דבר אחר 271225
הכותרות בחדשות הזכירו לי קטע מ"דבר אחר" מימים ימימה. משהו כזה:

כותרת: "שני ישראלים נפצעו בצ'ילה".
גוף הידיעה: "ברעידת אדמה שהתרחשה בצ'ילה נהרגו יותר מ-‏8500 בני-אדם ונפצעו 17,542, בינהם שני ישראלים, אחד מהם קל".
דבר אחר 271300
האמת היא שגם לי צרמו פעם הכותרות הללו: אסון בעולם, אין נפגעים ישראלים. אבל למעשה זה די מובן: החלק המתייחס לישראלים פונה לכל הקוראים שיש להם קרובי משפחה באיזור, וזהו מבחינתם החלק החשוב ביותר.

אם יש כרגע בתאילנד לבדה כ-‏10,000 מטיילים ישראלים (ע"פ הערכה שהשמיע אתמול מישהו משגרירות ישראל במקום), הרי שיש בארץ, בהערכה גסה, מעל מאה אלף איש שיש להם קרובים או חברים באזור פגיעת הרעש (בעיקר בתאילנד ובהודו). זהו קהל לא קטן של צרכני חדשות שזהו, למעשה, פריט המידע היחיד שמעניין אותם.

כדי לשים דברים בפרופורציה, הכותרת ב-YNet מדברת כרגע על כ-‏540 ישראלים שטרם יצרו קשר. אם חלילה אחד מ-‏10 מאלה נהרג (לא בלתי סביר, למרבה הצער), הרי שמדובר באסון גדול בהרבה, עבור האוכלוסיה בישראל, מכל פיגוע שזכור לי.

אגב, בניגוד למה שנוהגים לחשוב, אין זה מנהג ישראלי בלבד; עיינתי אתמול ב-Google News לאחר האסון, וחלק מהכותרות היו בסגנון "אין אוסטרליים בקרב הנפגעים בתאילנד".
כולנו בני אדם 271373
כותרת "מעריב" מהבוקר: "עשרות ישראלים נעדרים באיים"
כותרת "הארץ" מהבוקר: "יותר מ-‏11 אלף הרוגים בגלי ענק ששטפו את חופי דרום אסיה"

ההבדל הוא ככול הנראה תוצאה של הבדל בין עיתון וצהובון.

אין לי בעיה עם צרות אופקים ואגוצנטריות. אבל אנחנו מתאכזבים מחדש מהתיחסות דומה בתקשורת העולמית לחיי ישראלים ובה בעת נוהגים בחוסר כבוד לחיי אנשים אחרים.

כשם שלרוב בעיני תקשורת אירופאית אנגלי שנשרט בפיגוע מעניין יותר מעשרים ישראלים שנהרגו, כך אנחנו נוהגים באסונות שפוקדים בני לאומים אחרים.
כולנו בני אדם 271382
זה בדיוק מה שניסיתי להסביר - זו לא צרות אופקים, זה לא אגוצנטריות, זה לא צהוב, וזה לא ייחודי לעתונות בישראל.

לא נתקלת במקרים בהם העיתון מניח שאתה כבר יודע מה קרה בין הכותרת הראשית של אתמול לזו של היום? נניח, כותרת מיום א': "היום הצבעת אי-אמון", כותרת מיום ב': "מגעים עם ש"ס" – את העובדה שההצבעה עברה הם מניחים שאתה כבר יודע. המידע אכן מופיע בעיתון, אבל לא ככותרת ראשית; הכותרת הראשית צריכה לחדש לך, בהנחה שראית חדשות בטלוויזיה אתמול בערב, נניח.

כאן, ההנחה של "מעריב" היא שהקוראים כבר יודעים על האסון; השאלה המעניינת הבאה היא, באופן טבעי, "מה לגבי בן-דוד שלי, שנמצא בדיוק בהודו"? הטענות שלך היו מוצדקות רק אם לא היתה שום התייחסות אחרת לאסון בעיתון.
כולנו בני אדם 271391
צודק בהחלט. ואם כבר אז שאלה נוספת בנושא עיתונות.

כשאני פונה עם מידע לעיתונאי (בהנחה שהמידע חשוב) שאלתו הראשונה: "האם זה כבר פורסם בעיתון אחר". מכאן שאם פורסם זה פסול ולכן קוראי עיתון א' לא יזכו לקרא על כך בעיתונם.

1. האם זאת הדרך לסינון ידיעות?
2. האם אני הקורא בוחר מה לקרא בעיתון מתוך שלל ידיעות או שמא יחליט העיתון עבורי מה חשוב שאקרא.
3. האם בעצם בחירתי לקנות עיתון מסוים אני "מישר קו" עם דפוסי כתיבה עיתונאית מסוימת (לרבות תמונות
וגרפיקה).
כולנו בני אדם 271394
נדמה לי שהשאלות שלך רלוונטיות יותר למאמר שלי מלפני שנתיים: דיון 845, אולי כדאי להעביר את המשך הדיון לשם?

אבל לפני כן, ארשה לעצמי לציין שהשאלה הראשונה שלך חשודה כ"הנחת מידע נוסף בשאלה": http://techst02.technion.ac.il/~sgiladb2/logic.htm#c...
כולנו בני אדם 271522
(המאמר מלפני שלוש שנים בדיוק)
כולנו בני אדם 271399
1. זו בפירוש אחת הדרכים.

2. מתבצע סינון, לפעמים לא אובייקטיבי (בלשון המעטה), בידי העורכים. (על החקירות נגד מוזס קרא במעריב, על החקירות נגד נמרודי קרא בידיעות). מה חדש בכך?

3. לא יודע (אני עצמי לא קונה עיתונים).

באופן כללי, לא כל עיתון כולל את כל המידע המופיע בכלל העיתונים. מפתיע? לא ממש. הבחירה מתבצעת בידי העורכים, ואח"כ בידי הקוראים (שיכולים לבחור לקרוא רק חלק מהעיתון).
כולנו בני אדם 271461
הנחת יסוד א': כשאתה בא עם מידע לעיתונאי, יש לך אינטרס שהמידע יפורסם.
הנחת יסוד ב': לעיתונאי יש אינטרס להביא סקופים, כלומר, מידע בלעדי.

כשאתה בא לעיתונאי, יש כאן מאבק בין אינטרסים: האינטרס שלך הוא שהמידע יתפרסם בכמה שיותר מקומות, האינטרס של העיתונאי הוא שהמידע יתפרסם רק אצלו. הדרך של העיתונאי למנוע ממך לפרסם את המידע בכמה שיותר מקומות הוא "להעניש" אותך אם פנית עם המידע לעיתון אחר. כמובן שאם המידע מספיק חשוב, כל עיתון יפרסם אותו, והתחרות תהיה בעיקר על מי יפרסם ראשון. אם המידע הוא יותר רכילותי או מקומי, ואתה פונה למספר עיתונים בבת אחת, יש סכנה שאף אחד מהם לא יפרסם אותך (פרט, אולי, לעיתונים קטנים או "חלשים" יותר, מקומונים בעיקר, שישמחו לפרסם גם מידע לא בלעדי).
גם אנחנו באייל, למשל, מקבלים אך ורק חומר שלא פורסם בעבר, אלא במקרים מיוחדים. אנחנו לא היחידים שעושים זאת: אתרים רבים אחרים גם כן מבקשים חומר מקורי ובלעדי (לפחות לפרק זמן מסויים). לכן, אם מישהו ישלח מאמר למספר כתבי עת כמו האייל בבת אחת, וכתבי העת הללו ידעו על כך, יש סיכוי שאף אחד מהם לא יפרסם אותו. אם מישהו ישלח לכמה כתבי עת ולא יידע אותם על כך, המאמר יתפרסם באחד מהם, ושאר כתבי העת עשויים לסרב לפרסם מאמרים נוספים שלו בעתיד.

כלומר, שאלה 1 כלל לא רלוונטית לנושא. מדובר בהתנגשות בין האינטרס שלך לאינטרס של העיתונאי. ישנו גם אינטרס של העיתון, אבל הוא קרוב יותר לאינטרס של העיתונאי, במקרה הזה (בהנחה שאין קושי משמעותי למלא את עמודי העיתון).

באשר לשאלה השניה - אין פרסום שיכול להקיף את כל מה שיש בעולם. אפילו אם תשב יומם וליל על גוגל ניוז ותקרא כל מה שיש שם, לא תדע על כל מה שקורה בעולם. לכן, כשאתה מחליט לקרוא עיתון מסויים, אתה צריך להיות מודע לערכים של העיתון הזה, לתחומים שהוא מתעניין בהם במיוחד ולתחומים שהוא מזניח. יש סיכוי גדול יותר שתוכל לקרוא על אירועים ברשות הפלסטינית שאינם קשורים ישירות לישראל ב"הארץ", ויש סיכוי גדול יותר שתוכל לראות תמונות גדולות וצבעוניות של השלג בירושלים‏1 ב"ידיעות" ו"מעריב".
בחקר התקשורת פעם היה נהוג לחשוב שהתקשורת אומרת לנו מה לחשוב - שהתקשורת יכולה להגיד לנו להיות בעד ההתנתקות, או נגד הטלאי הכתום. כיום, איש לא חושב כך. כיום ההנחה המקובלת היא שהתקשורת אומרת לנו *על מה* לחשוב. כלומר, בגלל התקשורת אנחנו נחשוב על ההתנתקות והטלאי הכתום, אבל לא נחשוב על, למשל, פרשת סיריל קרן והאי היווני. כלומר, התקשורת משפיעה על איך אנחנו תופסים את המציאות, ולא על מה אנחנו חושבים עליה. מובן שאופן תפיסת המציאות משפיע, בעקיפין, גם על מה אנחנו חושבים עליה, אבל "בעקיפין" היא מילת המפתח כאן.

3. כן.

1 במהרה בימינו אמן
אמפטיה אזורית 271953
מעניין אם לתאילנדים איכפת מבורמזים כמו שלבלגים איכפת מליכטנשטיינים.
האם מישהו ששהה בדרום מזרח אסיה די זמן יכול להעיד בנידון?

ובנושא קרוב: אתמול ראיתי בחנות "ג'ונגל" בקניון שבעת הכוכבים תוכי אפור גדול מנקה בעדינות וביסודיות, נוצה אחר נוצה, במשך לפחות רבע שעה תוכי ממין אחר, קטן בהרבה ממנו.
אבל זה ריגש רק אותי. שאר האנשים העדיפו להסתכל על החמוסים והשפנים, גם לאחר שהערתי את תשומת ליבם לתופעה.
אמפטיה אזורית 271960
אתה בטוח שזה לא היה זכר שניקה נקבה מאותו מין?
אמפטיה אזורית 271974
כן. הם נראו לגמרי אחרת מבחינת גודל, צבע וצורת מקור. חוץ מזה המוכרים אמרו לי את שמות מיניהם (השונים) של השניים. אגב, זה אינו מפתיע. הרבה פעמים תוכים מטפחים (grooming) גם את בעליהם האנושיים ובכלל, במינים חברתיים אמפטיה חוצת מינים היא תופעה לא נדירה.
תחל שנה וברכותיה 272129
הנה עוד דוגמא: http://www.funpic.hu/en.picview.php?id=20678&c=2... (טוב, לא בדיוק סתם אמפטיה, אלא אולי יותר בקטע האימהי. אגב, היה גם מקרה בטבע, בו אימצה צ'יטה גור אנטילופה!). ויש גם את זה http://www.funpic.hu/en.picview.php?id=17679&c=2... , שלא ממש קשור, אבל חמוד.
אצלנו קוראים לזה ''תסמונת ביאטריצ'ה'' 272178
אצלנו קוראים לזה ''תסמונת ביאטריצ'ה'' 272293
"אצלנו" זה אצל אלו שקראו את נחום גוטמן לפני ששמעו על רמולוס ורמוס?
אצלנו קוראים לזה ''תסמונת ביאטריצ'ה'' 272358
לא בהכרח לפני, אולי סתם אהבו יותר, או העדיפו כינוי מקומי על זר *?

----------------------
*אני לא נשמעת כמו א.פ., נכון?
אצלנו קוראים לזה ''תסמונת ביאטריצ'ה'' 272359
שלא לדבר על נוחות ההגיה
אפשר ''תסמונת הקורא'' 272383
על פי דברי ירמיהו, שנים רבות מקודם לאחים הרומאים: "קורא דגר ולא ילד".
אפשר ''תסמונת הקורא'' 275071
126-167 *אחרי* סוף הסיפור של האחים, למעשה. מי זה הקורא הזה?
אפשר ''תסמונת הקורא'' 275076
עוף: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%9...
אפשר ''תסמונת הקורא'' 275098
(שנים)
אמפטיה אזורית 273032
אז הייתי שם היום שוב. הנקבה היא ממין "קוניור", והיא נראית כך: http://www.lnsart.com/Mitred_Conure_Pepe.jpg ואילו הזכר, הגדול ממנה בערך פי שתיים, הוא ממין ז'קו וזו תמונתו: http://www.scandinavianparrot.com/gra-jacko-ungar1.j... .
nothing new under the sun 271396
I would like to quote Adam Smith, who wrote the following in 1759!
"Let us suppose that the great empire of China, with all its myriads of inhabitants, was suddenly swallowed up by an earthquake, and let us consider how a man of humanity in Europe, who had no sort of connection with that part of the world, would react upon receiving intelligence of this dreadful calamity. He would, I imagine, first of all express very strongly his sorrow for the misfortune of that unhappy people, he would make many melancholy reflections upon the precariousness of human life, and the vanity of all the labours of man, which could thus be annihilated in a moment. He would, too, perhaps, if he was a man of speculation, enter into many reasonings concerning the effects which this disaster might produce upon the commerce of Europe, and the trade and business of the world in general. And when all this fine philosophy was over, when all these humane sentiments had been once fairly expressed, he would pursue his business or his pleasure, take his repose or his diversion, with the same ease and tranquillity as if no such accident had happened. The most frivolous disaster which could befall himself would occasion a more real disturbance. If he was to lose his little finger tomorrow, he would not sleep to-night; but provided he never saw them, he would snore with the most profound security over the ruin of a hundred million of his brethren."
(Smith, A. 1759/1976. The theory of moral sentiments. Indianapolis: Liberty Classics).
For a very interesting and readable discussion of the evolutionary reasons for that, you might want to read Steven Pinker's "The Blank Slate, The Modern Denial of Human Nature".
בסן פרנסיסקו הגשרים זקוקים להחלמה 271544
אני לא חושב שצריך את השיקול המעשי הזה כדי להצדיק ישראלוצנטריות. הקדשת יותר תשומת לב לקרובים לך ולדומים לך היא תכונה אנושית בסיסית; אני לא בטוח איך מטפלות בכך תורות מוסר שונות, אבל אני חושב שהייתי מעדיף שתורת מוסר "תרשה" את זה. אם לא כן, איך אני מעז לתרום לאגודה למלחמה בסרטן בישראל כאשר בסודן יש אנשים רעבים?
בסן פרנסיסקו הגשרים זקוקים להחלמה 271565
הישראלוצנטריות מובנת, אבל איך נצדיק את המערבוצנטריות?

בסן פרנסיסקו הגשרים זקוקים להחלמה 271842
כתבתי בכוונה לא רק "הקרובים לך" אלא גם "הדומים לך". אנו רואים בעצמנו מערביים, ולכן מרגישים יותר הזדהות עם מערביים; וכשאנחנו בתאילנד והודו, אנחנו תיירים, ולכן אנחנו מזדהים עם התיירים.

זה המצוי; גם כאן אני מנחש שזו תחושה אנושית בסיסית, ולא מיוחדת לישראלים. האם זה מוצדק מוסרית? עיתונאית? קטונתי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים