הזמן מרפא הכל 2670
מעניין לציין, אגב, שלפני כ-‏10 שנים המדיה הנפוצה ביותר להפצת מוזיקה היתה תקליטים וקלטות. אמנם הקלטות סבלו משם רע משהו, אבל אנשים עדיין קנו אותן הרבה.
יתרה מזה, קלטות ניתן היה ל_הקליט_ (כפי שרומז שמן...), ואנשים עשו זאת על ימין ועל שמאל - לא היה בית בישראל בו לא היו כמה עשרות קלטות מוקלטות - מהרדיו, מתקליטים ומקלטות אחרות. איכשהו, לאף אחד לא הפריע המצב הזה. המוזיקאים חיו בשלום, האנשים לא התייסרו בנקיפות מצפון וכולם היו מאושרים.

עוברות כמה שנים, וכולם עוברים להשתמש בתקליטורים, והאיכות משובחת כ"כ שהקלטות הולכות ונעלמות מהשוק. ואז, מגיעים הצורבים - פתאום אפשר להקליט גם תקליטורים באיכות מצוינת! ופתאום קמה צעקה מוסרית - אבל זאת גנבה, זאת פירטיות, זה איום ונורא.
אני לא טוען שאין בזה אלמנט של גניבה, אבל מה ההבדל? למה לפני 10 שנים זה היה בסדר והיום אנחנו גונבים את פת לחמו של האמן המסכן והמיוסר? מה השתנה?
הזמן מרפא הכל 2671
אחוז מסויים ממחיר כל קלטת הלך לאקו''ם (או ארגון דומה, לא זוכר) - כלומר, לא משנה מה הקלטת, שילמת לאמנים הישראליים. ההסדר הזה, אגב, נוצר רק אחרי שכמות ההקלטות בארץ הפכה לסלתי נסבלת.
הסדר דומה לא מופעל על דיסקים לצריבה, שכן הם מוגדרים כמוצרי מחשב, ולא כמדיה להקלטת אודיו או וידאו.
הזמן מרפא הכל 2682
אז אולי, במקום לבכות על חוסר המוסריות הישראלית, נציע את ההצעה הפרקטית והמתבקשת-מאוד הבאה:
דיסקים לצריבה לא יוגדרו כמוצרי מחשב, אלא כמדיה להקלטת אודיו. אקו"ם יהיו מאושרים, כי הם יעשו ים כסף (הרי הם בכל זאת מוצרי מחשב לעתים תכופות), אנחנו נשלם 20 אגורות יותר למדיה, ובא לציון גואל.
(דרך אגב, אפשר גם להכריז ש40%- מהמדיות הנרכשות הן לאודיו, או כל סטטיסטיקה מתבקשת אחרת - סקר קטן וכולנו נהיה יותר חכמים ופחות עניים)
הזמן מרפא הכל 2683
זה אולי ירצה את אקו''ם, אבל זה לא ירצה את ארגוני זכויות היוצרים העולמיים - אלה שרוצים להטיל סנקציות על ישראל בגלל מצב הפיראטיות בה. גם המצב עם הקלטות הוא לא יותר מאשר קומבינה שתתכן רק במדינה בעלת רשויות חסרות אונים כמו שלנו.
הזמן מרפא הכל 2684
האמנם? בקנדה רצה כיום "קומבינה" כזו בדיוק, בנוגע לדיסקים לצריבה.
www.combina.us 2687
ה'קומבינה' הזו החלה את דרכה בארצות הברית, אני חושב שעם המצאת הקלטת בידי פיליפס בשנות ה-‏70'. בשנות ה-‏80' היא התרחבה גם לקלטות וידאו, לאחר פסיקת בית משפט בזכות יצרנית מכשירי וידאו, פסיקה שקבעה שלמכשירי וידאו יש תפקיד חוקי של 'time-shifting' - יכולת הצרכן לקבוע מתי הוא יצפה בתוכנית מסוימת.

האירוניה היא שאותה יצרנית מכשירי וידאו היתה חברת סוני, שהיום, כבעלת מספר חברות תקליטים מאוד גדולות, מצויה בדיוק מהצד השני של המתרס.
הזמן מרפא הכל 2672
למעשה, ההיסטריה מסביב לאובדן ההכנסות והתמלוגים היא עתיקה. אמנם - אינני יודע מה חשבו אנשים על הפונוגרף של אדיסון. מן הסתם ביכו את העתיד העגום, שבו אנשים יוכלו להאזין למוסיקה מוקלטת ולא מהופעה חיה.
בשנות החמישים ניתן היה לקנות רשמקול סלילים ולהקליט מוסיקה מרדיו ומתקליטים בבית. בסביבות 1970 המציאה חברת פיליפס את הקלטת הקומפקטית המוכרת, וכל העולם התחיל להקליט, לחרדת מפיצי המוסיקה. לפני כעשור התרכזה החרדה סביב שני מוצרים: ה-tape digital audio) DAT), המקליט בצורה דיגיטלית על קלטת אודיו רגילה (כנראה בפורמט הדומה ל-WAV), והדיסק הקומפקטי של חברת סוני, הקטן מדיסק רגיל וניתן להקליט עליו. המושא התורן לחרדת חברות המדיה לרווחיהן הוא כרגע פורמט MP3 והנגנים שלו.
אמנם אין בידי נתונים, אך נראה לי שחברות התקליטים מתעשרות יותר ויותר. פישוט התהליך ונגישות המדיה מגבירים את הצריכה. אם לא ניתן היה להפיץ מוסיקה שהוקלטה בקלטות באמצעים ביתיים וללא מעורבות החברות הגדולות, לא היה נולד 'שוק הקסטות' של התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, שהוכיח את עצמו עם הזמן כספק רווחים אדיר לחברות התקליטים. זכורים מאמציהם של מוסיקאים שחרגו מהזרם המרכזי (ע"ע אלביס פרסלי) להקליט מוסיקה בדרך לא דרך. המצב שבו לחברות המדיה יש אמצעים של שיווק ואריזה מפותחים יותר משל המשתמש הביתי יישאר. בשנות השבעים הקונים פותו על ידי עטיפות קרטון, פוסטרים מדהימים, טקסטים כתובים של השירים ועוד. העתיד? לא ידוע לי, אבל הפיתויים יישארו. נראה לי שיותר אנשים מגיעים למופעי בידור המוניים מאשר בתקופה שבה המציא אדיסון את הגרמופון. זה אינו מעגל נסגר, אלא ספירלה נפתחת.
לסיכום - חוק הוא חוק, ואסור להעתיק. מצד שני - הקוזק הנגזל הוא לא כל כך מסכן. גם בתוכנות מחשב - הרווחים של מיקרוסופט, החברה המועתקת מכולן, לא כל כך בירידה. ספק אם תפוצת המחשב לא היתה נפגעת לו אנשים היו יודעים שלאחר רכישתו, יש להשקיע אלפי שקלים ברכישת מערכת הפעלה, דפדפן אינטרנט, מעבד תמלילים ומשחקים. אנשים מעתיקים והשמיים לא נופלים.
לטעמי - המצב האידיאלי יהיה כאשר הצרכן ישלם על פי השימוש. אין דין תלמיד תיכון הכותב עבודה במעבד תמלילים כדינו של עסק מסחרי המפיק רווחים מהמחשב והוצאותיו מוכרות לצרכי חישובי מס הכנסה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים