 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית - תודה. באמת מעורר אופטימיות. שנית - אולי אפשר לומר עוד כמה מלים לגבי הכעס על הצרפתים? מה בעצם ציפו מהם לעשות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה שהקדשת את הזמן לקרוא את המאמר. לגבי שאלתך: להלן כמה קטעים מדבריו של סנגוואה שלא נכנסו למאמר מאילוצי מקום ורלוונטיות, אבל בהחלט עונים על שאלתך זו. "למעלה מ-2400 חיילים מכוח השלום של האו"ם, רובם בלגים, שהו ברואנדה במהלך ההתקפות. 2400 חיילים, ואף אחד מהם לא מושיט ידו להושיע? בקיגאלי אונסים ילדות והם נותרים בבסיסים. ככה נראה "כוח שלום"? רק על שלום החיילים שלו חשב הכוח!" "מדינות מערביות רבות שלחו כוחות סיוע לרואנדה - בלגיה, צרפת, איטליה, ארה"ב - אבל מה הם עשו? איבטחו את פינוי הזרים מהמדינה. דאגו להוציא את אזרחיהם, אבל להשאיר את הרואנדים להתבוסס בדמם! יותר מכך הם אף סרבו לכנות את הרציחות "Genocide", מהלך שהיה מאלץ אותם לנתב משאבים וכוחות לרואנדה מתוקף חתימתם על ה-Genocide Convention של 1948". "ב-22 יוני 1994 התקבלה באו"ם החלטה 929 שקבעה כי כוחות צרפתיים יכנסו לרואנדה במטרה "To contribute to the security and the protection of displaced persons, refugees and civilians at risk including through the esteblishment and maintenance of secure humanitarian areas". בפועל שאפו הצרפתים לחזק את משטר ההוטו אשר החל להראות סימנים של קריסה נוכח נצחונותיהם הרבים של כוחות ה-RPF בדרום ומערב המדינה. המחנות "הבטוחים" (Safe Humanitarian Zones) שנוצרו במסגרת המבצע הצרפתי התגלו מהר מאוד כאתרים להגנתם של בני הוטו לוחמים אשר החלו צוברים נשק וכוח במסווה של עזרה הומאניטרית". מקווה שעניתי על שאלתך, תודה על השאלות - אני אשמח לענות אם יהיו לך שאלות נוספות... -לובין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שהקדשת את הזמן לכתוב את המאמר.:) מה שאתה מספר נשמע עצוב ביותר. הייתה לי רק עוד שאלה אחת: האם ידידיך אלה סיפרו לך גם על זכרונות אישיים שלהם מתקופת המלחמה? (ואגב, מאיזה שבט/ים הם?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניהם טוטסים - ויכול להיות שבגלל זה גישתם היא מעט סובייקטיבית. בכל זאת יש היסטוריונים רבים המוצאים גם לא מעט אשמה בהנהגה הטוטסית, בייחוד בפועלה בשנות ה-70 וה-80. אבל אני אישית לפחות מקבל את ההנחה, שלמרות שמאות אלפי בני הוטו נרצחו במהלך 30 שנות הלחימה, במונח "רצח עם" אפשר להשתמש רק בהתייחסות לטוטסים, שכן רק במקרה שלהם היה מדובר ברצח שיטתי ומחריד המבוסס על תורות השמדה וגזע מערביות. פרט לסיפור עימו סיימתי את המאמר הם העדיפו שלא להעמיק בסוגיית הזוועות. אביה של סינתיה הוא קורבן למלחמת האזרחים הנוראית של רואנדה, אך היא העדיפה כמאמרה: "להשקיע יותר בבנייה מחדש, מאשר בהתבוססות בהרס!". המאמר, הם שאפו, נועד לקדם את רואנדה החדשה ולא לשמר בקרב הקוראים תמונות מרואנדה הקודרת של ה-CNN. זה מה שהם ביקשו, וזאת התמונה שבחרתי לצייר. -לובין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכרחה לציין שידידיך אלה נשמעים אמיצים ביותר, ונקווה שהם מייצגים במידה מסוימת את הדור שלכם ברואנדה. תודה לך.:) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |