 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנה שאלה טיפשית של בור ועם הארץ: "כל הדרכים מובילות לרומא" הוא ביטוי נאה ושגור בשפה. עכשיו, האין "-ים" סיומת זכר, ו"-ות" סיומת נקבה? האם "דרכים" זה בזכר? האם יש עוד דוגמא לנקבה בעלת סיומת "-ים" או לפועל בזכר עם סיומת "-ות"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רבות בצורת זכר: http://safa-ivrit.org/irregulars/pluralml.php מה זה "פועל בזכר"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה ב''פועל לזכר'' להטייה של פועל כך שיעיד על מבצע הפעולה שהוא זכר (''במזל טוב (הוא) ילד תאומים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, הטיית הפועל תמיד מתאימה למין שם העצם אליו הוא מתייחס, גם אם צורת הריבוי של שם העצם היא לפי המין ההפוך: אומרים "דרכים מוליכות" ו"שיטות מוליכות" כי "דרך" ו"שיטה" הם שמות עצם ממין נקבה, ואומרים "מנהיגים מוליכים" ו"רעיונות מוליכים" כי "מנהיג" ו"רעיון" הם שמות עצם ממין זכר. מה החמצתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא החמצת, אמרת בדיוק את הנקודה: יש לנו בשפה אנומליה שבה מטים פועל ביחס למין אחד, וצורת הריבוי היא לפי המין השני באותו משפט ממש. כך הופכ/ת "דרך" להרמפרודיט מוצהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה, אם קיימת, היא לא ביחס לפעל - כאמור, על הפעל יש התאם שמתייחס למין ולמספר של שם העצם של מבצע הפעולה (כלומר, הפעל רק משקף את המין, הוא לא יכול להיות מוטה שלא בהתאם לשם העצם ''שלו''). מה שגורם לך לחוסר הנחת הוא סיומת הרבים של ''דרך'', שאכן אפיינית יותר לשמות עצם זכריים (אבל זו רק נטייה, והיא לא באמת חוק דקדוקי בעברית). וכמובן, קיימים שמות נוספים שמסומנים בניגוד להכללה (וכמובן, כרגע אני לא מצליחה לחשוב ולו על דוגמא אחת). מאידך, הצורה ההפוכה, של סיומת ''נקבית'' לש''ע זכריים נפוצה יחסית - כסאות, ארונות, שולחנות, שמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...על הפעל יש התאם שמתייחס למין ולמספר של שם העצם של מבצע הפעולה... הוא לא יכול להיות מוטה שלא בהתאם לשם העצם שלו". אוקיי, איפה זה סותר? הרי כבר אמרו כאן ש"דרך" יכולה להיות הן זכר והן נקבה. "מה שגורם לך לחוסר הנחת הוא סיומת הרבים של "דרך", שאכן אפיינית יותר לשמות עצם זכריים" מה שגורם לי לחוסר הנחת הוא הטיות בשני מינים שונים בזה אחר זה. "דרכות מובילות" לא היה גורם לי לחוסר נחת שכזה (אם כי מימי לא שמעתי את המילה "דרכות", אז המילה הזו כן הייתה מטרידה אותה) וגם "דרכים מובילים" לא היה גורם לי לחוסר נוחות. השני גם נשמע לי סביר, אם כי מעט זר (כי התרגלתי ל"דרכים מובילות"). מכך שאין "דרכות" אני מבין ש"דרך" מטים *תמיד* ברבים כזכר, למרות שביחיד מתייחסים לדרך לרוב אל דרך כאל נקבה (מי אומר "איזה דרך ארוך"?). איך דברים כאלו קורים? מכל זה אני מקבל את התחושה שבמעבר מיחיד לרבים מתרחשת איזו מין אנומליה בשפה, שאפשר להסביר אותה רק על ידי משיכת כתפיים ואמירת "יוצאי דופן. Go figure" ולא באמת לתת לה צידוק. אם אי אפשר לתת צידוק לדברים כאלו, שנראים כמו עיוותים של השפה וכל מה שעומד לזכותם הוא הותק שלהם, גם חלק נכבד מהטיעון של המאמר קורס - העיוות שהיום מתקוממים עליו הוא "יוצא הדופן" של מחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"העיוות שהיום מתקוממים עליו הוא "יוצא הדופן" של מחר" - כמובן. הכלב קבור בה"א הידיעה שבתחילת הציטוט. רק חלק מזערי מהשיבושים של היום יזכו להתקבע בשפה, מסיבות שאינן ברורות גם בדיעבד, על אחת כמה וכמה מלכתחילה. ומה רע בכך, ישאל השואל, תן לדוברי השפה להצביע בלשונם, השיבושים המיותרים ימותו מעצמם, ומעט אלה שישרדו בזכות הברירה הטבעית הזאת הוכיחו את נחיצותם מעצם העובדה ששרדו. על כך יענה העונה: אהה. אני שמח שהעלית את ההקבלה למוטציות וברירה טבעית, כי כאן קבור עוד כלב (אני מצטער. יש מגיפה של כלבת): מן המפורסמות היא שקצב המוטציות חייב להיות קטן מספיק כדי לאפשר לברירה הטבעית לנפות את הבר מהמוץ, ובקצב מוטציות מהיר מדי דינו של המין לכלות מן העולם. הרגשתי הבלתי מבוססת היא שקצב התפשטות המוטציות בשפה המדוברת בימינו הוא מטורף ממש, עם כל הבלבול בין זכר ונקבה, הצירה והסגול שדוחקים את רגלי החיריק, צורת היחיד שמשתלטת על הרבים ("איזה תחתון יפה קניתי, הולך יופי עם המכנס השקוף"), השמטתן של ה"א המגמה ("לך הבית") ושל אותיות בכל"מ ("שבוע הבא"), בלבול בין צירה וקמץ ("נראָה לי שאקח פלפל ממולֶא"), אינגלוזים ("אינגלוזים") מיותרים, אי הבחנה בין גוף ראשון לשלישי ("הנה אני יסביר לך") וכולי וכולי - אלה ניחתים על ראשינו בקצב שמחייב לעשות משהו, או שנמצא את עצמנו חת שתיים עם רסיסי שפה ושברי דקדוק שכל קשר בינם לבין העברית יהיה מקרי בלבד. לא יודע, אחי, עם הבנת אותי או לו, אבל אני יגיד לך כבר עכשיו שלא בזין שלי להסביר יותר. קפיש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בעמדת סמכות לקבוע האם מה שאתה מתאר כאן הוא סביר או תרחיש אפוקליפסה. לי זה נשמע קרוב יותר לתרחיש אפוקליפסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, סביר שאני סתם פאניקיונר, אפילו הרעיון של כבישים פרטיים מפחיד אותי. שום דבר שכמה קלונקס לא פותרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דרך" - אחד משבעה עשר (אזא"מ) שמות עצם עבריים שהם זכר ונקבה גם יחד. כך גם, לדוגמה, "רוח", ו"שמש". שם מאמרו הראשון של אחד העם (אשר גינצבורג): "לא זה הדרך". ואילו לאה גולדברג הנפלאה, בשירה - "הדרך": "... התזכור מה יפתה, מה קשתה מה ארכה הדרך." - ושניהם צודקים :-] - "דרך" - פעמים זכר ופעמים נקבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל (אני הייתי שמח אם כך היה לכל דומם, לפחות), אבל זה עדיין לא מסביר מדוע באותו ביטוי מתחילים בלשון זכר ועוברים ללשון נקבה. כשאני עוצר וחושב על זה, זה נשמע לי כמו השמת השפה לצחוק. כשאני חושב על זה פעמיים, למי אכפת? זה הרי נשמע טוב. אבל אז אני חושב על זה שלוש פעמים ורואה שזה אומר שהמאמר שאני מגיב לו הוא אכן קטנוני למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיר לבן, קירות לבנים. לילה לבן, לילות לבנים. ככה זה. יוצאי דופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמוביל לשאלה מעניינת: מאיפה צצים "יוצאי הדופן", האם צריך לראות אותם כחלק "תקין" מהשפה או כחלק שמוטב לפעול נגדו, והאם, כאשר יש יוצאי דופן בכל פינה, באמת חשוב לדקדק איך להגות מילה זו או אחרת, או אפילו להתרעם על מי שאומר "חמש שקלים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא אומר "חמש שקלים" :) זה או "חמש שקל" או "חמישה שקלים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לקבל מושג על דעתו של האקס-צ'יף בנושאים אלה כאן: תגובה 271304 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, כמה לוקחים היום על שירותי זכרון-עזר אנושי? כי זה שקיבלתי חינם לא מתפקד משהו, ועושה רושם ששלך מספיק בשביל שנינו ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקש מטל לשזור לך מנגנון-עזר בתוך הקוד של האייל, שעם כל תגובה שמפורסמת, אחרי הפירוק למילות מפתח, מחפשת את המילים בתגובה בכל התגובות שלך בבסיס הנתונים. כשאתה נכנס לאתר, כל מילה בכל תגובה תכיל קישור לרשימה של תגובות שלך שמכילות את אותה המילה. ובא זיכרון לאקס-צ'יף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגמרא בתחילת מסכת קידושין מתפלפלת ארוכות אודות מין הדרך. גם במשנה וגם בתורה הדרך נזכרת בלשון נקבה ובלשון זכר: "בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך", "והודעת להם את הדרך ילכו בה", "האשה נקנית בשלש דרכים", "בשבעה דרכים בודקין את הזב". תירוץ הגמרא הוא שהמין נקבע לפי העניין: כשעוסקים במלחמה ובזיבה הדרך מוזכרת, שכן אלו דברי גברים; כשעוסקים בתורה ובאישה, הדרך מנוקבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבריק! אז כשהצומת פקוקה זה בנקבה (כי זה בטח באשמת אישה), וכשהוא פנוי זה בזכר, כי ברוך השם כנראה אין שם הרבה נשים. (דובי, מפגין אומץ-לב יוצא דופן) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |