 |
|
 |
||
|
||||
 |
חבר'ה, עדיף להרגע (ולצבור כוחות). המלחמה היא צודקת אבל הקרב הספציפי הזה מיותר. בתחילת השרות שלי יועדתי לתפקיד בדיוק במערכת הזו. אין שום קשר בין הקב''א לבין מס' החדרים בבית, היחסים בין אמא ואבא, או כל עניין סוציו-אקונומי אחר. אם כבר להתרגש ממשהו בכל העניין, מובאת כאן רק הוכחה נוספת לקשר המחריד בין נתונים הסוציו-אקונומים כאלה ואחרים לבין העובדה שהם אכן משפיעים על דברים שהקב''א כן מונה, כגון השכלתם של אנשים צעירים, תחושותיהם לגבי עצמם והסביבה וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
*ציבור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר במסגרת הראיונות הקצרצרים שעורכים לפני הגיוס לקבל מספיק נתונים כדי למלא 56 נקודות? איזה חלק מזה תופסים המבחנים הפסיכוטכניים, וכמה שווה כל השאר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקאלה לא מתחילה ב- 0, אלא ב- 41. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור קשור: בעיקר עמודים 129 ואילך המתארים מפורשות את תהליך המיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך עמ' 131: 2. היחס בין הקב"א לבין הצד"כ והצה"ר כאמור, הקב"א מהווה כלי עיקרי למיון המלש"בים, ואצל הגברים הוא מורכב משקלול של ציוני הדפ"ר, הצד"כ והצה"ר. מהטבלה המשמשת כבסיס לחישוב הקב"א עולה, כי לקבוצות מסוימות בקרב הגברים, בעלי צד"כ נמוך ורמת השכלה מ-12 שנות לימוד ומטה, נקבע ציון קב"א נמוך, ללא התחשבות כלל בציון הדפ"ר - המשקף כאמור את היכולות השכליות של המלש"בים כפי שבאו לביטוי במבחנים הפסיכוטכניים - גם אם הוא גבוה. מניתוח נתוני מינהל הגיוס מנובמבר 2001 התברר, כי בקרב הגברים בני שנתון 1982 (ששנת 2000 הייתה שנת גיוסם העיקרית), היו כ-300 איש בעלי צד"כ נמוך (8-15), אשר נקבע להם קב"א נמוך (44-45), אף על פי שקיבלו ציון דפ"ר גבוה (60-90). יצוין, כי על פי נתוני ממד"ה, ציון 49.9 היה ציון הדפ"ר הממוצע בשנים 1996-2001. חיילים אלה, למרות היותם בעלי דפ"ר גבוה מעל לממוצע, אינם יכולים להשתבץ בתפקידים ההולמים את כישוריהם, בשל הקב"א הנמוך. משרד מבקר המדינה העיר, כי מצב זה דורש בחינה, כדי שהמיצוי של חיילים אלה בשירות הצבאי יהיה מיטבי. 3. ריאיון צד"כ ושאלון צת"ה לנשים ככלל, לא נערכים לנשים ריאיונות צד"כ כחלק מהמיון האיכותי, והקב"א שלהן מחושב כאמור על פי ציון הדפ"ר והצה"ר בלבד. כתוצאה מכך, המיון האיכותי של הנשים חסר בחינה של היבטים אישיותיים והתנהגותיים, בניגוד למיון האיכותי של הגברים. בהיעדר ריאיון הצד"כ, נועד שאלון הצת"ה לעבות את מערכת המיון הראשונית של הנשים, אף שהוא משקף כאמור הערכה עצמית של המלש"ביות בלבד, ואינו כלי מיון מקצועי כדוגמת הצד"כ. בשנת 2000 החל צה"ל לשלב נשים במקצועות לחימה. בדצמבר 2000 ובינואר 2001 פנו ראש להק כוח אדם במפקדת חיל האוויר וראש חטיבת כוח אדם במפקדת הזרוע לבניין הכוח ביבשה (מז"י) לראש אכ"א בבקשה לקדם את נושא ריאיונות הצד"כ ובדיקות הקה"ס לנשים המועמדות לתפקידי לחימה. פנייתם באה נוכח העלויות הגבוהות של המיונים המיוחדים הנערכים להן, בגלל היעדר סינון אישיותי ואיתור גורמי סיכון, ונוכח אי-השוויון במיון בינן לבין הגברים המיועדים לאותם תפקידים. בפברואר 2001 השיב ראש אכ"א לפניות אלה, כי הצד"כ משמש כלי לניבוי הצלחה ביחידות שדה על בסיס מוטיבציה, וכיוון שהנשים המועמדות לתפקידי לחימה הן בעלות מוטיבציה גבוהה, התוצאה שתתקבל בהשקעה של תשומות גבוהות בביצוע הריאיונות ידועה מראש. עם זאת, הנחה ראש אכ"א באותו חודש, שממד"ה תכין הצעה לשילוב ריאיונות צד"כ לנשים במיונים הנערכים לנשים בתפקידי לחימה בחיל האוויר, בחיל הים ובמז"י. ממד"ה, בשיתוף הזרועות, גיבשה הצעה כזאת, אולם עד מועד סיום הביקורת, ינואר 2002, לא הונהג ריאיון צד"כ לנשים המיועדות לתפקידי לחימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דפ"ר = דירוג פסיכוטכני ראשוני צד"כ = ? צה"ר = ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צד"כ = ציון דרך כללי (הציון שהמראיינת נותנת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה"ר = ציון השכלה ר משהו. בעיקרון מודד את מספר הכיתות שסיים המלש"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציון השכלה רשמי, אם אני זוכרת נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Thanks! Are you allowed to tell us what one learns at the psychotechnic evaluator course? I'm really curious.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרב הספציפי הזה לא מיותר. אני מוצא חשיבות רבה בחשיפת המנגנון המאבחן מועמדים לגיוס. למשל, מי הם המאבחנים, מה ההכשרה שלהם, מהי המתודולוגיה על פיה הם מלקטים את האינפורמציה, וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאבחנות? חיילות שעברו קורס של 3 חודשים, שמאבחנות וממיינות לפי מה שלימדו אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמשפטנית וחברה בתנועה למען חופש המידע, את טועה איילה. העתירה לבג''צ לא הוגשה רק סביב הנושא הצר של הקב''א על רכיביו, אלא על הזכות לדעת. ממליצה לפנות לאתר של התנועה שם תוכלי לקרוא ולדעת (או בעיקר להבין) מעט יותר על מהות העתירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי ערה לעובדה שהעתירה כוללנית יותר, ואני מתנצלת כל כך שלא בדקתי את ההפניה לאתר של התנועה. אבל בכל מקרה התייחסותי הייתה רק לגבי החלק הצר הזה, של מרכיבי הקב"א. באשר להערה של אסף שיש צורך בשקיפות לגבי טיבם של המאבחנים והכשרתם אני מסכימה ללא ספק, בדיוק כפי שזכותנו לדעת מה הכשרתו של הרופא שקובע פרופיל רפואי למלש"בים. הראיון הקצרצר, בכל מקרה, כפי שכבר צויין, נועד רק למדוד דברים כמו מוטיבציה, ולנסות לזהות בעיות פתולוגיות שעלולות להוות מכשול יוצא דופן בשרות קרבי או צבאי בכלל. תראו, הייתי בקורס הזה, ופרשתי באמצע (בין היתר, בגלל שלא שלא רציתי להיות חלק מהמערכת שממיינת אנשים). בעיקרון אסור לי לספר על התהליך *המדויק*, אבל למען האמת אני גם לא זוכרת את התהליך *המדויק* (עברו יותר משנתיים ואני עדיין בצבא, ומאז למדתי דברים רבים אחרים שהיו לי שימושיים בהרבה). ולמרות שבעקרון אסור לא לאשר ולא לשלול מידע לגבי התהליך (הצבא בסה"כ אוהב את הילת אי-הוודאות שנוצרה סביב תהליך המיון), אני כן ארשה לעצמי להגיד, שמי שמתעצבן על כך שהקב"א נקבע עפ"י מעמד כלכלי או חברתי, מוציא עצביו לשווא. ובנימה יותר אישית, יש מסקנה שהגענו אליה עוד בקורס. המאבחנות (וגם המאבחנים הבודדים) הם באופן כללי אנשים חכמים ורגישים, עם שריטה עמוקה משלהם, שלכן יוכלו לזהות שריטות בעצמם, ושהמאבחנות שמיינו אותם זיהו אצלם את השריטות האלה ולכן הם נבחרו כמתאימים... אבל שוב, זו רק מסקנה שהגיעו אליה אותם אנשים שרוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילה אדמונית, חכמה ורגישה הלכה לקורס מאבחנות בצבא עוד לפני שהפכה להיות חלק מהמערכת שממיינת אנשים אמרה ביי ביי אני הולכת. היא השאירה אחריה כל כך מיותמים עדת מאבחנות וגם כמה בודדים גם הם קצת שרוטים ולכן הם מתאימים להמשיך בשירות הצבא למיין אנשים. הם ימשיכו לשתף פעולה עם מערכת מדופרת שבני אדם על פי מה שמתאים לה כך היא מציירת צובעת את פניהם בצבע חדש, צבע פלסטי וכל מה שהם קבעו, יתקבל באופן אוטומטי. וכל הלא שרוטים שנמלטו מן המשחק הם אלה הם שיאכלו אותה חזק כי רק למשת''פים יש מקום בחברה וככה הצבא בה יבטיח את השליטה חברה עאלק אזרחית, צבא שיש לו מדינה וחבל להתעצבן כי זה זמן לבטלה. האדמונית כאן הודתה, הם אוהבים את ההילה של אי הוודאות שמסביב הם יוצרים. הכל כזה בשושו ואין מי שמדברים ומי שידבר אל ואנונו יצטרף או אל טלי וחבל להתעסק בזה אם אתה אדם נורמלי שמור לך בשקט על פינתך השפויה אם נותרה בך טיפה מהשריטות של הסביבה המוחצת ולוחצת שתלך לאבדון וככל שאתה מבין את זה כך אתה בסיכון ראשון כי השפויים באמת הם סכנה למדינה סטודיו בסטרס ודן מ. כאן מביאים התובנה לאיילי השכל הקרירים לשבועות מתנה ותודה לך ג'ינג'ית שאת המערכת עזבה אולי עוד כמוך יביאו פעם את הגאולה להאמין צריך וגם אם זה על ריק סוחבים את החיים כך עד שנתפרק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה המשעשעת ביותר באייל מזה זמן רב. תודה! (ומתי יוצא האי.פי. בסולסיק?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשת באמצע כי לא רצית להיות חלק מ*ה*מערכת שממיינת אנשים (בצה"ל, כי חיפשת לעשות משהו אחר, או כי לא התאים לך לראיין מלש"ב אחר מלש"ב במשך כל השירות) או כי לא רצית להיות חלק מ*מערכת* שממיינת אנשים (משמע, כל מערכת באשר היא מערכת, כי היא ממיינת אנשים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי. אני מודעת לחלוטין לעובדה שקשה מאוד למצוא תפקיד עם איזושהי אחריות שלא ישפיע על אחרים, והצבא מלא במצבים בהם עלייך למיין אנשים. הסיבה הראשונית שבגללה עוד בבקו"ם לא היה לי הרבה חשק ללכת לקורס, הייתה שחשבתי שאני יכולה לתרום יותר, ועלו בי רצונות להיות לוחמת. אבל ברגע שהקורס התחיל הבנתי עד כמה העסק של תיוג ומיון של אנשים עושה לי רע. התעקשתי שיתנו לי ללכת ואיימו שלא כדאי לי כי אני אהיה פקידה, אבל זה כבר כ"כ הפריע לי שלמרות שידעתי שהם צודקים, בחרתי בפקידות. גם בתפקידי כפקידה כנראה שהצלחתי להתעקש מספיק על כל מה שרציתי, כי תוך פחות משנה אכן נהייתי לוחמת. ומהר מאוד הרגשתי את מה שידעתי תמיד, שכל תפקיד עם אחריות ידרוש ממך למיין אנשים- הבנה שנופלת עלייך חזק במחסומים; ואפילו חזק יותר כששולחים אותך למיין את הדורות הבאים של לוחמות-לעתיד (שרדתי יום ב"גיבושון" הזה עד שהבנתי שזה עדיין עושה לי רע, וגם במיון הזה ביקשתי (ובסוף קיבלתי) לא להיות). זה לא שבאיזה עיוורון חשבתי שאם רק אצא משם לא אצטרך יותר למיין אנשים לעולם. אבל לא יכולתי לשמש כחלק במערכת שזה כל תפקידה- במיוחד אחרי שנתתי לה צ'אנס וגיליתי עד כמה היא מכנית ומתייגת, גם בלי להשתמש בנתונים ה"מלוכלכים" מהשמועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סיימתי את קורס מאבחנים פסיכוטכניים ואף שירתתי בתפקיד שנתיים... אני מבינה את זכות הציבור לדעת אבל במקרה הזה אני חושבת שזה פחות תופס, אני יודעת שזה קצת קשה לתת קרדיט לבחורים ובחורות בני 18-19 שמשפיעים כל כך על עתידם הצבאי של כל המתגייסים לצה״ל, במיוחד שלא יודעים מי הם. בכל זאת המאבחנים הפסיכוטכניים הם החיילים עם הנתונים הגבוהים ביותר בצהל שמלבד נתוניהם אלו במהלך המיונים לתפקיד מזהים בהם תכונות ייחודיות שהופכות אותם למתאימים לתפקיד ולכן לא קל להתקבל לתפקיד הזה ולא כל אחד מתקבל. בנוסף לנקודת הפתיחה הזאת שכל מאבחן ומאבחנת צריכים, לפני כניסתם לתפקיד הם עוברים קורס של ארבעה חודשים משמעותיים מאוד במהלכם הם לומדים את תורת תפקיד המאבחן הפסיכוטכני. לצבא ברור שאחריות רבה נופלת על כתפיהם של המאבחנים ועל כן בתהליך הכשרתם ובהמשך שירותם מושקע בהם הרבה מאמץ כדי לוודא שהם והנתונים שהם קובעים הם המהימניים ביותר. בסופו של דבר שיטת המיון של צהל היא ככל שיטת מיון וחשיפתה תהפוך אותה ללא רלוונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי כל תהליך המיון מבוסס על סטטיסטיקה, נגיד ונמצא ששחקני כדור-יד נוטים להשתלב טוב יותר בצבא, להתקדם בסולם הדרגות בלי להתפשר על הערכים (אם זה אפשרי בימינו) וכו', לכן צה"ל מעלה להם את הקב"א. במידה והדבר יתגלה לציבור, כל מלש"ב זב חוטם יטען שהוא מעביר את זמנו החופשי במשחקי כדור-יד. דוגמה דומה מהמציאות היא הסיפור (אינני יודע אם הוא נכון) על הנטיה של צהל להוריד קב"א לשחקני DND. רק חמור יודה היום שהוא משחק בDND אם הוא רוצה להתקדם בצבא (אלא אם כן בתור רס"ר). הקב"א זה כלי סטטיסטי, אין לצבא את היכולת לשלוח כל חייל למאות שעות הסתכלות אצל צוות פסיכיאטרים מומחים על מנת לקבל הערכה ליכולות שלו, הוא צריך כלים מהירים עם דיוק סביר. במידה ויש מתאם בין כל תופעה שהיא לתכונות שצהל מחפש, הוא צריך לאמץ אותה כקריטריון (העולם הוא מקום מורכב, זה שאנחנו לא מבינים את הקשר לא אומר כלום, אם סטטיסטיקה קובעת שיש קשר, לא מתווכחים). מעבר לכך קב"א לא מגביל אנשים נחושים באמת, למופז לא היה קב"א לקצונה אבל בכל זאת הוא הצליח להתקדם עד לדרגת רמטכ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש בנתונים סטיסטיים כדי לקבל החלטות פרטניות הוא לא הוגן. נכון שצה''ל צריך למיין עשרות אלפי אנשים בשנה, וזה יכול להצדיק חוסר-הוגנות מסויים, אבל עדיף למזער את חוסר ההוגנות במידת האפשר. אני יכול לדמיין שבמשתנים מסויימים אפשר יהיה להשתמש (למשל הדרך שבה אדם מבלה את שעות הפנאי) ובאחרות לא ('ארץ לידת האב', שזה בעברית עדה), למרות ששניהם טובים באותה מידה בחיזוי ההצלחה בקורסים מתקדמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהנמן (כן, שוב) מספר על תהליכי מיון לתפקידים קרביים שהיו בעלי יכולת ניבוי נמוכה - נדמה לי שהוא דיבר על קורלציה 0.1 - ובכל זאת המשיכו להשתמש בהם בשנים הראשונות של המדינה. אחרי שהוא נכנס לתמונה הגיעו לקורלציה 0.3. הדרך שבה הושג השיפור היתה מעניינת: הבוחנים התבקשו להעביר שאלון מובנה ולהקפיד על מהימנות מכסימלית, ובסופו של התהליך גם לתת חוות דעת אישית (זה נוסף בדיעבד רק כדי לרצות את הבוחנים שהתמרמרו על הפיכתם למעין רובוטים חסרי חשיבה). חוות הדעת הזאת היא שנתנה את יכולת הניבוי הטובה. "הנסיון להיות מהימנים הפך אותם לתקפים" הוא כותב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם מופיע בספר, או שזה מופיע רק בביוגרפיה (המקסימה!) שקישרת אליה מקודם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר הוא אוסף של מאמרים, שהראשון בהם הוא אותה אוטוביוגרפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הסתרתי את העובדה ששיחקתי DND במיונים וכך גם חבר שלי ששיחק איתי ולא שמתי לב שזה פגע במי מאיתנו. מצד שני, שנינו לא בדיוק עברנו את תהליך המיון המקובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
See, but this is exactly the point. Even if it will be revealed that socio-ethnic considerations don't play a direct role in military classification, proving that indirect roles do will create a (justified!) outrage. How many Mofazes are there?
I repeat my strong recommendation to read Yagil Levy's book (I know some folks here read it and didn't like it). I found it absolutely enlightening, and in light of what he wrote, it wouldn't surprise me if military tests are geared - probably not as a conscious conspiracy - to maintain traditional, or new elites, in a position of more alternatives. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה של המיונים היא לתת לצהל את היכולת לשבץ בצורה מיטבית, המיונים הצבאיים לא באו להגן על זכויות הפרט. כל פגיעה בחסיון של המיונים האלו יפגע ביכולת הזו של צהל, בין אם ע''י אספקת מידע למלש''ב ובין אם ע''י גרימת סערה ציבורית שתמנע את המשך השימוש בקריטריון. אם אתה מביט בצהל ככלי לקידום שיוויון חברתי, אז אתה צודק לחלוטין. שוויון חברתי יתפתח טוב יותר אם הזדמנות שווה תינתן גם לאנשים שמסיבות שלא תלויות בהם מוכשרים פחות, ולו סטטיסטית בלבד (מוכשרים לתפקיד שצהל מיעד אותם, קחו את כל ההערות האלו כמובנות). אבל לדעתי תפקידו של צהל הוא להגן על המדינה. רבים וטובים התקדמו בשורות הצבא (קב''א משפיע רק עד שלב השיבוץ הראשון כקצין, לאחר מכן הוא חסר משמעות לחלוטין) למרות שסומנו כלא מתאימים, רבים אחרים הצליחו מחוץ לצבא. כמות הכסף שאנחנו מוציאים על הצבא לא מצדיקה את הקיום שלו ככלי לצמצום פערים גרידא, בכסף הזה הינו מרצפים את ירוחם בזהב מזמן. אם אנחנו רוצים צבא מוצלח, דבר שמתבטא בהרבה מאוד כסף (אנחנו יצואן הנשק השלישי בעולם) כמו גם בחיי אדם, אנחנו חייבים לתת לצבא את הכלים לבצע החלטות שהן אופטימליות בשבילו. כשאתה הולך אחרי הקצין שלך בקרב, אתה רוצה לדעת שהוא המתאים ביותר, לא אכפת לך איך גילו את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם עיקר הדברים, אך גם אם חלק מבעלי העמדה הנגדית, ביחוד לנוכח סיפורי כהנמן. החשש שלי הוא נפילת תהליך המיון אל בור התקינות הפוליטית שיכרו לו אלו שגם כך רוצים בפירוק צה''ל (אין לי דוגמאות אישיות, רק תחושות בטן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל צה"ל הרי במודע נושא את דגל השוויון הזה. הדברים שאתה אומר על תפקידיו של הצבא לא נאמרים בריש גלי על ידי הצבא עצמו, שמשתמש, ויותר מכך, מתהדר, באתוס השוויוני הזה לשם הצדקת קיומו. אולפנו להשקיע שנים יקרות מחיינו בתרומה לאומית על בסיס ההנחה שכולנו שווים - אם זה באמת מה שקורה, מה מפחיד כל כך בלומר את האמת? וכפי שכבר הערתי ללא מעט אנשים כאן... הנחת המוצא שאני גבר, מה לעשות, לא נכונה. מעתה אמור, "את". :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי אולי להזכיר שתפקידו העיקרי של צה"ל הוא להבטיח את קיום המדינה. אם הוא יכשל, כולנו נהיה שווים גם בלי קב"א. מה כל כך מפחיד בלומר את האמת? המחיר (כמה יעלה לנו לומר או לברר את האמת). מה אנו אמורים להפיק ממנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתתף בצערך, אבל אני, כמו רוב הציבור, אמשיך להתקיים גם אם ''המדינה'' החשובה מכל תצא מהתמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להיכנס לדיון מה יקרה אם המדינה תתפרק, אם הצבא יתפרק אנחנו ניכנס לרשימת הזנים בסכנת הכחדה. אם צהל יצא מחר מעזה, שום דבר לא יקרה לתושבים שם, זה לא המצב מול מצריים או סוריה. אזרחים לא יכולים להילחם בשיריון או חיל אוויר בצורה יעילה ומטוסים לא טסים בלי חלקים ודלק מארה''ב (לכל מי שחשב לקחת מטוס הביתה להגנה עצמית). ברגע שצבא הפך לעסק מקצועי (אי שם בין בבל ליוון) אין לכוחות לא-מקצועיים יכולת להילחם נגדו (בהנחה שהצבא אינו הומני). זה יתחיל עם כניסה של סוריה לשטחים שהיא רואה כשלה (למען האמת חלק מהשטח שישראל מחזיקה הוא שלה גם ע''פ הסכם הפסקת האש) וימשיך עם התקדמות לירושלים ומשם לכל הארץ. בשלבים הראשונים הם אפילו יהנו מתמיכה עולמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כלי לשמירת בטחונה של קהילה חופשית. קוראים לזה מיליציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו כבר מיליציה מאורגנת. קוראים לה צה''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להגיד הרבה דברים על צה''ל, אבל מיליציה הוא לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) הגדר מיליציה. 2) האם לדעתך אותה מיליצה יכולה להתמודד בהצלחה דומה לצה"ל עם איום של מדינה שכנה? פעולות טרור של השכנים? וכד'... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אני בטוח שמיליציה היא לא זרוע צבאית של שלטון ריכוזי. אני די בטוח שמיליציה היא ארגון מקומי של חברי קהילה שלוקחים על עצמם להגן על שלומה. 2) שאל את נסטור מאכנו שנלחם בצבא הלבן (והאדום), את חזית השחרור הלאומית בוייטנאם (הידועה לנו יותר בשם "הוייט קונג"), את המהפכנים השונים בדרום אמריקה, וכיו"ב. לוחמת גרילה טובה יכולה לטפל בצבאות חזקים בהרבה, כל עוד יש ללוחמים את התמיכה של המקומיים. לא כל שכן אם הם בעצמם מיליציה שהוקמה ע"י המקומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לוויטקונג, מצב בו היהודים בישראל מקריבים כשלושה מליון מבניהם(לעומת כ50000)1 הוא לא האידיאל שלי. היתרון שלנו מול כל תנועות השחרור הוא שאי שם בשנת 48 עברנו את השלב הזה, ויותר אנחנו לא אמורים להתגונן באמצעות רובה מהבוידעם נגד הפורעים הערבים\קוזקים הבאים לשדוד לאנוס ולרצוח. תודה לך על הרעיון אבל בדיוק בשביל זה אבותינו הקימו את המדינה הזאת. במקרה ותושבי הגליל ייאלצו להגן בכוחות עצמם על חייהם ורכושם נגד ערביי הסביבה והסורים, ייתכן שהם ינצחו יכול להיות שיפסידו מה שבטוח שרבים מהם ימותו. האם אתה סבור שבמקרה של התפרקות כוחות הבטחון אנחנו לא צפויים לגל של פשיעה אלימה מצד שכנינו הנחמדים במקרה הטוב, ונסיון להכחידנו במקרה הרע? לשיטתי אם יש צורך בכח הגנתי(מיליציה), עדיף צבא מאורגן מקצועני וחמוש היטב, אם אין בו צורך, אז עדיף לכתת מרגמותנו לאתים וטנקנו לטרקטורים. 1 המספרים מהזיכרון, סדרי הגודל נכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שבעידן גיוס החובה ושרות המילואים הממושך הטשטשה ההגדרה של מליציה. המליציה היא הניגוד לצבא מקצועני אבל קשה קצת להבדיל אותה מצבא העם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. היום מקובל יותר לדבר על הקו המפריד בין כנופיה חמושה לצבא מאורגן. הקו הזה מורכב מרמת אימון החילות וממידת המורכבות הארגונית (דרגות, לוגיסטיקה, חימוש). אלו הם בדיוק הנקודות הנמצאות על הכוונת של המיליציונרים. בלעדיהם המיליציה אינה אלא כנופיה חמושה שבשימוש לא זהיר נזקה עולה על תועלתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המליציה היתה יכולה להיות מאורגנת מאוד כמו השוויצרים (ולתפקד למעשה כצבא מילואים בתקופה שבה כול החילים היו שכירי חרב). או להיות מורכבת מאנשי ספר וצידים שרמת חילות הפרט והשדאות שלהם גבוה מאוד אבל אין להם אירגון לוגיסטי ומשמעת (כמו האמרקאים במלחמת האצמאות שלהם) והם מתאימים יותר למלחמת גרילה. ההבדל בין מלציה\צבא מילואים המוני לבין כנופיות הוא שהכנופיות לא כפופות לפיקוד עליון כול שהוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה להבהיר שאני לא מדבר על מיליציה שהיא מעין חיקוי עלוב של צבא, כפי שמקובל בין ימנים קיצוניים בארה''ב, אלא על מיליציה שוויונית המבוססת על שיתוף-פעולה הדדי של אנשים חמושים, שעיקר הארגון בה קהילתי ומקומי, וארגונה האיזורי רופף. (אכן, כמו במהפכה האמריקנית.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו מיליציה ועירק. אני לא יודע עם יצא לך (או למישהו) לקרא את כתבת התחקיר הגדולה שהתפרסמה שבוע שעבר במגזין הניו יורק טיימס. מסתבר שבעירק פועלים לפחות 25,000 חיילים שכירים בשרותם של לפחות 100 חברות שונות. דובר הלובי של החברות הללו מתנגד לשימוש במונח "שכירי חרב" ואפילו הוא לא מסכים שיקראו להם "שרותי צבא פרטי," כמו שחברה דרום אפריקאים מציגה את עצמה, אלא "שרותי בטחון פרטיים." אלו בעיקר חברות איריקאיות ובריטיות, ומשרתים בהם חיילים מכל העולם (אגב, אמריקאים משתכרים 400-700 דולר ליום בעוד חיילים שכירים מפיג'י או אורקראינה משתכרים 50-150 דולר לשבוע). אף אחד לא יודע מהיכן צמח הצבא השכיר העצום הזה. לא נערך שום דיון בפנטגון או בבית הלבן לתיכנון ובקרה עליהם, ולדברי המומחים, זה תוהו ובוהו גמור. הכתב הביא דוגמא לחברה אחת, טריפל קנופי, שהוקמה על ידי משוחררי יחידת העילית "כוח דלתא." החברה זכתה במכרז של כ 100 מליון דולר כשהם היו רק חברה על הנייר. עכשיו הם החברה הגדולה ביותר לשכירי חרב הפועלת בעירק, המפעילה כ1000 חיילים עם חוזה של מליארד דולר הבאים מכספי משלמי המסים. הפעילות של החברות האלה מתפשטת לרחבי העולם עם חוזים לאבטחה של מתקנים אמריקאיים שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכנית Frontline שהופקה במקביל למאמר, לצפייה ברשת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שוקי, עלות בירור האמת היא אפסית, שהרי למראיינות הפסיכומטריות ניתן כלי מדידה ובו סדרת הפרמטרים שאליהם הן מתייחסות. אין פשוט מלהציג את עיקריו של כלי המדידה. ראיתי דו"חות שמתייחסים לכלי מדידה דומים, והם מצליחים להסביר את עיקר העניין בלי להיכנס לפרטים לא נחוצים. אז אם באמת כולנו שווים, והקב"א אינה מושפעת מנתונים סוציו-אקונומיים, מדוע לא אומרים לנו גלויות שזהו המצב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון אני מסכים עם עמדתך (יש חשיבות להגינות של כלי מיון כאלו). הבעיה שלי היא ברמה הפרקטית. מישהו סיפר לי פעם שהקב"א של בתו ירד בגלל שהיא גרה בשכונה X. לפי מה שנאמר בידיעה שבראש הדיון הזה, יותר סביר שהוא ירד בגלל שהבחור היה גרוש. ברמה הפרקטית נראה לי שהדיון פשוט ישמש כל מיני מקופחים מקצועיים לפריקת תסכולים, ללא שום תיקון פרודוקטיבי. מצד שני איני מתרשם שצה"ל הוא ממסד רגרסיבי במיוחד. דוקא המציאות נראית הפוכה. אפשר גם להעלות את ההשערה שאם מכשירי האבחנה גורמים לצה"ל הפסד של פוטנציאל חיוני, הרי שהצבא עצמו יש לו אינטרס לשכלל את הכלים ותועלת הדיון הציבורי אינה משמעותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לנערה משכונה X, אתה נכנס לדיון של מה ההסבר הסביר לכך שהקב"א שלה ירד - ואני תוהה איך האיש ידע בכלל שהוא "ירד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. מנין חיילים בד"כ יודעים מה הקב"א שלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מישהו מהשלישות מגלה להם, והיוריסטית הם יכולים לקבל רמז מהשיבוץ שלהם (כולל אלטרנטיבות שהוצעו להם) והזמנתם לקצונה. אבל זה טוב רק כדי לדעת בערך או בדיוק את השורה התחתונה של הקב"א. להגיד "הקב"א שלי *ירד*" - בקושי ברור מה זה בכלל אומר, אבל כנראה שזה אומר בערך "מכל הבחינות הסבירות הקב"א שלי היה צריך להיות גבוה יותר, לכן יש איזה גורם X מסתורי שגרם לו להיות נמוך יותר." אבל כדי לדעת דבר כזה צריך הרבה יותר ממה שחבר בשלישות יכול לגלות - אלא אם הוא *באמת* מקושר היטב, כולל בממד"ה1 (לפחות בעקיפין). ואם הוא כבר באמת יודע את זה, אז הוא כבר בהכרח יודע גם מהו אותו גורם X. כך ששתי האפשרויות הסבירות הן - או שהוא צודק, כולל הסיבה, או שגם החלק העובדתי-לכאורה הוא משחק בנדמה לי. את סדר הסבירות ביניהן אני אשאיר לך לשער. 1 מחלקת מדעי ההתנהגות, אלה שקובעים את כל המדדים והנוסחאות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למופז הייתה קב''א לקצונה, הוא פשוט לא עבר את המבדקים בפעמיים הראשונות. (ובכל זאת הוא הצליח להתקדם עד לדרגת רמטכ''ל) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |