 |
|
 |
||
|
||||
 |
בלי קשר למאמר (הנחמד מאוד), השיר בסופו הזכיר לי שוב כמה אני לא סובל שירה מודרנית, או מה שזה לא יהיה. גיבוב של שורות בלי סדר והגיון, שאפשר היה לכתוב בצורת פרוזה ואשר נכתב כשיר ללא שום סיבה נראית לעין. ילדי מחמלי? נו באמת. (נא לא לקחת אותי קשה מדי). |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |