ההחמצה היהודית 30048
הנתק בין היהדות הדתית לבין היהדות החילונית הוא ברור במיוחד בתשעה באב.

היסטורית, תשעה באב היה אמור להיות יום אבל לאומי. זהו היום שבו התחילה הגלות. היום שבו איבד עם ישראל את זהותו המדינית והמירה בזהות דתית.

במקום להציג זאת כך, נטפלים לעניין האכילה והשתיה. כשם שיש חרדים המפגינים זלזול ברגשות החילונים ביום הזיכרון לחללי צה''ל, המיועד להביע אבל על אלה שנהרגו בהגנה על מדינת היהודים, יש חילונים המעוניינים להפגין את זלזולם בימי האבל הדתיים. אלה אומרים שמנהג העמידה בצפירה הוא זר להם, ואני בהחלט אומר שלצום לאות אבל הוא מנהג זר לי.

היהדות הדתית המקדשת את טקס הצום תמשיך להתרחק מהחילונים, ותמשיך לרתק אליה רק את אלה הנמשכים למיסטיקה ולטקסים מוזרים. היא תמשוך לתוכה רק את החילונים הלא מוצלחים, אלה שסאת צרותיהם עלתה על גדותיה, העבריינים הכלואים, הנרקומנים בהווה ובעבר. כל זה משום שהיהדות הדתית מקדשת את הטקס הרבה יותר מאשר את המהות. לכן החילונים לא מציינים את תשעה באב, וגם לא יציינוהו. רבים מהם אינם רואים כל הבדל בין תשעה באב, צום גדליה או תענית אסתר. היהדות הדתית החמיצה כאן בגדול את ההזדמנות להראות עד כמה הדברים המשכיים, עד כמה האירועים שהגיעו לשיאם (או לשפלם) בתשעה באב הם בעלי משמעות לאומית, ולא דתית.
ההחמצה היהודית 30055
אם כך, למעשה אתה אומר "עשית לי כך, אעשה לך אף גרוע מזה!". אמנם העובדה שחרדים רבים מתעלמים בהפגנתיות מצפירת יום הזיכרון פוגעת בי, אך לא אלך ואזלזל ברגשותיהם שלהם מהסיבה הזו. זה מזכיר לי טענה שמישהו העלה בפני בעבר בקשר לגיוס לצה"ל - הוא טען שכל עוד המדינה לא מגייסת חרדים ופוגעת בעקרון השוויון, על כל המתגייסים החילוניים לסרב להתגייס, ואף לברוח מהארץ על מנת שלא להתגייס לצבא. "פראייר" הוא הגדיר את מי שמתגייס.

מיותר לציין שאני לא מסכים איתו לחלוטין - אם שני הצדדים יתחילו בהתנצחות אינסופית, רק רע יצא מכך. אני לכשעצמי נוהג לכבד את אמונותיהם של אחרים, כל עוד אורח חיי אינו נפגע. סגירת בתי קפה ומסעדות ליום אחד, כאות זיכרון לעבר של עמי ומורשתי, לא פוגעים באורח חיי ומפריעים לי כקליפת השום.

דבר נוסף שהייתי רוצה להתייחס אליו, הוא ההכללה שלך בהתייחסותך למונח "דתיים" בפסקה האחרונה של תגובתך. אלו המושכים אליהם חילוניים לא מוצלחים ממגזרים ממוטטים הם החרדים ולא "הדתיים", ובתוכם ציבור הדתיים הלאומיים, שמסופקני אם הם לא תורמים יותר למדינה הזו ממני וממך. דוקא הדתיים הלאומיים וחובשי הכיפה הסרוגה למיניהם כן משתדלים להציג את מורשת ישראל כעניין לאומי כשזה נוגע לציבור החילוני. הם מודעים לכך שעבורך ועבורי המשמעות הדתית היא פעוטת-ערך, ולכן מנסים לגעת ברגש הלאומי שלך. מצער מאוד שגורמים שונים בקרב החילונים מסיטים את הכוונה הזו ומייחסים אותה ל"כפייה דתית" או שאר אמתלות טפשיות.
ההחמצה היהודית 30062
עליך להבין כי אורח חייך *כן* נפגע. מהעדר תחבורה ציבורית בשבת, מהעובדה שעליך לשרת יותר במילואים, וכן הלאה.

אף אחד לא הכריח איש לאכול בערב ט' באב. אף אחד לא הכריח את בעלי העסק לפתוח את חנויותיהם. פשוט הפסיקו לחסום את האפשרות בפני המעוניינים בכך. אני מכבד את זכותך לצום; כבד את זכותי ללכת לסרט, אם בעל בית-הקולנוע מסכים לכך.

העובדה שתל-אביבים רבים (ואחרים, שנצלו את ההזדמנות) החליטו לעשות "דווקא" מעידה על משהו חשוב, לדעתי.

דוגמא מעניינת היא בתי-הקולנוע בנתניה, עיר נעורי. בלחץ חברי המועצה הדתיים, נאסר על פתחיתם בערבי שישי. יש לציין כי מדובר בבתי קולנוע השוכנים בפאתי העיר, רחוק (מאד) מהשכונה החרדית (קרית צ'אנז), ובתוך קניון סגור. "כופרים" הצופים בסרט לא מפריעים לאיש. אלא מאי, אותם דתיים רצו, כנראה, לכפות מצווה; לקדש את השבת בכוח עבור אלו שאינם מתעניינים בקדושתה.

החכמים הללו הובילו רק לחילול שבת גדול יותר, שכן כל בני הנוער שרצו לראות סרטים פשוט נסעו לתל-אביב. חילול השבת הנוסף לא ממש מפריע לי; *כן* מפריע לי זיהום האוויר המיותר מהנסיעה ללא צורך, ויותר מכך סיכון החיים המיותר מאותה הנסיעה עצמה. אני תוהה, כמה בני נוער נהרגו במהלך אותן שנים בנסיעה בשישי בערב לת"א, משום שלא יכלו לראות סרט בעירם?
ההחמצה היהודית 30184
אני איני רואה הגבלה דתית כזו או אחרת שיש לה נימוק מבוסס כפגיעה באורח חיי - להיפך! חיי נעשים רק עשירים יותר כשיש להם בסיס הסטורי ותרבותי שעליו הם נשענים. עם זאת, אני מודה שדרך של אכיפת תקנות דת בחוק היא אכן בעייתית, ולו משום שישנם אנשים שפשוט לא מסכימים עם החוקים הללו. גם אני, שאיני דתי, מקיים חוקי דת מסויימים, כמו אכילה כשרה. לעומת זאת, אני נוסע בשבת. יהיה זה צבוע מבחינתי לדרוש שכשרות בחנויות תישמר ובאותו זמן להתנגד לחוק שיציע, למשל, לאסור נסיעה בשבת.

אולי הבעיה העיקרית של הדת היהודית (ומפיציה) היא כשלונה לחדור לתודעה הציבורית בתור אלמנט תרבותי-הסטורי ולא כאלמנט דתי בלבד. הדת צריכה להיתפס כדבר המעשיר אותנו כעם ואולי אפילו המעניק לנו זכות קיום ככזה. אין לכפות את מצוות הדת, אלא לעודד את קיומן. למשל - הקלה במיסים לחנויות שיסגרו בשבת ולא ביום אחר, תעריפים גבוהים יותר בתחבורה ציבורית בשבת וכו', וזאת כמובן תוך שמירה מקסימלית על רגשותיהם של הדתיים - שינוי נתיבי התחבורה על מנת שלא יעברו באיזורים רגישים, איסור פתיחה בשבת באיזורים כאלו והלאה.

בקשר לסרטים בנתניה - במקרה אני נתנייתי בעצמי, ואני יכול לתרץ (להסביר?) את עניין הסרטים בשחיתות מוניציפלית שהרבתה למלא אחר דרישות החרדים בזמנו. אין פה כל קשר לדת, הכל כסף וכוח פוליטי. אם מרץ, למשל, בראשותה של שוש ערער בנתניה הייתה צוברת כוח דומה, אני מבטיח לך שהמדרחוב היה היום פתוח לחלוטין בשבת, עם הופעות של אומנים אורחים בכיכר ומוסיקה מתנגנת בטיילת. עבור הדתיים הפגיעה מכך הייתה דומה, ולך כמובן לא היה אכפת...
זו שבת וזה שכרה 30187
סליחה? הקלות במס לחנויות שיסגרו בשבת? תעריפים גבוהים יותר לתחבורה ציבורית בשבת? למה שלא נחלק גם סוכריות לילדים שיגידו קריאת שמע? זו לא הדרך, לקנות שבת בכסף? אחזור על דעתי כפי שהבעתי אותה בדיונים אחרים (לפחות אחד עם משה דורון) - רשויות המדינה ומוסדות ממלכתיים (טוב, זה אותו דבר) עבורם יום המנוחה יהיה שבת. אחרים? איש הישר בעיניו יעשה.
זו שבת ושכר בצידה 30198
רגע, ואגד לא נחשבת מוסד ממלכתי?
זו שבת ושכר בצידה 30200
גם אם היא עדיין בשליטה ממשלתית, יש להפריטה כמו בכל מדינה מתוקנת. בכל אופן, המדינה דואגת להקים תחרות גם בשוק התחבורה (חברת מרגלית ש.א. קיבלה זיכיון לקווים למודיעין, ועוד היד נטויה). בכל מקרה, אגד (בחלק מהקווים העירונים) בחיפה נוסעת מאז ומתמיד בשבת.
אגד 30224
אגד היא תאגיד, לא בבעלות ממשלתית ובטח שלא ממלכתי!
ההחמצה היהודית 30192
כבר ענה לך ערן בנוגע לאבסורדיות של הרעיון על תשלום-תמורת-שבת. אין לי כל בעיה עם תשלום כזה, ובלבד שלא יבוא מכספי משלם המיסים ולא יוכר ע"י המדינה. רוצה הגביר היהודי לצ'פר את מאמיניו? מכיסו, בבקשה. לא מכיסי.

חייך אולי עשירים יותר עם בסיס תרבותי-היסטורי שכזה, אבל השאלה היא האם על בסיס זה להאכף ע"י חוק, ויותר מכך, *מה ערכו* של בסיס זה כשהוא נאכף ע"י חוק. העידוד לקיום מצוות צריך להיות דתי ("שכר מצווה מצווה"), *ולא* חומרי.

תעריפים גבוהים יותר לתחבורה ציבורית בשבת, למשל, הם הוספת חטא על פשע. גם כך הנפגעים מהעדר תחבורה שכזו הם חסרי האמצעים (חסרי הרכב), ובאופן כללי השכבות החלשות יותר זקוקות יותר לתחבורה ציבורית. אתה קורא להעניש אותם, ולמנוע מהם לצאת לטיולים ביום החופש היחיד, הנכפה עליהם ע"י מקום העבודה הממשלתי שלהם (למשל)?

במה היו נפגעים הדתיים בקריית-צ'אנז ממוזיקה בטיילת? הרי הטיילת (ובעיקר האזור בו מתרחשים מופעים כאלה) רחוקה מאד מ"תחום הישוב" שלהם, האיזור בו הם מטיילים בשבתות. המדרחוב היה פתוח בשבת רק אם בעלי חנויות המזון היו מוכנים לוותר על תו הכשרות שלהם, והציבור הנתנייתי היה מעוניין מספיק במופעים המוצעים. אינני רואה מה מכל זה פוגע בדתיים. אכן, אדם דתי המתגורר ברח' הרצל או בסביבתו היה אולי נפגע מההתקהלות, אבל *כבר כיום* ישנה התקהלות המונית ורעשנית (או לפחות, היתה בזמני) באזור המדרחוב מדי שישי בערב.

יכולים חברי המועצה הדתיים להתנגד למימון של העיריה למופעים בשבת. *לגיטימי לחלוטין*. אבל אל להם להתנגד למופעים *במימון פרטי*, או לחנויות פרטיות הפתוחות בשבת, או לבתי-קולנוע פרטיים הפתוחים בשבת, וכן הלאה. הפגיעה בחופש העיסוק ובזכויות הפרט היא פגיעה ממשית.

יש להבדיל בצורה חדה מאד בין פגיעה ממשית (מניעת שירות כמו תחבורה; תוספת ימי מילואים; מניעת חופש העיסוק, כמו מכירת מזון לא-כשר או עבודה בשבת; מניעת נישואין; וכן הלאה) לבין פגיעה מדומה (מה "פוגע" בכך שהמדרחוב פתוח בשבת, ויש בו הופעות – בעיקר כשהאוכלוסיה המתנגדת לכך גרה מרחק קילומטרים מהמקום?). כך שטענתך, "עבור הדתיים הפגיעה מכך היתה דומה" היא שקרית ומטעה.
ההחמצה היהודית 30225
אתה רואה - בגלל זה בדיוק אינני מאמין באפשרות של דיאלוגים איתם. הם *אינם* מבקשים רק, שנניח להם לחיות כרצונם - הם מבקשים - ומצליחים - לכפות עלינו את דרך-חייהם.
כל כך רציתי לומר את זה בעצמי... 30341
אבל מסתבר שכבר אמרו את זה לפני.
אז...
"נכון!"
היהדות החמוצה או לגעת בעושר 30372
לגבי הרישא של דבריך:

ההבדל בין היהדות הלאומית-החילונית לבין זו הדתית הוא שהראשונה תופסת את היהדות כתרבות - הווה אומר כדבר שמוסיף, בעוד בשנייה, היהדות היא גורם גורע ומגביל.
אנקדוטה מאינדונזיה 44636
ל BBC World Service יש מגזין על חדשות דת. היום שמעתי דיווח מג'קרטה. מושל העיר הורה למשטרה לסגור מועדוני לילה ואולמות משחקים שהיו פתוחים או מכרו אלכוהול בראמדן, למרות צו האוסר על זה. ארגון מוסלמי אורתודוכסי איים לשרוף מקומות בילוי הפתוחים בזמן הצום
ההחמצה היהודית 30073
אגב, חורבן הבית (השני) אינו תחילת הגלות. מאז גלות בבל רוב העם היהודי היה בתפוצות, מבבל דרך אלכסנדריה כלה במבחר ערי החוף של הים התיכון. כנראה שגם המיתוס על גירוש המוני לאחר תום המרד מהארץ שגוי.
לא היה צו הריסה או מדוע חרב הבית 30079
יש לזכור בזכות מי חרב הבית: בזכות אלו שהעדיפו להאמין כי אלוהים איתם על פני הריאל-פוליטיק. הימין הדתי. ראוי להם לצום ולו רק בגלל החרטה.
ההחמצה היהודית 30145
תשעה באב אינו רק חורבן בית שני.
אם אינני טועה - גם חורבן בית ראשון וחורבן ביתר (תום מרד בר-כוכבא) מיוחסים במסורת היהודית לתשעה באב.
עוד אירוע בתשעה באב היה גירוש ספרד.
דעתי בנושא מאז ומתמיד היא שהסיבה האמיתית לזלזול החילוני בתשעה באב היא שיום זה נופל תמיד בחופש הגדול. באם היה מועד זה בזמן לימודים, היה הציבור החילוני בארץ מעריך יותר את היום.
אינני צם בתשעה באב (רק ביום כיפור) ובכל זאת אינני סבור שביום המסמל את אובדן העצמאות הלאומית ראוי לפתוח מקומות בילוי.
ההחמצה היהודית 30147
נכון, לכן הדגשתי *שני*. אשר לתוכן, כנראה שאתה צודק. אבל כתמיד, כפייה בחוק אינה הדרך. איש הישר בעיניו יעשה, במיוחד כשברור שנקיטת עמדה קיצונית-כפייתית מובילה לקיצוניות "להכעיס" של הצד השני. מה קרה ל"דרכיה דרכי נועם"?
ימי הזיכרון 30233
האם בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ובערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה (החוק מדבר רק על הערב, למיטב ידיעתי), פתוחים בתי הקפה? ובתי הקולנוע?
ימי הזיכרון 30235
זה בכלל לא אותו הדבר. אין שום דבר לאומי בחורבן בית המקדש - מדובר ב''אסון'' דתי בלבד, שהוא תוצאה של קנאות דתית.

להבדיל, יום השואה מדבר על אסון שבא על העם היהודי.

ולהבדיל, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל מדבר על האסונות הקטנים שבאים כל יום על אלה שמגינים על מדינת ישראל.

סלח לי אם אני רואה הבדל מסויים בין שני האחרונים לראשון. במיוחד בהתחשב בכך שהיו אלה חילונים, חילונים, חילונים אשר הגו את המדינה, ואשר הקימו אותה, בעזרה זניחה של ארגונים דתיים במהותם.
ימי הזיכרון 30240
היהודים הצמים רואים בתשעה באב יום אבל לאומי ולא דתי בלבד. לשיטתם, האבל הוא לא רק על חורבן בית המקדש, אלא גם על החורבן הפיסי שבא על העם היהודי, בהיות כשלון המרד תחילת הכליה של ישיבת היהודים בארץ. ליום תשעה באב נקשרו פורענויות רבות, גם מאוחרות יותר, והדוגמה המפורסמת ביותר היא גירוש ספרד.
ימי הזיכרון 30263
אחד המאפינים הבולטים ביותר של הדת היהודית הוא הצמדות לחלקים מסויימים בהיסטוריה באמצעות ריטואלים מחייבים שונים.
אני מניח שעוד מספר שנים (מאה שנים למשל) גם ימי הזכרון הממלכתיים ישנו את אופיים ויבוטלו האיסורים השונים הקבועים בחוק.
השואה ומלחמות ישראל יהפכו ללא יותר מפרקים בהסטוריה. זה אופי החיים.
ימי הזיכרון 30241
אני מכיר רבים הטוענים שיום הזיכרון הוא אסון שבא על האשכנזים, לא על כל העם היהודי. יש גם כאלה הטוענים שזה מגיע להם.
(אל תחשוב שזו דעתי. רק תדע שיש).
ימי הזיכרון 30244
ויש אנשים שחושבים שללבוש ירוק זה דוחה. מחר הם יחשבו שזה "אין."

קודם כל, ממתי יום הזכרון הוא אסון? על מה אתה מדבר בכלל? יש לך מושג? אין לך. אתה מדבר שטויות. כמו הרבה מטיפים דתיים, אין לך מושג מה קורה בצד השני. אתה משתמש במילות קוד שלו, על מנת לנסות לתקשר, ולמצוא עוד מאמינים, עוד אנשים שיסכימו לדעה שלך, או מי יודע מה.

אני, אישית, הולך להפסיק להגיב אליך.
ימי הזיכרון 30236
איני יודע מהו המצב החוקי, אולם לדעתי את אותו דין יש להחיל גם כאן (כלומר לא לכפות, אבל סגירה של המוסדות הממלכתיים). למרות זאת (וכאן אני מתכוון לגלוש ולתת פתח כמובן לחזרה לדיון המתמשך על אופייה של מדינת ישראל), אני יכול להבין חקיקה לאומית ונותן לה עדיפות על פני חקיקה דתית. ימי זיכרון לנופלים במלחמה (ויום השואה הוא בעייתי במובן זה שהוא קדם להקמת המדינה, משהו כמו הטעיונים כנגד משפט אייכמן והחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אבל אני נסחף) הם מושג מקובל בלאומיות המקובלת. כנ''ל לגבי חופשה ב''יום האם'' (או, כמו האמריקאים ''יום האב'') וכל חג לאומי שיחוקק על ידי המוסדות המוסמכים, קרי - הכנסת.
ימי הזיכרון 30238
לא. אולם ניתן בהחלט לטעון כי האיסור *בחוק* על פתיחתם הוא שגוי.
ימי הזיכרון 30239
עכשיו לשלושתכם:
האם "תבינו" מרוקאי שיום השואה זר ומוזר לו, והוא אינו מרגיש כל קשר אליו, הפותח את בית הקפה שלו בערב יום השואה?
ימי הזיכרון 30242
מה יש להבין? אם אין חוק שאוסר עליו לפתוח, שיפתח. האם צריך להיות חוק שיאסור עליו לפתוח? לא. אני גם לא מבין מה רע בזה שאשכנזי, שכן יודע מהי השואה, יפתח את בית הקפה שלו. אדרבה, מי שיום השואה חשוב לו, ואוהב לבוא לבתי קפה, יוכל ללכת לשם ולשוחח על כך עם חבריו, בסביבה החביבה עליו. המוסיקה תהיה מן הסתם קודרת, כמתאים ליום, או עליזה, אם בעל העסק ירצה לעודד את לקוחותיו המדוכאים. וכל אדם יוכל לבחור באיזו סביבה להתאבל. האם תחייב אלמנה להתאבל לפי חוק, ותאמר לה כיצד להתאבל?
כן, כמובן 30243
זה לא ברור מהתגובות עד כה?
כן, כמובן 30245
לא, זה לא היה ברור. עד כה ראיתי תגובות חריפות ביותר נגד סגירת בתי קפה ביום האבל הלאומי תשעה באב. רציתי לברר אם ההתנגדות (הן ברמה המוסרית והן ברמה החוקית) לסגירת בתי עינוגים בימי הזיכרון חזקה באותה מידה.
מהתשובות שקיבלתי מכליל החורש וממך עולה כי אצלכם התשובה חיובית. לצערי, נראה לי שבקרב הציבור החילוני הרחב העמדות שונות מאלו שלכם. בפרט, ביחס התקשורתי לענין.
כן, כמובן 30248
נו טוף. אגב, (וסליחה שאני לוחץ, סתם פתאום בא לי) אתה כבר רוצה לספר לנו מי אתה או שאתה מעדיף להשאר אנונימי?
לא 30252
לא... אבל כדאי שאחליף את הכינוי. השתמשתי בו לציון ליברליות לשונית. עכשיו אני לא מייצג דעות מתירניות כל כך.
כן, כמובן 30273
התגובות (שלי, לפחות) לא היו נגד סגירת בתי קפה בט' באב, אלא נגד *חיוב חוקי* לסגירה כזו. הבדל דק, אבל מהותי מאד.
ימי הזיכרון 30246
בהחלט אבין. הוא מרוקאי טיפש (השואה פגעה גם ביהדות צפון-אפריקה), אבל אני מבין שאין לו ענין בזיקה היסטורית.

עם זאת, במסגרת המשחק "זכויות מלאות", אני אישית לא אתקרב לבית הקפה הזה, לא בערב יום השואה ולא באף הזדמנות אחרת.

אגב, חוקי המשחק "זכויות מלאות" אינם תמיד פשוטים. אתנגד בתוקף לכל חוק שימנע שידור מוזיקה עליזה ברדיו בערב יום השואה (אני פשוט לא אאזין לתחנה), אבל מה אם אותו מרוקאי היפותטי יחליט להשמיע מוזיקה בקולי-קולות כשהוא פותח את בית-הקפה שלו בערב יום הזכרון?

כאן לדעתי יש מקום לאיסור בחוק. האיסור צריך להיות ברמה של חוק עירוני, הנקבע על-פי שכונה או איזור. ובאופן סימטרי לחלוטין, יש מקום לאיסור נגינה כנ"ל באיזורים עם אוכלוסיה יהודית דתית בערב ט' באב.
ימי הזיכרון 30250
השואה פגעה בחלק מיהודי צפון אפריקה (השכן שלי הוא ניצול שואה מטריפולי (שבלוב, לא בלבנון), אך לא בכולם. אני דיברתי על מרוקאי שמשפחתו לא נפגעה, ואם אתה רוצה אתה יכול להחליף בתימני או באתיופי.

אשר לקביעה על פי איזור: האם תבדוק את מוצאם העדתי של תושבי האזור כדי להחליט האם לאסור נגינה ביום השואה? האם תתיר נגינה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בריכוזי אוכלוסיה חרדית (בריכוזים ערביים אף אחד ממילא לא שואל אותך)? ומה לגבי חילונים המרגישים כי תשעה באב הוא יום אבל לאומי ואינם מעוניינים במוזיקה?
ימי הזיכרון 30275
השאלה אינה קלה, כמובן. אני מניח שהקביעה תתבצע על-פי צביון השכונה (או הישוב), בדיוק כפי שכיום מחליטים אילו רחובות נסגרים לתנועה בשבת.

נכון, זוהי נקודה קשה כי דווקא בנושא של סגירת רחובות בשבת יש מלחמות-עולם ברחובות ''מעורבים''. אבל אני רוצה להאמין כי במדינה ללא כפיה חוקתית, תהיה נכונות מצד שכנים לוותר לשכינהם על מוזיקה במשך ערבים ספורים בשנה (''אתם תסכימו לאיסור על מוזיקה בט' באב ויום כיפור, אנחנו נסכים לשני ערבי הזכרון''). בשביל זה יש ועדי שכונות. וכמובן שבשכונות בעלות צביון מובהק (בני-ברק ורמת-אביב ג', אם להצמד לסטריאוטיפים) לא תהיה כל בעיה.
ימי הזיכרון 30257
כלומר, אם אני מיעוט מספיק גדול - מגיעות לי הגנות בחוק, אבל אם אני מיעוט ממש קטן (נגיד - ארנב בודד) אז לא?
לא טוב היות הארנב לבדו 30276
סוגים מסויימים של הגנות בחוק מגיעים לך תמיד. סוגים אחרים - לא. אף אחד לא ימנע ממך למכור מיץ גזר ביום כיפור אם אתה גר בבית עם גינה במושב חילוני. נסיון לעשות דבר דומה בלב שכונה חרדית, לעומת זאת, לא נשמע לי כדבר חכם; לדעתי, אין לך זכות לעשות זאת.

לעורכי-הדין שבקהל: האם החוק מכיר במשהו כמו "צביון" לשכונה או מקום-ישוב?
לא טוב היות הארנב לבדו 30280
נאמר שאני הארנב החילוני היחיד בחורשה "דתית". האם זכויות-המיעוט שלי בטלות? מדוע בחורשה מותר שהרוב יקבע בשביל המיעוט, אבל במדינה כולה זה אסור?
לא טוב היות הארנב לבדו 30282
כפי שכבר רמזתי בתגובה הקודמת, אני צועד כאן על קרקע בלתי-יציבה, משום שאלו נקודות ספציפיות שלא הקדשתי להן מספיק מחשבה, ואינני בטוח שאני יכול להגיע לתשובה ה"נכונה" (אם יש כזו). לכן תהיתי מה עמדת החוק בנושא.

בלי להיות מומחה, הייתי עונה כי אם המדינה מציעה "חורשות" מתאימות לכל תושביה, זכותו של הרוב (אולי רק במקרה של רוב "מוחלט"?) לקבוע כי לחורשה מסויימת יש צביון מסוים ‏1. לא מתאים לך צביון השכונה? מתעקש למכור מיץ גזר בכיפור? קפוץ ודלג לחורשה השכנה.

לא כך במדינה כולה, משום שמדינה לא יכולה לדרוש מתושב לעבור למדינה אחרת.

הבעיה הופכת "מעניינת" יותר כשצביון השכונה משתנה סביב תושביה הוותיקים. דוגמה מהחיים: שכונת נווה שאנן בחיפה נחשבת לשכונה חילונית. עם זאת, בעקבות פתיחת "כולל" (אחד לפחות), אחוז החרדים בשכונה הולך ועולה. מה יקרה אם מס' התושבים החרדים בשכונה יעלה על 90 אחוז? (לא סביר בעשרים השנה הקרובות, אבל נניח). כמובן שלשכונה יהיה צביון חרדי, ותושביה יבקשו, למשל, לסגור את רח' גלבוע לתנועה בשבת (לא בעיה, משום שאינו ציר חשוב עבור מי שאינו תושב השכונה). מה יעשה תושב הרחוב, החילוני האחרון, שגר כאן כבר 30 שנה ופתאום אינו יכול לצאת מחניית ביתו בשבת?

אין לי פתרון פשוט לשאלה. קל לקפוץ להכרזות בסגנון, "אם יש ולו ארנב אחד שמתעקש לסוע בשבת, אסור למנוע ממנו את הזכות". אבל אם הארנב היה קונה את ביתו בשכונה *אחרי* שקיבלה את צביונה הדתי? הרי אז היינו טוענים שהוא מתעקש לעשות "דווקא". תהליכים דמוגרפיים כמו זה שתארתי כאן קורים, והם מציבים בעיות רבות, שונות ומשונות.

-----
1 מתוך הנחה שהצביון קביל. "רוב מוחלט בוועד השכונה החליט כי בשכונה זו יש צביון פדופילי" לא ממש קביל.
לא טוב היות הארנב לבדו 30393
גם לי אין פתרונות קסם לבעיית הצביון המשתנה של שכונות. אבל נראה לי שצעד ראשון הוא הגברת מידת המעורבות והפעילות הציבורית של התושבים ברמה השכונתית - מעין "ועד שכונה" נבחר שיהנה מתקצוב מתאים מהעיריה ויקבע חוקי עזר שכונתיים באופן דמוקרטי.

האבחנה שבבסיס ההצעה היא שתהליכים כמו התחרדות של שכונה לוקחים שנים רבות, ולכן חלק מהתושבים לא ממש שמים אליהם לב בגלל קצב ההתרחשות האיטי. אבל לו היו מתקיימות כל 4 שנים בחירות לועד השכונתי, ולו היתה מתבצעת תעמולה מסודרת לפני ההצבעה, ולו למועמדים היו מצעים ממשיים, היה מתעורר מאליו דיון ציבורי (לפחות במקומונים) על הצביון הרצוי בתוך השכונה. מלבד היתרונות הברורים שיעלו מחיובם של הנציגים השונים בוועד להתפשר זה עם זה, יאלץ קמפיין הבחירות את התושבים לחשוב במפורש על השינויים שחלים באזור מגוריהם עוד לפני שהתמורות נהיות בלתי הפיכות. כך, למשל, מי שירצה לעבור למקום אחר יוכל לעשות זאת בנחת בטרם ירד ערך הדירות באזורו במידה משמעותית.

התהליך הזה קורה מאליו ביישובים קטנים שנחשבים ליחידה מוניציפלית אחת. לעומת זאת, בערים הגדולות נוצר מצב שראש עיר אחד אחראי לאוסף של שכונות הטרוגניות שלכל אחת צרכים שונים. האם אנו חוזרים למאמר של רן בר זיק על המבנה המוניציפלי הרצוי?
לא טוב היות הארנב לבדו 30300
אינני בטוח מהי העמדה החוקית; אבל לדעתי, משאלים ככל-שכונתיים הם שצריכים להכריע... כמובן, לא בדרך של כפיית דעת-הרוב על המיעוט, תהיה התחשבות מסוימת גם בו - אבל מוגבלת.
אני, למשל, לעולם לא הייתי בוחר לגור בשכונה חרדית, למשל. אבל, לו הייתי עושה זאת - הייתי מבין שזוהי השכונה שלהם, בעיקרה.
ימי הזיכרון 30297
מסכים איתך - אני באופן עקרוני נגד כל התערבות ממשלתית כה גסה בחיי הפרטיים, יהיו שם היום וסיבתו כאשר יהיו.
ימי הזיכרון 30296
יצויין רק שאני חושב שאין כל סיבה שתאסר פתיחת ''בתי תענוגות'' בימי הזכרון. כן יצויין שאני אישית אחרים כל מקום שאכן יפתח ביום כזה, אם וכאשר יהיה מותר. אני ממליץ לחרדים להחרים את בתי הקפה בתל-אביב מהיום והלאה. נראה למי יהיה אכפת.
ימי הזיכרון 30301
אדרבא - אפשר יהיה לנשום לרווחה, מקום בלי חרדים הוא מקום בלי סחטנות דתית...
ימי הזיכרון 30327
למה תחרים?
ימי הזיכרון 30329
ארחיב מעט (זמני מוגבל - אשתי בחדר השני ואסור שתראה על מה אני מבזבז את הזמן).
אתה הלא אינך יהודי, והקשר שלך לשואה מתמצה בעניניך המשפחתיים. נניח שבעל בית הקפה גם הוא אינו יהודי, אין לו קשר משפחתי לנפגעי מלחמת העולם. מה מפריע לך בכך שהוא פותח את בית הקפה שלו? מדוע שתחרים אותו?
ימי הזיכרון 30348
אחרים משום שידוע לבעל בית הקפה שמדובר ביום אבל, ואני מצפה ממנו להתחשב בחלק הגדול עד מאוד של העם היושב בציון שמתאבל ביום הזה. עכשיו זה כבר שיקול עסקי של בעל העסק - האם הוא רוצה לפתוח ביום הזכרון (כמה אנשים כבר ילכו לשם?) ולאבד אותי כלקוח, או לא? יתכן מאוד שאני בודד במערכה, בתי הקפה יפתחו, הקהל יזרום פנימה, ובעל העסק לא יפסיד שקל. או אז, אני ארגיש פגוע, אבל אני אאלץ לחיות עם זה.
ההחמצה היהודית 30109
אכן יש אמת בהחמצה הזו. כמו שהגדרתך את עצמך כיהודי, אם הבנתי אותך נכון, נטול קדושה דתית אך בעל סממנים תרבותיים גרידא. כל אדם חייב מבעל כרחו להיות שייך לאיזה קולקטיב (ואפילו יתאמץ מאד להוציא עצמו מאיזה כלל, הרי ראשית הוא זקוק לכלל) וכל קולקטיב לא רק שזקוק לנארטיבים מאגדים אלא מעצם הגדרת הציבור נובע אוטומטית שיש תכנים משותפים, הסטוריה קיימת או מתהווה משותפת. אגב, כדי להיות שייך לציבור מסוים לא חייבים לשרות עמו תחת אות הקורת גג פיזית, אלא שיתוף ההרגלים המסורת ההיסטוריה הנארטיבים הוא זה שנותן לך את הרגשת השייבות. זהו החלק הרציונלי והאמוציונלי של הקהיליה.

ההחמצה של הממסד הדתי היא ההתרכזות היתרה בצד הקמאי, המיסטי, הרגשי של הדת במקום לנסות לסנתז ממנה נארטיביים שיכולים להיות
מקובלים על אנשים איננם נגועים ברליגיוזיות אך עדיין מהווים חלק מהקולקטיב שנחוצים לו כל מיני נרטיביים, מסורתיים על-דתיים וכאלה
שלא באו מהדת, על מנת להמשיך את קיומו כקולקטיב.

כמובן שאחת הטעויןת הגדולות של הממסד הדתי היתה כניסתו לתחום המשחק הפוליטי, שאז כל הוויתו האתית-מוסרית (בעיניו) עברה תהליך מואץ של רדוקציה וזילות. ישעיהו לייבוביץ הזהיר אותם בראשית ימי המדינה והוא אמר שבן גוריון הופך את הדת לידועה בציבור
של הפוליטיקה.

הפרדת דת ומדינה איננה נחוצה כל כך לחילוניים אלא יותר לדתיים
שמעוניינים לשמור על צביון חייהם. הם ילקחו על עצמם סיכון להפוך
לשמורות טבע מסוגרות ומנותקות מהעולם עם כל המחיר החברתי, כלכלי,
הגברת הנטייה לברוח החוצה שהם ילקחו על עמצם וזו כנראה אחת הסיבות
שהם לא רוצים הפרדה (מחוץ לרצון להשתלט, אם כי אני בטוח שהם יודעים שזה ישאר בתחום הצפיה למשיח שלא יבוא)
ההחמצה היהודית 30254
זה לא נכון, זו הכללה,
לצערנו אי אפשר לעשות מ''אורות הקודש''
(אתה לא אמור לדעת מה זה)
נושא לדיון ציבורי,
רק מקניונים בשבת וכדו'.
תדע לך שיש הבדל ענק בנושא הזה בין החרדים
לתלמידי הרב קוק (זן נדיר המוזהה בטעות עם כל הדתיים הלאומיים).
ההחמצה היהודית 30277
אני באמת לא יודע מה הם "אורות הקודש". אם אי אפשר לעשות מזה דיון ציבורי, מדוע הזכרת זאת בפורום ציבורי?
אם אפשר - אנא הרחב.

ואתה בהחלט מוזמן להרחיב בנושא הגוונים השונים של היהדות הדתית (חרד"ל, תלמידי קוק, כיפות סרוגות אחרות, נטורי קרתא, אנשי תולדות אהרון וכל מי שבא לך לדבר עליו).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים