 |
|
 |
||
|
||||
 |
החלק במאמר (המצוין אגב) שאותי יותר משך, או יותר נכון, צלצל באוזניי רועמות, הוא דווקא החלק על החלק הגדול יותר של ההסטוריה של בעלי הכוח הנלמדת בבתי הספר ועל חוסר ההתמקדות בהסטוריה של הדת, האמנות וכד'. בתור תלמידה, אני זוכרת, שתמיד היה חסר לי דווקא זה. ללמוד על ההסטוריה של רובספייר, המהפכה הצרפתית ומאורעות תרפ"ט (ועוד נושאים רבים) היה מעניין וחשוב כשלעצמו, אולם תמיד הרגשתי שיש עוד כל כך הרבה שניתן ללמוד ממנו, ועוד חשוב מזה, שמורי ישראל יכולים ללמד דווקא הסטוריה אחרת, לא ההסטוריה של בעלי השררה והפשיזם, לא הסטוריה של מניפולציות ואסטרטגיות צבאיות. זכורה לי לרעה דווקא הבגרות בהסטוריה בה שיננו תאריכים על תאריכים שלמעשה לא הבנו מה המשמעות שמאחוריהם. ושאלה- מדוע דווקא ההסטוריה הזו, הסטוריה של רוע, אסטרטגיה ופוליטיקה, היא זו שנלמדת? כותב המאמר טוען שזו ההסטוריה שמושכת אנשים, שמעניינת. האם זה באמת ככה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך האחרונה (ובעצם לעוד מדברייך) - אולי זה משום שהרוע, הפוליטיקה והמלחמות הם שעיצבו במידה רבה את מהלך ההיסטוריה - הרבה יותר מן הטוב, הפילנטרופיה ואהבת האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה נכון. גם המדע והאומנות השפיעו על ההתפתחות האנושית ועיצבו את העולם המודרני. יש הרבה אהבת אדם בפיתוח תרופות, שיטות רפואיות חדישות, ומכשירים שנועדו להאריך את החיים ולשפר את איכותם. השאיפה לתגמול חומרי ורגשי אינה גורעת (לדעתי) מטיב כוונתם של החוקרים. אכן, לא תמיד זה כ''כ מצליח, למשל אלפרד נובל שהיה פציפיסט חשב שהדינמיט ישמש לבניה וחציבה, ולא ליצור חומרי נפץ. לכן הוא הקדיש את כל ממונו לקרן הנושאת את שמו ויעודה להעניק פרסים לאנשים שתרמו למין האנושי בתחומים שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע נבחרה דווקא ההיסטוריה של הכח ולא, למשל, זו של הדת או השירה ? סיבה אחת היא שהכח משפיע על כולנו והשירה רק על מעטים. סיבה נוספת היא שבני אדם נוטים לסגוד לכח. פולחן הכח לידתו בפחד, רגש שאנו בזים לו בדין . אבל אין ספק שפולחן הכח הוא אחד הסוגים הגרועים ביותר של עבודה זרה , שריד מימי הכלוב , שריד לשעבוד האדם. סיבה שלישית לכך שהפוליטיקה הכוחנית נעשתה גרעינה של "ההיסטוריה" היא שמחזיקי השלטון רצו שיסגדו להם והיה לאל ידם לאכוף את רצונותיהם. הסטוריונים רבים כתבו בהשגחת הקיסרים ,המצביאים והרודנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הנכונה היא הראשונה, נראה לי. לדעתי זו סיבה טובה מאוד ללמד את ההיסטוריה של הכוח ולא את ההיסטוריה של השירה, או האומנות, או של העם הפשוט. ואם יש תהליכים לא כוחניים שהשפיעו רבות על אנשים, כמו הופעתה של דת חדשה, זרם משמעותי באומנות או התפתחות טכנולוגית ששינתה את החברה, בוודאי ראוי ללמד גם אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו מגיבים אחרים, גם אני שותף לרצונך להרחיב את לימודי ההיסטוריה אל תחומי התרבות והפילוסופיה. אך האידיאולוגיה שאתה מאמץ לצורך כך נראית לי יותר ויותר שגוייה ולא מועילה. פולחן הכח והפוליטיקה של הכח אינה תוצאה של תקופת שעבוד כלשהי בתולדות האנושות. היא אינה טפיל או חיידק כלשהו שנדבק לבני האדם. היא חלק מרכזי של המהות האנושית עצמה. לבני דודינו השימפנזים, אין ספרות, שירה או אמנות, אבל פוליטיקה של כח יש להם ועוד איך. יש להם הירארכיה וסגידה לסמכות של זכרי האלפא, יש להם אלימות, מלחמות, תאוות רצח ו''פשעי מלחמה''. הסגידה לכח מקורה אינו היסטורי או פרה-היסטורי. מקורה עמוק עמוק באבולוציה של הפרימאטים ועולם החי בכלל. אם תנסה ללמד היסטוריה שהפוליטיקה של הכח אינה תופסת בה מקום מרכזי, אתה אינך מלמד היסטוריה של בני אדם, אלא היסטוריה של מלאכי עליון בידיוניים. מעל הבסיס הזה של פוליטיקת הכוח, בנתה ההיסטוריה האנושית קליפה לא עבה של תרבות, חוק ועקרונות הומניים (עושה רושם שכל סכסוך מזויין ולו השולי ביותר, מצליח לסדוק קליפה זו). אם תצליח בעזרת לימודי ההיסטוריה להסביר לתלמידיך עד כמה שבירה הקליפה הזו, אולי תצליח גם להסביר להם מדוע כל כך חשוב לשמור עליה. עם האידיאולוגיות הפוסט-מודרניות של פופר, אנו נשארים רק עם מערכות אידיאולוגיות מתנגשות וכפי שכבר אמרתי סביר להניח שלא המערכת האידיאולוגית שלנו היא שתועדף ע''י ה''רודנים'' של מערכת החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה עם העובדה שההסטוריה היחידה הנלמדת בבית הספר, היא הסטוריה פוליטית. לדעתי הסיבה לכך היא דווקא הנצחת עליתות, בטוענה שקודם צריך ללמד את האירועים על פי תאריכים ברורים. ניתן ללמד הסטוריה מנוקדת המבט של היחיד, החריג, שינויים גאוגרפים, כלכליים וחברתיים כיוון שכל אלו משפיעים ומעצבים הסטוריה. נכון להגיד כי פולחן הכוח והפוליטיקה הינם חלק גדול מן המהות האנושית, וגם את צריך ללמוד, אבל לא רק. מעשיהם של יחידים בהסטוריה כמו זאן דארק, היטלר, אלכסנדר הגדול ועוד הם גם שינו הסטוריה והם הושפעו ממכלול גורמים שונים. דווקא מבט עומק לתוך דמותו של יחיד יכול לגרום הבנה גדולה למעיו אשר שינו עולם. בקשר למגוון דעות בהסטוריה, אין הטוריה אחת נכונה. את ההסטוריה כותבים אנשים בעלי דעות ותפיסות משלהם אותן הם מביעים בכתיבה. אנו לוקחים את אותו כתיבה ומלמדים אותה כקדושה. אבל היא אינה קדושה ויש להזהר מטענות קדושה לקויות.אנו חושבים שילדינו לא יוכלו להבין את המורכבויות השונות בהסטוריה ומפשטים להם אותם וכך מחסירים את האמת- שאין הסטוריה אחת, אמת אחת אלא מגוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבה רביעית וראשונה היא שכוח ניתן לכימות ולהערכה יותר משירה, ויש לו משמעות אחת- מבחן התוצאה, מי ניצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסטוריה של האומנות היא אולי חלק חשוב מההשכלה הכללית שחשוב שתהיה לצעיר משכיל. אבל אנחנו מדברים כאן על ההיסטוריה ככלל. עד כמה השפיעו מאורעות, שינויים, ותהליכים בתולדות האומנות על ההסטוריה הכללית? על החברה? על הכלכלה? על המדינאות? ההתפתחויות הכלכליות בוודאי השפיעו על החברה ולכן לומדים עליהם בשיעורי הסטוריה. ההתפתחויות בתחום הטכנולוגיה השפיעו לא פעם על שאר התחומים, ולכן גם אותן מזכירים כשצריך. להתפתחיות בתחום ההגות, כתוגמת התפתחות ערכי התרבות היתה השפעה כלשהי על ההסטוריה הכללית. בד"כ מדובר יותר על השפעה ארוכת־טווח ותמיד משולבים בעניין גם כל מיני אינטרסים קצרי־טווח ו"קטנוניים" יותר. מהסיבה הזו תוכנית הלימודים של משרד החינוך כוללת גם סקירה של כל מיני הוגים חשובים ושל תורותיהם. ההסטוריה כפי שאני זוכר מלימודי בתיכון היא יותר של תהליכים ופחות של מאורעות. אי־אפשר להבין בצורה סבירה מה היו התהליכים שקרו מבלי לקבל הרבה נתונים על מה קרה. אפשר לקחת לדוגמה את המהפכה הצרפתית ותקופת שלטונו של נפולאון שבאו בעקבותיה. האם המהפכה החלה כי ההמונים רצו "חופש, שוויון ואחווה"? האם בגלל לחץ כלכלי (החובות של האוצר הצרפתי הלכו ותפחו במהלך כל המאה ה־18, וכל המיסים הושתו על ה"מעמד השלישי")? האם המעמד השלישי רצה השפעה יותר גדולה? האם הבורגנות רצתה השפעה יותר גדולה? המהפכה זעזעה את הסדר הקיים. עליתו של נפולאון לשלטון ייצבה את השלטון, אבל המשיכה ביתר שאת את תהליך ההתפשטות הצרפתית. וממש כמו במלחמת העולם השניה, התברר שהמעצמות לא יכולות להרשות למעצמה אחת לשלוט על כל מדינות אירופה. האם ארה"ב, שהיא המעצמה היחידה כיום, מודעת למגבלה הזו? מאורעות תרפ"ט החלו ביוזמה של מסיתים ערביים ובראשם המופתי, חאג' אמין אל חוסייני. זאת בעקבות עשר שנים של עלייה יהודית מאסיווית. המופתי ראה ביהודים סכנה עוד מלפני שהיה מופתי. האם הוא צדק? המסיתים פעולו ברובם ממניעים לאומניים, אולם כדי לגייס את ההמונים הם השתמשו בסיסמאות דתיות. למה התנועה הלאומית הפלסטינית היתה כ"כ זעירה בשלב זה? תשווי את זה למאורעות 36-9, הידועים גם בשם "המרד הערבי הגדול". כל השאלות בבחינת הבגרות בהסטוריה מנסות לבדוק הבנת תהליכים, ולא רק שינון מאורעות חסר תכלית. מי שלא משקיע בלימודים, ונאלץ ברגע האחרון לשנן תאריכים מפסיד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |