''הוסיפה על הציווי, לפיכך באה לידי גירעון'' 302657
מזה זמן רב קיימת דווקא מגמה של הקצנת ההגדרות של "ניסוי רפואי" ודרישה לקבלת אישור גם ל"התערבויות" בנאליות.
לדוגמה: במחלקה שאני עובדת רץ "פרוטוקול מחקר", שכל כולו אפשרות לשאול את החולים המאושפזים שאלות הקשורות לגישתם לטיפול תרופתי ולשביעות רצונם מהאשפוז. ברור מאליו שאיש לא כופה על החולים לענות לשאלות אלה, אבל העובדה שצריך להחתים אותם על אישור מיוחד כדי לשאול, הופכת את כל הפרוצדורה למעוררת תהיות, ויוצרת תחושה של הסתרת האמת דווקא.

ככל שאנחנו הופכים את המסמך של "הסכמה מדעת" למסמך שמכסה פרוצדורות בנאליות, אנחנו מרוקנים את המסמך הזה מתוכן, ויוצרים זילות של השימוש בו (גם אצל הרופאים, גם אצל החולים).

ועוד מחשבה:
אנחנו נוטים לזוע באי נוחות כאשר מדובר בניסויים רפואיים הנערכים על אוכלוסיות חלשות כמו ילדים, קשישים, או בעלי פיגור שכלי. הדבר מוביל לפחות התקדמות רפואית בקרב קבוצות אלה, הזקוקות ככל הנראה לקדמה הרפואית יותר מכל קבוצה אחרת.
''הוסיפה על הציווי, לפיכך באה לידי גירעון'' 302770
לפסקת הסיום: נדמה לי שהבעיה היא לא ניסויים הנערכים על קבוצות אלה, אלא ניסויים הנערכים על קבוצות אלה לצורך מחקר בבעיות שאינן קשורות לבעיות אלה דווקא. (למשל, למה להשתמש בקשישים דווקא למחקר לבעיה הרלוונטית לכלל האוכלוסיה?)
''הוסיפה על הציווי, לפיכך באה לידי גירעון'' 302850
בדרך כלל לא מנסים על קשישים או ילדים משהו שטרם נוסה (ואפשר לנסות) על אוכלוסיה רגילה. אבל אם אתה רוצה להרחיב את אינדיקצית השימוש, אתה צריך לנסות גם על אוכלוסיות הקצה. (כדי לבדוק אם מה שבטוח ויעיל עבור בני ארבעים, בכלל רלוונטי עבור בני שבעים).

(למעשה, את רוב התרופות מנסים קודם כל על אנשים בריאים לגמרי בתשלום, כדי לבדוק בטיחות, ורק אחר כך עוברים לקבוצות של חולים לצורך בדיקת יעילות).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים