 |
|
 |
||
|
||||
 |
כואב נורא מה שאת כותבת, ואת אישה אמיצה להחשף כך. יש עוד צד חמוטל, שאולי לא ידעת עליו. עשיתי הסבת אקדמאים בסמינר הקיבוצים לחינוך מיוחד, קראו לנו 'הדובדבן בקצפת' של הסמינר, נשים בוגרות, שעשו כבר קריירה כלשהי וחיפשו עבודה מהלב. (הרי בגלל השכר לא מגיעים לתחום הזה, מרוויחים בערך שכר מינימום) הבטיחו לנו עבודה כשנסיים, עברו שנתיים וכשאני הולכת למפקחת של משרד החינוך היא אומרת לי למה בכלל למדת? הרי בסמינר יודעים שאין עבודה בתחום. אז תארי לעצמך חמוטל, מדינה שאכפת לה מאזרחיה, לבנך היתה מסגרת אוהבת ומקצועית ולי היתה עבודה בתחום בו כל כך רציתי לעשות, איזה יופי זה היה מה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם את, במקרה, המשוררת המפורסמת יודית ש. מ"במה חדשה"? (שבירת השורות הסגירה אותך, יקירתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודית שחר, כותבת שירים. זאת את חמוטל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כותבת תחת שמי המלא . שמחתי לפגוש אותך פה יודית ואני מרשה לעצמי להחמיא ולספר שאת משוררת מוכשרת. מה שסיפרת על ההסבה המקצועית הלא ממומשת שלך מצער ולא מפתיע, איך שהוא נדמה שהכספים שמיועדים לרווחת אוכלוסיות חלשות זורמים כנורמה לכיסם של פקידים דשנים, ואלו פנינו, ומצערת האטימות הערכית, והכל בעצם כבר נאמר בדיון שהיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |