אנה והמלך 2491
בהקשר לויכוחים שמתקיימים כאן בקשר לדיוק היסטורי של סרטים, אני רוצה לצטט מספר קטעים מכתבה על הסרט "אנה והמלך" בכיכובה של ג'ודי פוסטר, שמבוסס על דמותה של מורה אנגליה שלימדה את ילדיו של מלך תאילנד במאה הקודמת. הכתבה התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" במוסף "7 ימים" בתאריך 11/2.

...ואכן, חלק מהביקורת על הסרט הוא בחופש שנטל לעצמו: אין הוכחות למידת קרבתה והשפעתה של אנה על המלך, ויש המפקפקים אם פגשה אותו בכלל במשך חמש שנות חייה בחצרו. סיפור אהבה, ועל כך אין עוררין, לא היה ביניהם מעולם. אבל ב- 1867, כשסיימה אנה את עבודה כמורה לאנגלית אצל המלך ועקרה לארה"ב, חיברה מאמרים ואחר-כך ספרים על מה שעבר עליה בסיאם...

.."כדי להאדיר את שמה ולהפוך את הספרים לסקסיים יותר, ניפחה אנה את חלקה ואת מידת השפעתה על המלך", מאשרת פוסטר...

...שאלה: מתוך קריאת ספרי ההיסטוריה, גיליתי שהיו לאנה שני ילדים. בסרט יש לה רק בן אחד.
הבימאי אנדי טנאנט מעווה את פניו באי-נוחות. "כי לא יכולנו להסביר איך אישה מסכימה לוותר על הילדה שלה למשך שבע שנים תמימות. גם כך קשה לחבב את אנה, כי היא נוקשה ויהירה. כשצילמנו את הסרט במאלזיה, היו איתנו, מלבד עשרות הילדים ששחקו את נסיכי סיאם, גם התינוק של ג'ודי וארבעת הקטנים שלי. הכל סבב סביב הילדים, ג'ודי ואשתי דיברו כל הזמן על חיתולים ותינוקות. גם אנחנו לא היינו מסוגלים לעכל אישה שזונחת את בתה, ובוודאי שלא יכולנו לגרום לקהל לחבב ולקבל אישה כזו"...
שוגון 2492
דוגמאות לעיוות היסטורי בסרטים לא חסרות. זוהי *הנורמה*, לא היוצא-מן-הכלל, ולכן מפליאה אותי ההזדעקות הפתאומית נגד התופעה.

עוד דוגמה: שוגון. אני מביא דוגמה זו דווקא משום שאם זכרוני אינו מטעני, זהו ספר (וסרט) שיוסי ציין שהוא דווקא אוהב (יוסי, תקן אותי אם אני טועה).

גם ספר זה מבוסס על דמויות היסטוריות. אלא מה, הוא רחוק מאד מהעובדות, ביותר מנקודה אחת או שתיים. האווירה שהוא מעביר לגבי התקופה היא אולי מדוייקת (הספר הוא well-researched) אולם רבות מעלילות הגיבור בדויות.

למעשה, הסופר (ג'יימס קלאוול) היה הוגן מספיק כדי לשנות את שמות הגיבורים; במציאות נקרא אותו מלח אנגלי ויליאם אדאמס (ולא בלאקת'ורן), והשוגון היה טוקוגווה אייסו (ולא טורנגה). אדאמס מעולם לא הציל את חייו של השוגון, ולמעשה ההסטוריונים בספק אם נפגש עימו יותר מפעם אחת קצרה. וכן הלאה. (ראה "יפן המסורתית: תרבות והיסטוריה", בן-עמי שילוני, ע"מ 152-153).

האם אי-דיוקים אלה הופכים את הספר (והסרט) לטובים פחות? לא. הסופר הרי מציין במפורש שהם רק מבוססים על מאורעות היסטוריים, ואינם באים להציג עובדות היסטוריות. זהו נוהג מקובל ולדעתי אין בו כל פסול.

(וזה, לפני שהזכרנו את אלקסנדר דיומא, למשל, שכתב ספרים בהם לואי הארבע-עשרה – דמות היסטורית אמיתית – היה ממזר, פרי בגידה של המלכה עם אחד המוסקטרים...)
שוגון 2493
גם "שוגון" וגם "האיש במסכת הברזל" הינם רומנים הסטוריים, ואינם מתיימרים לאמת הסטורית. הם משתמשים בהסטוריה כברקע, ואין לי שום בעיה עם זה. אגב, על פי "האיש במסכת הברזל", לואי ה-‏14 לא היה ממזר, אלא תאום שנולד מאוחר יותר.
שוגון 2495
והאבא, למיטב זכרוני, היה ידידינו המוסקטר.
שוגון 2494
זה מאוד פשוט: אם אתה מכריז שאתה לא דובר אמת, אתה לא משקר.
או, במילים אחרות, כל הדוגמאות המובאות לא מתיימרות להיות מבוססות על אמת היסטורית, או לפחות מתרצות את השינויים. "אנה והמלך" מבוסס על ספר, לא על המציאות ההיסטורית. הספר היה ונשאר רומן _בדיוני_, ולא באמת התיימר להיות אחרת (ואם התיימר, נקטל על כך כבר מזמן). קאלוול ביצע מחקר מקיף, ואחר-כך הצהיר קבל עם ועדה שמודבר בבדיון ושהוא נטל לעצמו Creative Liberty בכמה מקומות.
בסון לא מזהיר אף אחד. הוא מתעלם ממרבית העובדות. הוא לא משנה את השמות. הוא בקושי מדייק בזמנים.
מה בדיוק קשה להבין פה? ההשוואה שלך בין קאלוול לבסון היא כמו השוואה בין אדם שמכחיש שנפח נפיחה בציבור לבין אדם שרצח מישהו והסתיר את גופתו ביערות ומכחיש את זה. רמת השקר שונה לחלוטין.
שוגון 2496
אני חוזר על השאלה: האם בסון טען היכן-שהוא שהוא מציג אמת היסטורית? שמדובר בסרט תיעודי?

ממש כמו לב אמיץ, שוגון וכו' מדובר בסרט בידורי המבוסס על דמות היסטורית. זה הכל. לא צריך לקחת את זה כל-כך קשה.
שוגון 2504
אני חוזר על ההשוואה: ההבדל בינו לבינם הוא מונומנטלי. אתה מתעלם מכך בעקשנות, אבל זה לא יעזור לך - כמו בכל דבר, יש גוונים של אפור. גרסתו של בסון לז'אן דארק היא שחורה משחור - בינה ובין המציאות יש מעט מאוד. והכי גרוע, כמו שכתבתי לרן, היא שאין לו שום סיבה לכך - הוא סתם התעצל.
צריך לקחת את זה קשה מאוד, כי הוא עשה עבודה איומה ונוראה, והוא אמור להיות במאי מוכשר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים