על שחיתות ודמוקרטיה 308039
בעקבות מאמרו של דובי ק. רציתי להזכיר מנבכי ההיסטוריה הקרובה 2 תנועות, אשר לדעתי בראייה לאחור מוכיחות את טענותיו של דובי. הארועים האלו גורמים למבוגרים שבינינו תחושת "כבר היתה כזאת".
כפי שדובי ציין מלחמת יוה"כ היתה נקודת מוקד של הרבה התפתחויות בהיסטוריה של מדינת ישראל. בתקופה שלאחר הקרבות הופיעו 2 תנועות פולריות שאימצו לעצמן סלוגנים קצרים.
הראשונה היתה תנועת "כולנו אשמים". מטבע לשון שטבע נשיא המדינה דאז ונועדה לענות על השאלה מי אחראי? מי אשם?. נדמה לי שבראייה היסטורית הציבור ענה לתנועה הזאת את התשובה ההולמת ע"י שתיקה רועמת.
השנייה היתה תנועת המחאה שחרתה על דגלה "מושחתים נמאסתם". תנועה זו שתפסה מומנטום חזק מאוד ויש אומרים שהיתה בין הגורמים לנפילת מפא"י ב-‏77, הסתיימה בהחלפת הידלינים ב"תפוחים" הבשלים מדי של הליכוד ובהקמת מפלגה ששמה זכור בעיקר למביני דבר בתולדות הפוליטיקה הישראלית.
לפני שכולנו רצים להירשם למרכזי המפלגות שלנו כדאי אולי להשקיע מעט מחשבה על טיבו של האוייב. הקריאה למלחמה בשחיתות משמשת שוב ושוב כתעמולת גיוס של כל אותם תמימים שימצאו עצמם בסופו של דבר כפיונים של החלפת קבוצת שחיתות אחת בחברתה.
המאבק בשחיתות הוא תמיד חזית למאבק אחר. לי כשמאלני קל לזהות זאת בימין (אבל אני בטוח שלא חסרות דוגמאות גם בשמאל).
באחד הסיבובים הקודמים של קנאי הכתום, פרצה שערוריה איומה סביב מינוי היועץ המשפטי = פרשת בראון-חברון http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A... קנאי הכתום פרצו כהרגלם בזעקות חמס היסטריות על א"י הנמכרת בנזיד עדשים, אבל הזעזוע המוסרי שלהם מגודל השחיתות לא ממש הביאה אותם לצאת חוצץ נגד המושחתים עצמם (א. דרעי וסגן השר המכובד של הליכוד דהיום).
המקרה השני הוא טרי יותר. עושה רושם שקנאי הכתום המזדרזים להעלות לצלב את שרון, לא מגלים את אותה דבקות במלחמה באותו "תפוח" בשל מדי שנראה שגמר אומר לקנות את כל מרכז הליכוד.
נראה לי שהסיבה לכך שמלחמה בשחיתות היא כמעט תמיד מהלך צבוע שנועד להוביל נשמות תמימות אל בית המטבחיים האלקטורלי, נובעת מכך שהקשר בין דמוקרטיה כצורת השלטון של המעמד הבינוני לבין השחיתות אינו מקרי בלבד. בספר מרתק על תולדות משפחת מדיצ'י (משפחת בנקאים-מדינאים שמוצאה בעיר פירנצה של הרנסנס) נאמר שבדרך פלא המשטר הרפובליקאי (מעין "דמוקרטיה" פלוטוקרטית שהיתה צורת השלטון בונציה ובפירנצה למשל) שרד רק כל עוד השחיתות יכלה לתחזק אותו. ברגע שההמון הפלורנטיני נדבק בסיסמת ה"מושחתים נמאסתם" (סבונרולה ותנועת המחזירים בתשובה שלו) המדינה הטוסקנית (פירנצה היא בירת טוסקניה) התפרקה מיד, והרפובליקה שרדה 18 שנה, כשהמצב בעיר הולך מדחי אל דחי עד לחזרת המדיצ'ים לשלטון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים