כל מילה בסלע 352972
נדירים הם המקרים בהם אני מוצאת דעה שקולעת לדעתי בתאימות כה "מוחצת".

כמה הערות, תוספות וכו' [זה יצא ארוך משחשבתי, עמכם הסליחה]:

דבר ראשון, אני חייבת לציין שגם יוני עטרי וגם אילי גורליצקי הם זמרים טובים לא פחות משהם שחקנים טובים - מדובר בבוגרי להקות צבאיות ששרו בהרכבים שונים (בניגוד לקושניר ולגיאת שהם בראש ובראשונה שחקנים, והראשון ממש לא זמר, למרות ששלחנו אותו פעם לאירוויזיון...). בעיני הם (א"ג וי"ע) עשו עבודה ווקלית מצויינת וגם יצקו הרבה אופי לדמויות. ציינת את המשחק של קושניר ושל גיאת כ"פרחי" מדי, ואני מסכימה לחלוטין, זו בדיוק המילה שחסרה לי ע"מ להגדיר את מה שהציק לי במשחק שלהם.

ממירי מסיקה לא התרשמתי במיוחד עד להצגה (השירים שלה ברדיו לא סחפו אותי), אבל אחרי שראיתי אותה על הבמה - וואוו! איזו תותחית. מדובר בליהוק המוצלח ביותר בהצגה, היא נכנסת לנעליה הגדולות של רחל אטאס המנוחה ולא מביישת את המקור. ראויה לציון העובדה שהליהוק שלה נעשה עוד בהיותה אלמונית למדי - רק בהמשך השנה יצא הדיסק שלה והיא התפרסמה כזמרת. כמו תמיד, כשמלהקים ע"ס הכשרון נטו ולא ע"ס מדד ה"כוכבות" של השחקן, רואים את התוצאות בשטח.

ההצגה עצמה מהנה ביותר - תלבושות, תפאורה וריקודים ססגוניים ביותר. נעשו שינויים בסדר השירים במחזמר וגם כמה תוספות פה ושם, רובם לא הפריעו לי. מעבר ליכולת השירה (והפרחיות המצערת במשחק) של השחקנים הראשיים, שני דברים הציקו לי במיוחד:

א. החריזה המשובחת של אלתרמן קצת הלכה לאיבוד בהגיית הטקסט אצל השחקנים. אני מניחה שהגישה הפעם היתה להעביר את הטקסטים באופן מודרני וקולח יותר, כך שהעצירות במשפטים יהיו טבעיות ויותר בשפת דיבור מודרנית, ולא בהכרח לפי המשקל המקורי. מה לעשות שחריזה דורשת שמירה קפדנית על המשקל, וברגע שהחרוז מוקם פתאום באמצע המשפט בלי נשימה אחריו, הוא פשוט נבלע ברצף המילים, וזה קרה יותר מדי פעמים לצערי.

ב. העיבודים החדשים של רכטר. יוני רכטר הוא אחד מהיוצרים האהובים עלי ביותר, ויש לי הערכה עצומה כלפיו. יחד עם זאת, נדמה לי שמרוב רצון לחדש ולרענן, הוא הלך לא פעם רחוק *מדי* מהמקור, לטעמי לפחות.

אקדים ואומר שאני חובבת מושבעת של ארגוב וגם של מחזות זמר, קראתי את המחזמר במלואו, ואת הדיסק של 1964 יש לי כבר כמה שנים על המדף. בבואי להצגה החדשה האוזן שלי היתה רגילה מאד לביצועים המקוריים, ולא פעם היה קשה לי "להשתחרר" ולהיפתח אליהם. היו בחירות מוזיקליות שבהצגה עצמה הציקו לי ולאחר מספר האזנות לדיסק החדש התחבבו על אוזניי, כך שכיום אני כבר יותר מאוזנת בהתיחסות לעיבודים החדשים. הבעיה שלי עם רובם היא העובדה שמרוב תוספות, שינויי מקצב, מעברים מוזיקליים, ריקודים, תיפופים וכו', כל שיר נהיה חגיגה שלמה בפני עצמו, נמתח על פני דקות ארוכות מדי, ובמינון גבוה מדי זה פשוט הופך להיות טרחני ומעיק. נכון, העיבודים המקוריים באמת היו פשוטים, אבל פשטות היא לא בהכרח דבר רע. אם לקחת כמטאפורה ציטוט מהמחזמר עצמו "לא תמיד העיקר החוכמה, גם השטות מבקשת סיפוק."

לפני כחודש, כשחזרתי מההצגה עם הדיסק, הרצתי אותו מספר פעמים ברצף, ואז חזרתי להאזין לישן. בהתחלה היה חסר לי פתאום העושר בעיבודים של רכטר, אבל אחרי שהאזנתי בקפידה שמתי לב שלמרות הפשטות שבעיבודים המקוריים, לא חסר בהם דבר - היתה תזמורת, היו כלי מיתר וכלי נשיפה במקומות הנכונים (הרבה יותר מאשר בעיבודים החדשים, ובתור חובבת כלי נשיפה וחליל בפרט, זה חסר לי). "כי הלב שום דבר לא עוזר לו, אם חסר לו דבר מה אז חסר לו".

לא תכננתי לפרט על כל שיר (בהפקה החדשה), אבל פתאום שמתי לב שאני חשה צורך לעזות זאת... מצטערת על האורך, אבל אני לא מצליחה להתאפק. מי שירצה, יקרא.

1. שיר החכם והכסיל - ההקדמה הזו היתה קצת מיותרת לטעמי, ויותר מהכל מסקרן אותי מהיכן צץ בית נוסף לשיר - הוא לא מופיע בגירסה הקודמת וגם לא בטקסט של ההצגה. לא ראיתי קרדיט עבור תוספת טקסט לשיר הזה... מוזר.

2. לא נשמעה כזאת I - מירי מסיקה מלכה.

3. לא נשמעה כזאת II - התוספת של השירה של קושניר מיותרת למדי, וצורמת במיוחד השפה " תגידו מה קרה, על מה המהומה". לא רק שאין חרוז (לכל היותר עובר בקושי), אלא שיש הבדל במשלב בין שתי השורות. הראשונה בולטת במיוחד כיוון שהיא פשוט לא משתלבת באופן טבעי עם הטקסט של אלתרמן.
אני רחוקה מלהיות אלתרמן, אבל אחרי שחשבתי על זה כמה דקות, הצלחתי להגיע להצעה הבאה: "הגידו על שום מה // היתה המהומה" (אפשר גם "כל המהומה" אם שרים את השווא ב-מ' כמו שווה ולא כמו צרה). גם מתחרז, וגם שומר על המשלב.

4. למה שלמה - הפרדת שיר היין לשני חלקים שונים היתה בחירה מעניינת, אבל לא התחברתי אליה. את שירת הראפ(?) הפגנה כלל לא אהבתי. על הבמה עם השלטים והריקודים זה עוד עובר איכשהו, בדיסק זו רצועה שאני מדלגת עליה בלי לחשוב פעמיים.

5. שיר השיכור - אמנם ההקדמה ה"מזרחית" אינה לטעמי (אני לא מחובבי הז'אנר, מה לעשות) והיא תמיד ארוכה לי מדי ומעיקה עלי... א-ב-ל ההמשך ב-‏7/8 פשוט מדליק לחלוטין, ומשדרג את השיר בכמה רמות. אני מאד אוהבת שירים במקצב 7/8, זה מקצב מאד שמח, ועל הבמה זו בכלל היתה חגיגה שלמה.
אני מודה שלשיר הזה היה לי קל יותר להסתגל - מבין כל שירי המחזמר המקורי השיר הזה הכי פחות אהוד עלי (השירה של גורליצקי עם ההגיה המודגשת של הצירה המלא קצת מעיקה, הלחן הוא בעיני מהפחות מוצלחים, והעובדה שהשיר סובל מעודף השמעות לא עוזרת). פרט לכך גירסת השיר החדשה שוחררה לרשת כבר לפני כשנה, כך שידעתי מראש מה אני הולכת לשמוע והיה לי זמן להרגיל את האוזן ולהתכונן נפשית...
לסיכום: מבחינתי מדובר בהברקה העיבודית של המחזמר ב-ה' הידיעה.

6. זה דודי מדוד - לא אהבתי.
שינוי המקצב הפך את השיר לאיטי יותר ואבד לו חלק מהעוקץ שהיה במקור. הקצב המקורי שהיה קוצף ושוצף התאים במדוייק לטקסט ולהלך הרוח של נעמה, העיבוד החדש הוא משהו שונה לחלוטין, לא רע בפני עצמו, אבל פשוט לא קשור, לא משתלב. בביצוע המקורי הזעם של יונה עטרי פשוט נטף מכל מילה, היה בו הרבה פלפל, אבל גם אהבה לבעל, בעוד הביצוע החדש נשמע בעיקר מייבב ובעיקר "פרווה".

7. ריקוד נופרית - לא קיים בדיסק הישן, איזה כיף שהוא נכלל בחדש!
8. הנח להן שלמה - כנ"ל (ומירי מסיקה מלכה, כמובן).

9. אישי כמו כולם - ההקדמה המדוברת של גיאת (בקול מצטפצף) מדגימה יפה את עקרון ה"פרחיזם" עליו דיברנו.
השיר עצמו עובר דיי מהר, אין לי הערות מיוחדות (לא מתעלה על המקור).

10. שיר הנקמה - מצויין, כמו כל השירים של מירי מסיקה. יש לציין שבשירים של נופרית השינויים בעיבוד היו מינוריים יחסית, וזה בהחלט לטובה. אהבתי את העיבוד הקולי של הבנות המלוות אותה.

11. שיר החכם והכסיל II - חמוד למדי, עיבוד קולי מעניין.
הביצוע המועדף עלי היה ונשאר המקורי, אבל בנקודות; אין ספק שגם לביצוע החדש יש חינניות בלתי מבוטלת. ידיד שלי טוען שהם נשמעים כמו הגששים, במיוחד כמו גברי (נו, חוכמה גדולה, זה בגנים!) ואני טוענת שהם דווקא מזכירים לי יותר את התרנגולים (גם כן "הפתעה גדולה" - אחרי הכל מדובר בשירים של ארגוב...).

12. שיר היין - בסדר. לא מתעלה על המקור, אבל לא גורע.

13. שיר ערש - תוספת דיי מיותרת מבחינתי. על אף שמדובר בשיר נפלא, צדק ירדן בכותבו שהוא כבר לעוס למדי (יתכן שהפעם דווקא עיבוד ראדיקלי יותר היה מצליח להפיח בו חיים חדשים), והוא אכן מרגיש קצת זר ולא משתלב באופן אינטגרלי.

14. אל השדות - אוי ואבוי.
העוול שנעשה לשיר הזה הוא פשוט בלתי נסלח מבחינתי.
זה היה שיר הערש המקורי שחתם את המערכה הראשונה, אך כיוון שהפעם הונחת שיר ערש אחר, השיר הזה הפך לשיר הפותח את המערכה השניה. כתוצאה מכך העיבוד החדש הפך שיר ערש עדין (עם עיבוד חליל מקסים) למין שיר סמי-מזרחי שכאילו יצא מפסטיבל שירי הדכאון של הגשש.
בפרט חסרה לי השורה (שהושמטה הפעם) ששר שלמה: "שלי שלי הוא זה השיר, אשר ירונו; כן הוא קיים, שירי, שיר השירים".

15. בודד אני - אין טענות על העיבוד, את השירה של קושניר אני פחות אוהבת. חבל במיוחד על ההחלטה להפוך את הבית האמצעי משירה לדיבור (ציינת את זה במאמר). זה אולי מבהיר את הטקסט, אבל דווקא הבית הזה הולחן בואריציה מעט שונה ומעניינת, והוא חסר לי. כמו כן חסר הבית האחרון "הרי לך מרוב משחק וחילופין למלך אין עם מי לשתות בגילופין" - למה סתם להשמיט?
החלטה תמוהה במיוחד היא לשנות שתי מילים בשיר "בודד אני בזה" הפך ל"בודד אני בודד" ו"מה טוב היה ללגום" ל"מה טוב היה לשתות". איזו סיבה היתה לשנות דווקא כאן את הטקסט המקורי של אלתרמן?

16. זה לא בשבילי - אכן כך.
הביצוע החדש מתחיל לא רע (הבנות המלוות), אבל נשאר רך מדי ובהמשך מתחיל להימרח ולהתפזר לכיוונים לא רלוונטים (ואלס קלאסי?! איך זה קשור?!) והוא פשוט מאבד את העוקץ. זה לא שהעיבוד רע, הוא מעניין, הוא נשמע טוב, אבל הוא ממש לא מתאים לסיטואציה. חבל במיוחד על קיצור הפאוזה הדרמתית-קומית אחרי השורה "וחסר לי שלמי בעלי" מה שדי פגם בבדיחה לדעתי.
גלית גיאת לא מתקרבת ליונה עטרי, וההפסקות לריקודים ושלל "הדגשות" באמצע השיר מאריכות אותו יותר מדי, ולטעמי סתם קוטעות את הזרימה, הקצב והחיוניות שהיו במקור.

17. שיר המריבה - לא רע, אבל שוב, לא מתעלה על המקור.
המשחק של עטרי ואטאס פשוט טוב בהרבה, ומה שיותר מציק לי הוא שבביצוע החדש נשמע שהן בעיקר מדברות את הטקסט במקום לשיר אותו.

18. שלמי ונעמה בארמון - כל מה שכבר כתבתי על השחקנים, נכון גם הפעם.

19. שמש מוף - שוב ביצוע ווקאלי נפלא של מירי מסיקה.
גם הפעם אהבתי את הליווי הקולי של הבנות, פרט לסופרנית שנאלצה לצפצף את תפקיד החליל שהיה בעיבוד המקורי. אני יודעת שאני לא אובייקטיבת, אבל זה לא רק מהאהבה לחליל אלא באמת גם בשל העובדה שהצפצופים האלה פשוט לא נשמעו טוב (הבחורה מגיעה לגבהים האלה, אני לא מנסה לגרוע מיכולותיה הווקליות; אבל מבחינת השילוב, העיבוד כמכלול - לא אהבתי).
אם כבר הגעתם עד הלום (סחתיין עליכם!) - מישהו אולי יודע מה זה "מוף"?

20. שיר הפיוס - אני אמביוולנטית.
עיבוד מרענן ומעניין, אבל קצת יותר מדי... גם הפעם מרוב שינויי קצב ונסיון לגוון את העיבוד כמה שיותר, השיר לא זורם מספיק לטעמי, וחסר את החינניות והקלילות שהיתה במקור.
למרות כל זאת (זה ישמע לכם סותר, אבל זה לא) הפעם דווקא אהבתי את הנגיעות המזרחיות ב"שלמי אתה אשכול הכופר" (רק חבל שהן נמרחו יותר מדי) ואת שינוי המקצב ב"מהר שלמי מהר חבקני". גם בהמשך היו משחקים מעניינים בשיר, שמצד אחד בהאזנה נטו נשמעים קצת "יותר מדי", אבל על הבמה תורגמו לריקודים מגניבים ביותר (החסרתי פעימה כשקושניר סובב באויר את גלית, סחתיין עליהם!).
סה"כ אהבתי את השיר, היה שמח, זה העיקר.

21. שיר סיום - היי!
נכון שגם המקצב המקורי הוא "הורתי" למדי, אבל העיבוד החדש מקצין את זה עד כדי כך שכל פעם שאני מאזינה לו אוטומטית אני רואה בעיני רוחי להקת ריקודי עם (עם התלבושות והכל!). פרט לכך, שלושה בתים קוצצו ממנו באכזריות, לא יפה!

לא תאמינו, אבל בזאת סיימתי.
A shot rings out in the Memphis sky 353729
תודה על ההסכמות והפירוט, אני מוצא שאני מסכים איתך על הרוב (צריך באמת להרביץ למישהו על "תגידו מה קרה"; נראה לי שקם דור שכבר לא מודע לכך שזה לא תקני‏1! ההצעה שלך "הגידו על שום מה" וגו' טובה מאוד).

"מוף" היא שמה העברי של ממפיס, מהערים המפורסמות של מצרים העתיקה (ואולי השם המצרי? "ממפיס" הוא בבירור תעתיק יווני).

1ומי שכבר כן יודע שהציווי צריך להיות שונה מהעתיד מתכנת אתרי אינטרנט עם כפתור "כנס". את מי אני צריך לכנס?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים