ולא במיקרים מיוחדים) פחדנות !!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה - אני לא נותן את פחד המוות כסיבה לרצות למות, אלא נותן לך *דוגמא* למצב ש*אתה* לא יכול להעלות בדעתך. בדיוק כשם שאינך יודע את ההרגשה הזו, אינך יודע הרגשות אחרות - בהן זו של האדם השואל נפשו למות. אין כל קשר להיות הסיבה הגיונית, נכונה, רלוונטית - *אתה* לא רואה סיבה, ואילו *אחרים* רואים. פשוט. ו-(שוב, בפעם האחרונה) - אני לא קורא להתאבדות, אני פשוט לא ממהר לשפוט אנשים שהתאבדו היות ואיני בנעליהם. אני מציע לך לעשות כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר לך למהר לשפוט אנשים אבל עדיין טוען כי מעשה התאבדות הוא יכול לנבוע משני טעמים. 1. פחדנות 2. כשל נפשי ואתה צודק קשה יהיה לשאול אדם שהתאבד למה הוא עשה זאת. אבל אתה כן יכול לגשת לאדם שלא הצליח בהתאבדות ולבדוק אותו . רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה הרגזת אותי עכשיו. תגיד, העובדה שאתה שקלת להתאבד כדי לראות מה יש אחרי זה, זה אומר שכולם ככה?! היו לי מחשבות אובדניות בנערותי (וניר יניב יערוב לי על כך, שכן לא הסתרתי אותן), ואף לא אחת מהן הייתה קשורה במה שיבוא לאחר המוות (ולו משום שאין לי ספק שאחרי המוות אין כלום). הרצון נבע מקשיים אישיים, מדברים שקרו לי, ומדברים שרציתי שיקרו ולא קרו. אני מאמין שמרבית ההתאבדויות בקרב בני נוער הן שגויות, שכן הן מבוססות על הנחות מוגזמות באשר לחשיבותם של ארועים מסויימים. אך בקרב מבוגרים, מדובר בד"כ בבעיות אמיתיות ומהותיות. אם אדם הגיע לשלהי גיל שלושים, והוא מגלה שאינו מסוגל להתמודד עם החיים - אני מאמין באמונה שלמה שבחירתו היא נכונה (הדבר נכון גם לגבי שלהי גיל 20, 40 או כל גיל אחרי תקופת ההתבגרות...). הנסיון האישי שלך (שאינו עוסק כלל במחשבות אובדניות, אלא במחשבות פילוסופיות) אינו רלוונטי. צר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי בלי עצבים. באמת!!! מותר שאדם יחשוב שונה ממך. ועכשיו אני אנסה להסביר את כוונתי טוב יותר גם לך. אני הצגתי את הסיבה הפילוסופית כצד אחד בלבד לנושא הזה. ואת שאר הסיבות בצד השני. ועכשיו אני אשאל אותך מה הוא הדבר האיום והנורא שבגללו חשבת לעזוב אותנו (דבר שהיה מצער מאוד לאחר קריאה של רוב מה שאתה כותב פה) מה היה הדבר הכל כך קשה שבגללו חשבת לעזוב? אהבה כאב שינאה לימודים,צבא, אוכל ... מה הוא הדבר שבגללו היית מוכן לעזוב את עולמינו? והאם במבט לאחור זה באמת היה שווה את זה ותן לי בבקשה דוגמה של סיבה אחת או יותר שבגללה אדם בגיל זה או אחר צריך לעזוב את העולם ולא לנסות להתגבר עליה. רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כוונה להכנס כאן למסכת החיים שלי. תצטרך להאמין לי שהסיבות שלי היו טובות אז, ועדיין רלוונטיות היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכך השאלה הפשוטה ביותר אז למה אתה לא???? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי יערוך את האייל?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר אבל זו בדיוק הייתה הכוונה שלי לכל סיבה שלא תהיה לעזוב את החיים תמיד יכולה להיות סיבה אחרת להמשיך לחיות רועי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |