 |
|
 |
||
|
||||
 |
חמוטל יקרה תודה על ששתפת אותנו בכזאת פתיחות.חשבתי על תעצומות הנפש שאת צריכה לגייס ע"מ להתמודד עם הגדול של ארנון. כמה אהבה, כמה עוצמה, כמה רכות וכמה כאב יש במה שספרת לנו. חשבתי לעצמי עד כמה קל לנו לשכוח שילד בריא זה לא דבר מובן מאליו. תודה שהזכרת לנו את זה. קשה לי לחשוב איך היית יכולה להתמודד עם גדולו של ארנון בצורה יותר טובה מכפי שאת עושה. אני זוכרת שדברנו פעם על האטימות של הרשויות שלעיתים גובלת בהתעללות ממש. מה יעשו אנשים שאין להם את המשאבים ותעצומות הנפש כמו שיש לך? אני מפחדת לחשוב על כך. הפתרון צריך לדעתי להיות ברמה של חקיקה.כל דרך אחרת לא תהיה מספיק יעילה. מאחלת לך שנה טובה שנה של בריאות ואהבה. מיכאלה |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום ואולי בפעם הראשונה מאז שפרסמתי את ה''הגיג'' הזה לפני שנה, נוצר חיבור ממשי בין הנכתב --- שנבע מצורך פנימי שמנותק מאנשים שחייהם משיקים לחיי , ממחשבות שלא התחברו לאף אחד שאני ממש מכירה, כמו שמקלידים למסך מנוכר--- לבין אדם אמיתי שחלק איתי חדרי טיפול במחלקה בתל השומר וחדרי נפש בכל מיני שיחות אישיות. שולחת לך חיבוק מיכאלה.ושנה טובה ומאושרת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |