על בעייה ופתרון 31339
בדיחה ישנה:
הבעיה: שני גברים ואשה על אי בודד.
הפתרון:
אם הם צרפתים – אין בעיות.
אם הם ספרדים – הגברים עורכים דו-קרב והמנצח לוקח את האשה.
אם הם אנגלים – לא קורה כלום כי הם לא מכירים זה את זה.
אם הם ישראלים – אחד הגברים מקים מפלגה, והשני משמיץ אותו.

עד כאן הבדיחה הישנה. תוספת עדכנית:
אם הם ישראלים שמחוברים לאינטרנט – אז אפילו אם אין אשה, הם מוצאים על מה להשמיץ.

מכיוון שאין הבדל עקרוני בין אלימות פיזית למילולית, זה ברור שבמוקדם או במאוחר יגיעו הדברים לאלימות מילולית, כלומר להשמצה אישית לגוף הדובר ולא לגוף העניין. עם זאת, אני מתעקש להתנצל, אם לא הובנתי, ולציין כי העובדה שאני מעריך את עבודתו של אדם אחד כטובה ביותר בתחומו איננה מהווה "סגירת דלת" בפני אחרים.

אני תמיד פתוח לשיפורים וללימודים נוספים. אני מקווה שלא הובנתי כאילו אני לא. עם זאת, אני חייב להדגיש שאני אינני הנושא. אני ממליץ, בהקשר זה, על האתיקה של אין ראנד שגורסת מיקוד באינטרסים של היחיד: כפי שאני מנסה להרויח מפעולותי, טוב יעשה הקורא אם יחפש את הרווח שלו מן העובדות עצמן ולא ממי שמצהיר עליהן.

אינני יכול – ואינני רוצה – לחייב אדם כלשהו להתייחס ברצינות, באהדה או בחביבות לרעיון מסויים – אבל אם הוא מתייחס, שייתיחס.

והערה מיוחדת לדובי: עד שלא תוכיח את עובדת "שנאתי" אין לך זכות לטעון שמה שאתה עושה איתי הוא שיח אינטלקטואלי.

בכבוד לכל הרציניים,

אוהד קמין.
על בעייה ופתרון 31347
מר הפילוסופיה של אין ראנד בישראל, לידיעתך, מתחת לכל תגובה באייל יש לינק, שמאפשר לך להגיד על אותה התגובה, במקום לשלוח אותי לחפש על מה בדיוק אתה מגיב. אנא השתמש בו בעתיד.

אולי אינך מאמין באופן תיאורטי בסגירת דלתות, אבל כתיבתך מוכיחה שמעולם לא טרחת ממש לפתוח אותן. קשה להתווכח עם אדם שמסרב להכיר בקורפוס הרחב של מחקר מדיני שנעשה ברחבי העולם.

את שנאתך אתה מוכיח בעצמך. כשאתה משווה את הפלסטינים לשבטים ''פרימיטיביים ואלימים'', וזאת בלי שום ביסוס אמיתי לדברים, זו שנאה. כל התייחסות שלך לפלסטינים היא רווית שנאה, או איזשהו רגש אחר שאני לא מצליח להגדיר אותו יותר טוב, אולי. רציונליות אין כאן, זה בטוח.

יום טוב.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים