 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם צריך נימוק משכנע למה הקשבה ממושכת לסוג מסוים של דעות היא פשוט בזבוז זמן, מספיק לקרוא את התגובות שפורסמו עד כה לרשימה זאת ממש. הויכוח המתנהל, אם מותר לקרוא לו כך, הוא דוגמא יפה לרב-שיח של חרשים. אני מוצא את עצמי נפעם מהטריביאליות של עמדות מסוימות, ומחוסר ההגיון הקיצוני באחרות (לא משנה באיזה צד אני, אני בטוח שאנשים בצד השני רואים תמונת ראי לזו שלי). מישהו מהמתווכחים רואה איזה צל צילה של אפשרות להשפיע במשהו על עמדות הצד השני? או שמא זה רק תרגיל התבצרות בעמדות קשוחות וידועות מראש? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני, אישית, תומך בגישה של בעט במכשיר, ואולי הוא יחזור לפעולה, או בשמה הרשמי: אתחול פיזי ידני ישיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית מוצא שבהרבה ויכוחים, גם אם במהלך הויכוח לא זזתי מהגישה הראשונית שלי, הרי שלאחריו, כשאני לבד עם עצמי, אני שוקל את טיעוני הצד השני ומאמץ חלק מהם. כך קורה, שכאשר אני מתווכח עם מישהו מהקיצוניות השניה, אני משתמש גם בטיעוניו של האדם הראשון איתו התווכחתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך לא בכל ענין. זה בשום אופן לא היה כתב פלסתר נגד הדיונים/ויכוחים לכשלעצמם, רק נגד סוג מסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שמתווכחים לצורך השפעה על הצד השני? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |