 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני סטודנטית לחינוך מיוחד שמתנסה בלימודיי עם ילדים אוטיסטים.. את כל מה שתארת אני מכירה ואני מניחה שמצאת דרכים רבות בשביל להרגיש שאכן בנך רואה ומרגיש אותך כפי שאת רוצה כי הם אכן רואים ומרגישים. כל התפרצות של זעם וכל תגובה מסויימת רק צריכה לתת בך כוח מכיוון שבנך יודע להראות את רגשותיו אפילו בדרכו שלו ותשמחי על כך... סביר להניח שיהיה לך קשה וגם לבנך בעתיד, אך עם התבגרותו הוא ידע לפתח לעצמו חיים וככל שתחשפי אותו יותר לאנשים ותמקדי אותו בכל רגע שאת יכולה בכל דבר קיים... אם זו את, או בעלך או כל אחד אחר הוא יתקשר בדרכו שלו והוא ילמד לאט לאט להסתדר. הדאגה כל כך ברורה לי אבל יש לו עוד שנים רבות לשפר את יכולת הקשב שלו וההתמדה וכמו כן את יכולה לעזור לו להביט בך ולהבינך אם תעבדי איתו על כך וזה דורש המון אבל גם את וגם הוא יכולים להתקדם , זה דורש מאמצים אישיים רבים. תאמיני שיהיה בסדר הוא יתבגר וילמד , תני לו קרדיט לכל ילד בעל לקות או בעיה התפתחותית יש את האפשרות לגדול בצורה טובה אם רק תשקיעי מאמצים ללמד אותו ולשחק איתו ולגבי קשר עין... קחי חפץ אהוב וכווני אותו מול עינייך כך הוא ירים את ראשו וילמד להביט בכל פעם שיתאפשר, אך בסוף תני לו את החפץ וכך לאט הוא ילמד להתמקד גם. אני איתך הם ילדים מקסימים ומגיע להם את הקרדיט כמו לילד רגיל... תאמיני שאת זו שיכולה לעזור לו והשקיעי והתוצאות יבואו לבד. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |