 |
כשקראתי את התגובות (המועטת, עד כה) למאמרי, נזכרתי באנקדוטה:
ג'ורג' ברנארד שואו היה פעם במסיבה פומבית, ואשה אחת (שבהחלט אינה מייצגת את הקבוצה הזו באוכלוסייה) הטרידה אותו בלי הרף בהערות (מטופשות) מתוך מטרה "להתחיל" איתו (לפתות אותו). הוא כיחכח בגרונו – דבר שהסב אליו את תשומת-לב כל המשתתפים, אשר ידעו כי התבטאות של שואו היא בדרך-כלל ערובה לשילוב של הומור ומחשבה מעמיקה. כשהשתרר שקט, שאל שואו את האשה המרגיזה: "יש לי מיליון לירות-שטרלינג, האם תסכימי להצעת-נישואין ממני וגם לבלות את הלילות במיטתי?" היא השיבה בחיוב. ואז שאל שואו: "ומה בדבר 'חפוז', תמורת 10 לירות?" תגובתה היתה סטירת-לחי לשואו, וצעקה כעוסה: "מה אתה חושב שאני? זונה?" שואו התעלם מלחיו הכואבת, ואמר בחיוך: "את הטיב שלך כבר קבענו, ועכשיו נשאר רק להסכים על המחיר…"
משום-מה, היה נדמה למגיבים הישירים למאמרי כי אני מתנגד לדרישות-השכר של הרופאים (ובפרט, דרישות-השכר של ד"ר שובל) – וזו, יש לומר בפירוש, טעות. כתבתי כי "אין לי כל התנגדות עקרונית לכך שתועלה משכורתם של הרופאים". ואפילו ציינתי את הערכתי לגבי שוויו-בשקלים של שכר זה: 15,700 ש"ח לחודש. אם מישהו מהכותבים חושב שזוהי הצעה נמוכה מדי – נשאר רק להסכים על המחיר, שהרי על הטיב (כמו במקרה של הגברת הנ"ל) אין ויכוח…
בעצם, יש ויכוח. לפי הטענה של דיקי סמבן, "כדי להיות רופא נדרשות תכונות חזקות ונעלות יותר". ל"חוזק" התכונות כבר התייחסתי במאמר-הפותח שלי: אגואיזם נתפס כתכונה של חזקים מבחינה דארוויניסטית; אמנם, גם חלשים יכולים להיות אגואיסטים – אבל כשאין הם חלק מקבוצת-לחץ, כדוגמת הרופאים השובתים, זה פשוט נלעג.
ואשר ל"תכונות נעלות": כשעובדי-המשק בבתי-החולים נקטו עיצומים במהלך שביתת-הרופאים (אכן, כך – וזו תשובה לביבי קננגיסר – הם ה"שתרבבו" לעניין הזה, ביום ראשון 19 במארס…), לא הביעה ההסתדרות-הרפואית שום סולידריות עימם; וגם ד"ר שובל לא פירסם בעיתון שום מאמר כואב, או זועם, להזדהות עימם או להתייחסות אליהם. מה לומדים בשמונה שנות פקולטה לרפואה? טכנולוגיה רפואית אינה מספיקה, ואף יכולה להזיק אם אין מאחוריה תפישת-עולם הומניסטית ומוסרית-כללית.
ואם לא תזיק, בוודאי תפגע: באיזו זכות מחשב ד"ר שובל את החולה בחדר-מיון לפי טבלת-מחירים וכיצד קובע הוא (שובל) לו/לה (לחולה) תגית של "ארבעה-חמישה שקלים"? קודם-כל, וברמה הטכנית, צריך ללמד חשבון כדי להשיב אל השאלה 'כיצד': "שוויו של החולה" אינו כולל רק את משכורתו של שובל, אלא גם (וזו לא "השתרבבות", אלא תורת-תימחור בסיסית) את משכורותיהן של האחיות (אשר מסתכנות לא פחות מאשר הרופאים) ואת משכורות עובדי-המינהל ואת החשמל והמים והסדינים ומגרש-החנייה שבקרבת-מקום ועוד ועוד.
אך, נא לא לשכוח כי לפני 'כיצד' שאלתי 'באיזו זכות'. אני לא מוכן (ומעניין אותי לדעת האם מוכנים המגיבים למאמרי) שתוצמד אלי תגית-מחיר: לא של ארבעה-חמישה ש"ח (או 19 ש"ח, לפי העיבוד שביצעתי לנתוני שובל) ולא מיליון לירות-שטרלינג.
אם ד"ר שובל מסתכל עלי בעיניים של קופה-רושמת, אינני מוכן להיכנס למיטתו. ואם אינני יחיד בתגובה זו – ממילא יכולים הרופאים לברוח לחוץ-לארץ (או למגזר הפרטי), שהרי לא יהיה להם במי לטפל כאן. ככל שהדבר תלוי בי, לא תהיה כאן חברה המודדת את האנשים בעיקר דרך החור-שבגרוש או לפי העובי של חבילת-הדולרים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש