קצת ממקורות השיר... 359382
שלומציון יום ה', 5/1/2006, 13:05
אין מה לעשות, כנראה שצריך רקע דתי כדי להבין את השיר ולא לקשקש שטויות.
אז אני אנסה, אפילו שיש סיכוי טוב שגם אני אקשקש.
אכן בפרקי אבות, במשנה העוסקת במספר עשר (עשרה דורות מאברהם עד נוח, וכו') מצוין גם שהעולם נברא בעשרה מאמרות. כמו כן, כתוב במשנה שה' היה בורא עולמות ומחריבם.לרבי אמנון ממגנצא נכרתו עשרת האצבעות בידיו ועשרת אצבעות רגליו (ביחד- עשרים דווקא!).
אולי יש כאן אמירה מעניינת על "החטא"- כשאדם שב לכאורה בתשובה מן החטא ו"נברא מחדש", בהכרח נחתכים לו כמה דברים מחייו, והוא מאבד דברים שאולי אפילו מהותיים לו. מכאן אפשר להבין שהחטא הוא חלק בלתי נפרד מהאדם ו"יצר לב האדם רע מנעוריו". וכאמור הכותב עומד לפני ארון הקודש ויודע שהוא ישוב לחטוא, כך שגם אם אין בחטא מהות חיובית בפני עצמו (ולפי השיר כנראה שדווקא יש),אם הוא כה בלתי נמנע, בוודאי שיש לו איזושהי משמעות.
אפשרות נוספת היא שהכותב מרגיש שהוא שייך דווקא לעולמות הנחרבים שהוזכרו לפני כן. מה שברור פה, זה שיש כאן איזושהי תחושת חורבן הנוגעת לקודש (דבר הגיוני מאוד לאור הביוגרפיה של הכותב).
כפי שכבר ציינו כאן בטעם, שלושים ותשע זה מספר המלקות שמותר וצריך להלקות אדם שחוטא, כשהניסוח בתורה הוא "עד ארבעים". זאת אומרת שיש איזה גבול שאסור לעבור, גבול שכשעוברים אותו הסבל כבר מוגזם ויותר ממה שניתן לשאת. אז כאן עוד לא הוגדשה סאת הייסורים?
נראה לי שאין צורך להרחיב על המשמעות הרב-משמעית של ההטיות השונות של השורש ח.ת.כ. (חיתוך העורלה בברית, חיתוך הניירות). מה שאני כן יכולה להוסיף, זו הערה על כך שביהדות יש איסור על הוצאת זרע לבטלה, בין השאר מהטעם של "בל תשחית"- כלומר לא לבזבז את הזרע יוצר החיים. בטרימינולוגיה הישיבתית יש שימוש נרחב במושג "השחתת הזרע", כך שלשורת הסיום של השיר "רחום יכפר עוון ולא ישחית" (חלק מתפילה כמובן- "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו") יש כמה משמעויות נוספות.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות