 |
|
 |
||
|
||||
 |
למיטב ידיעתי היה "מדור ציצים" ב"לאשה", אם כי מדובר בתקופת טרום היותי כתבת העיתון. במקרה זה, אני ניסמכת על זכרונם המפעם של אי אלו גברברים שיצא לי לפגוש באחרונה, ושהסכימו להודות על משיכתם העזה לשבועון ה"נשי", בזכות אותו מדור מיתולוגי. אגב, לא מעט גברים קוראים את "לאשה", עם או בלי הציצים. אבל שם מנצח, כידוע, לא מחליפים. בכל מקרה, יש ארכיון ב"לאשה" ובו שמורים כל הגיליונות (העיתון ראה אור כבר בשנות החמישים). אפשר לצלצל לארכיונאית, בת שבע, ולבקש את עזרתה. 6386915-03 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א-הא. "שלום, בת-שבע? היי. הייתי רוצה, בבקשה, עזרה במציאת תמונות של נשים ערומות ב"לאשה"." מחר, על הבוקר, אני מתקשר. אבל תודה, בכל מקרה. שלומית? אפשר להפסיק עכשיו, או שאת *עדיין* רוצה הוכחות? האם כעת תבטלי את המנוי שלך ללאשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח לא מטופש, ואני עומדת כל פעם נדהמת מחדש לראות לאיזה כיוונים ורמה השיחה מתפתחת. אתה מדבר אליי כמו אל ילדה קטנה וטיפשה מעל דוכן העדים, ומנפנף כמעט כל פעם במשפט "רוצה עוד הוכחות?" בלי להביא אף הוכחה, ושואל בהתרסה אם אני אבטל את המנוי לעיתון. במקום אחר אתה קורא לי "יקירתי", ומבקש ממני להביא הוכחות מהגליונות שאמורים להיות בביתי. אני לא אוהבת את הסגנון התוקפני הזה, במיוחד תחת ידו של העורך הראשי, שגורם לי עם התגובות שלו להרגיש שאני לא באתר רציני עם כבוד כללי לקוראים, אלא אולי במשהו מתלהם ומתנשף. בינתיים אף אחד לא הביא הוכחה ממש חותכת, ובינתיים כולם משחקים בנדמה לי. ואני אוסיף עוד משהו להגנתי: גם אם העיתון פירסם תמונה או תמונות של בחורות חשופות שדיים אני בפירוש לא זוכרת את זה. אפילו אם זה היה, זה היה בטח קטן ומוצנע, ובוודאי עם בחורות מחו"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה תגידי לי שאת עושה את עצמך ושזה לא באמת... שלומית. כל קוראי הדיון הנ"ל הגיבו כנגד דעתך וטענו כי היו דברים מעולם. גם יהודי וגם לא יהודי. רובם כולם הגיבו עניינית מאוד וכל שחסר לתגובתם היה לינק לאותו מדור אומלל מלפני עשור. היה מדור כזה! גם אחת מהעיתונאיות של העיתון ציינה כאן בפירוש שהיה מדור כזה! מעבר לכך, העלית הרבה מאוד טענות חסרות שחר שנשמעות חשוכות למדי בהתחשב לנקודת הזמן והמקום הנוכחית. חבל שאת לא קוראת את כל התגובות שהופנו אליך ומעדיפה להתבצר בדעתך ובכושר הניסוח המתגונן שלך שאינו מעיד על חוכמה יתרה. דובי, באחת מהודעותיך הראשונות לדיון ציינת בפירוש שאם יש ארכיון בו ניתן לחפש, תעשה את זה. מספר הטלפון של ארכיון לאישה פורסם. אנא, עשה מאמצים למצוא הוכחה לסיום הדיון המעיק הזה (ואני פונה אל הקורא הענייני שבך ולא אל העורך הרודה בנתיניו) ובא לאשה גואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלתי אפשרי לתת לינק, משום שלשבועון "לאשה" אין אתר אינטרנט! קצת מדהים, בהתחשב בתפוצתו. לאחר חיפוש מקיף ברשת (ואני יודע לחפש) אני יכול להצהיר בבטחון שאין אתר של הקישקושון הזה ברשת. חיפשתי הוכחות למה שדובי אמר. אני _יודע_ שהוא צדק, משום שגם לי התנסות דומה, ואני מבוגר ממנו בכמעט עשרים שנה. עירום נשי ב"לאשה" היה קיים כבר בשנות ה-70, אם כי אינני זוכר עירום בתמונות צבע, אלא שחור-לבן בלבד. אבל תופעת עיתון "לאשה" זכאית למאמר משלה. שנים רבות לא עלעלתי בו, אך ככל הזכור לי זהו אחד מהעיתונים הזכריים-שוביניסטיים ביותר שניתן להעלות על הדעת, וכולו עוסק בהשפלת נשים. עירום נשי אינו משפיל. הוא יכול להיות משפיל בהקשר מסויים. גם כתבה על נהגת אוטובוס אינה עניין משפיל, אלא אם הולכים לבדוק מה לא בסדר, וכיצד אשה ("שנראית טוב") מחליטה לעסוק במשהו שמעניין אותה (כלומר, דורש הפעלה של המוח). אלה מאפיינים של עיתון "לאשה" משנות השבעים והשמונים, והפופולריות שלו בקרב נשים מלמדת שהשפלת נשים היא דבר מוטמע שנשים נוטות לקבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפלת נשים? אלוהים אדירים, מאיך כוך הגחת? על מה אתה מדבר, ובאיזו זכות? בהתחשב בכך שלא קראת, לטענתך, את העיתון בשנים האחרונות. התואיל בבקשה לגבות את טענותיך הנלוזות בעובדות ובהוכחות? או שמא אתה מסתפק בהשמצות פרועות בלבד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בשנות ה-70 וה-80 "לאשה" היה פופולארי, נכון? אז אם מקבלים את הנחות היסוד שלאשה אכן היה שוביניסיטי באותם זמנים, ושהיה בכך משום השפלה לנשים (אין לי מושג אם כך היה - אני הייתי עסוק בדברים אחרים בשנים הללו. בשנות ה-70, למשל, הייתי עסוק בלהיוולד, רוב הזמן) - הרי שאין צורך להוסיף דבר על מה שנאמר - לפחות לגבי שנות ה-70 וה-80. אם דברים השתנו מאז (בעיתון או בקרב הנשים או שניהם) - על זה ד"ר רבינוביץ' לא דיבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיזה כוך הגחתי? ואחר כך את מתלוננת על השמצות? למרות שלא נראה שאת זכאית לתשובה, אענה לך בכל זאת, מתוך הנחה תמימה שאת עשויה להתנצל בתגובתך הבאה. כאמור - לעיתון "לאשה" אין אתר אינטרנט עם ארכיון נגיש. דבר זה מגביל מאד את יכולת החיפוש שלי. היות ואת עובדת שם, מדוע לא תנסי לראות אולי בכל זאת יש בכך משהו? לא קראתי את העיתון בשנים האחרונות. כל מה שאמרתי התייחס לתקופה שבה כן הכרתי אותו, ואני מאמין שזה היה ברור לכל מי שקרא את מה שכתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כל כוונה להתנצל. על מה בדיוק? אתה התייחסת בתגובה שלך ל"לאשה" כאל עיתון "העוסק כולו בהשפלת נשים". סליחה? זו הכללה פוגעת וכללית. ומאחר ואתה מדגיש שלא טרחת לקרוא את העיתון בשלושים השנים האחרונות, מה מצאת לנכון לשפוט אותו על סמך זכרונות? חובת ההוכחה עליך, לא עלי. מה שנכתב לפני שלושים שנה, כבודו (או אי כבודו, לא לי לשפוט) במקומו מונח. ולמה, במחילה מכבודך, שלא תעשה השוואה מקיפה יותר, בין יחס העיתונות בכלל לנשים בשנות השבעים? אולי תגלה, שמה שנחשב היום כפוליטקלי אינ-קורקט, נחשב לבון טון של אותה תקופה? מה קפץ עליך, שהחלטת לבודד את "לאשה", ולהטיל עליו דווקא אות של קלון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כנראה קוראת נאמנה של העיתון ההוא. לכן אני צריך להסביר לך במפורש: המשפט: "אלוהים אדירים, מאיך כוך הגחת?" מחייב התנצלות. בלעדיה, אין לי כל עניין לדון איתך בנושאים שהעלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רק קוראת נאמנה, אני גם כותבת נאמנה. אני מוכנה להתנצל, אם כי אינני מבינה בדיוק על מה. התגובה שלי היתה ריגשית, והתייחסה לדרך המחוספסת משהו שבה התייחסת לעיתון שמשלם את משכורתי (לויאליות למקום העבודה הנה, עדיין, מעלה טרומית בעיני). לאחר שהבהרתי נקודה זו: אני מתנצלת. מקווה שנחה דעתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנצלות הזו היא פחות ממה שציפיתי לו, משום שאת מתנהגת כאילו אינך יודעת על מה את מתנצלת, בעוד שהמשפט הפוגע היה פרוש אל מול עינייך. עם זאת, היות והלכת כברת דרך, אני מוכן למחול על כבודי ולהמשיך את הדיאלוג. העובדה שהעיתון משלם את משכורתך משפיעה, לדברייך, על ההתייחסויות שלך. אני מסיק מכך שאם הייתי אומר דברים דומים על עיתון ''את'' לא היית נחפזת להגן עליו (אגב, זו רק דוגמא. אינני יודע אם עיתון ''את'' יכול להתהדר באותה גישה שוביניסטית של ''לאשה'' היות ומעולם לא קראתיו). הדבר אינו מדבר לזכותך ואינו מגביר את האמון ביושרת העמדה שאת מציגה. אגב, אני מקווה ששגיאת הכתיב שלך לא היתה עוברת את מסננת ההגהה של ''לאשה''. ונחזור לענייננו. למרות שבשנות השבעים עדיין לא פשה נגע התקינות הפוליטית במקומותינו עד לרמה הנוכחית המקשה על הדיבור בכלל, היה ברור לכל מה משפיל ומה לא. כבן עשרה היה לי ברור שמה שאני קורא הוא עיתון המנסה לקדם תמונת עולם שוביניסטית, בין אם בדעה צלולה, ובין אם מתוך חוסר מודעות. אי קיומו של ארכיון מקוון מקשה מאד על הבאת דוגמאות. נדמה לי שגם כיום עוסק העיתון בפרוטרוט בדברים דביליים כמו פירוט מעשיהם הבלתי חשובים של ידוענים שעיקר פרסומם מגיע מסיבות לא ענייניות. אני בטוח שבעיתון הרואה את עצמו כעיתון נשים נמצא פירוט של מתכונים למטבח, עצות בענייני אופנה ומדור אסטרולוגיה. אופתע לטובה אם אמצא שם מדור העוסק בניתוח פוליטי, עסקי מחשבים או תחקיר הבודק מדוע לא מייצרים מכוניות כך שגם אשה תוכל להחליף צמיג שניזוק (אני באמת לא חושב שאשה עם יכולת גופנית ממוצעת יכולה להחליף צמיג ברוב כלי הרכב. ודאי שמעולם לא פגשתי מישהי שעשתה זאת. האשמה רובצת לפתחם של יצרני הרכב אך מוטלת גם על הציבור שהדבר אינו מפריע לו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום שלישי האחרון בשתי תוכניות בערוץ 1 , שבע וחצי ו"פוליטיקה", דנו ב"יום כיפור" ומשום מה הסכימו כל הדוברים שליום כיפור תוכן דתי בלבד ואין לו כל משמעות לגבי חילונים, וניסו להסביר מדוע בכל זאת החילונים מכבדים אותו. איש מהדוברים לא הזכיר את מנהג "בקשת הסליחה" איש מרעהו ביום כיפור על פגיעה או עלבון שנעשו בתום לב או בזדון. בילדותי, היה מנהג זה מאוד מקובל בקרב החילוניים במדינת ישראל, ואני מציע לרענן אותו. אני כותב דברים אלה בעקבות חילופי הדברים בין אסנת ליובל ומקווה שההתנצלויות התקבלו ברוח יום כיפור. כמו כן, בדיון זה הוטחו מדי פעם עלבונות בקוראת החדשה שלומית לוי הן בשל דעותיה והן בשל התנפלותה הלא מוצדקת על דובי. אני מקווה שגם החיכוך הזה הסתיים והשיח באייל ישוב להתנהל בכבוד הדדי, כפי שהוא בדרך כלל, יהיו דעות המגיבים אשר יהיו. גמר חתימה טובה לכו-לם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ורק במקרה יוצא שאני כותב את זה ביום כיפור). להלן תרגום שלי (ולכן הוא לא מוצלח כמו המקור, והאחריות על שגיאות ועיוותים היא עלי) של דברים שכתב פרופ' דן צנזור ב-31/5/1994: *ערכת-השרדות למעליב ולמתנצל* להעלבה ולהתנצלות כללי-זהב משלהם, שנראה שאינם מקובלים או אפילו מובנים באופן אוניברסלי. הרשו לי לסכם את הבנתי בעניין זה. הבה נתחיל בהתנצלות – הנושא הקשה יותר. כמה כללי-זהב בנוגע להתנצלות: התנצלות נדרשת כאשר עלבון מחטיא, מתברר כמוטעה, או שהמעליב פישל וביצע הפרה חמורה של כללי העלבון שבהמשך. התנצלות מאבדת מטריותה מהר מאד. לכן חשוב שההתנצלות תיעשה ללא השתהות, ולא לאחר זמן ממושך. התנצלות צריכה להיות סיטונית ובחבילה אחת, לא קמעונאית וטיפין-טיפין. אל תסייג את התנצלותך. אל תסביר, תדרג או תשווה. פשוט העבר מיד התנצלות ארוזה כהלכה. התנהגות כזו נקראת לפעמים "להוכיח יושרה (אינטגריטי)". אחרים קוראים לזה "להתנהג כמו גבר", אבל אני לא רוצה להוציא מהכלל את הבנות. התנצל בפני מי שאתה חושב שלו אתה חייב את ההתנצלות. התנצל באותו פורום בו ההעלבה התבצעה, ואל תשלח את ההתנצלות ע"י רץ או שליח. אל תתנצל בפני ציבור. התנצלות צריכה להיות מופנית לאדם אחד או יותר, אחד-אחד באופן אינדיבידואלי. זכור את הכלל החשוב ביותר: העלבון הוא בעין הנעלב, לא בעין המעליב. אל תסביר מדוע אתה חושב שהעלבון אינו צריך באמת להיחשב כעלבון. מצד שני, אנשים ש*דורשים* פיצוי בצורת התנצלות בלתי-מוצדקת צריכים להידחות לאלתר. אל תתן שיאלצו אותך להתנצל. כמה כללי-זהב בנוגע להעלבה: כמו ברפואה, מניעה היא הדרך הטובה ביותר. נסה לחזות מראש את תוצאותיה של ההעלבה. עצב את ההעלבה. אל תעליב תחת השפעת אדרנלין, תרופות, אלכוהול או חומרים אחרים. אם אינך יכול למחזר עלבון ישן שהוכיח את עצמו, אל תאלתר. חשוב על העלבה כצורה של אמנות יצירתית. כמו כל צורת אמנות אחרת, היא נועדה לעורר תגובה רגשית ומנטלית. אל תבלבל בין העלבה לבין פרובוקציה פשוטה, ולעולם אל תקצין אותה באופן שהתגובה עלולה להיות פיזית ואלימה. כמו אמנות טובה, העלבה אינה צריכה להתמקד באדם מסויים בלבד, אלא בתכונות ומאפיינים אנושיים כלליים. חשוב על הנמען של ההעלבה שלך כדמות אמיתית על הבמה האמיתית הזו. חשוב באותו אופן על עצמך כאשר התפקידים מתהפכים. אל תשכח שגם אנשים רעים הם בני-אדם. במלים אחרות, לכל בנזו* יש אמא. ואגב, השימוש בביטויים המוניים (ר' לעיל) הוא יעיל מאד בהעלבה. אל תבטא את המילים סתם, אלא שים אותן באיזה הקשר. העלבון צריך ליצור בראשו של הקורא או המאזין איזה דימוי מטריד של משהו שהוא באמת מתעב. אל תגיד סתם "אתה חתיכת זבל". אנשים אינם חתיכות זבל. אמור "אנשים כמוך יכולים להרוויח הרבה כסף בתור מתקנים לסילוק אשפה, כמו שמשתמשים בחזירים במקומות מסוימים". זהו תסריט שלם במשפט אחד. אחרת... עדיף לא להגיד שום דבר... העלב רק אנשים הראויים להעלבותיך, שווים לך מבחינת מעמד ואינטליגנציה. המנע מלהעליב את הכפופים לך, דבילים וחסרי-ישע אחרים שאינם יכולים או שהם מנועים מלהחזיר לך. אחרת תימצא בדיוק במצב מהסוג המצריך התנצלות. עלבונות סמויים, במיוחד אם המועלב לא מבין אותם בשעה שכל האחרים מצחקקים בסתר הם באמת מלאכת-אמנות. לדוגמא, כשהבוס שלך אומר: "אני מצטער שאמרתי את זה, אני מרגיש ממש חרא" ואתה עונה "אל תרגיש רע לגבי זה, אל תאכל את עצמך". חרא... לאכול... חי חי חי! הבנתם? הבנתם? יכולת כמובן להגיד "היי, זה בסדר, אל תאכל לך את הכרכשתא", אבל אז כשהוא היה מביא את המילון, היית בעצמך שקוע עד הצוואר ב... בעיות. הזהר כשאתה הולך על החבל. רבים מצאו את עצמם משיבים בבית-משפט על תביעת דיבה. העלבה והטחת-אשמה נגדית אינן אותו הדבר. מונחים כמו סחיטה, שוחד, שחיתות, גילוי-עריות, כשהם מכוונים במפורש כלפי מישהו מסויים הם מסוכנים. אלה הדוגמאות העיקריות של עבודת-העלבה ירודה. המעליב, ככל אמן אמיתי, למרות שהוא פונה לקהל, הוא תמיד בודד. אל תתייעץ בבת-זוג או בן או אח לפני הטלת הכידון. הם תמיד יעדיפו את הדרך הקלה ויגידו "בשביל מה אתה צריך את זה?" הא! כאילו שאמן אמיתי מוטרד משאלות מעשיות כאשר הוא מצייר את המונה ליסה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד מיצ,ראית פעם התנצלות סיטונית כזו באינטרנט? ועוד כבאנר פרסומת באתר מעריב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.אני לא רק מתנהגת כאחת שלא יודעת על מה היא מתנצלת, אלא גם מודה בזה. אם אינך מעוניין בהתנצלות שלי, אתה יכול להשליכה לפח האשפה. לעניות דעתי, ההתייחסות שלך, הגורפת, הכוללנית והשיטחית שלא היתה מגובה במובאות או הוכחות כלשהן, הצדיקה שימוש בדימוי (קרי, כוך) שהתייחס לתחושת הכותבת כלפי הרמה האינטלקטואלית של מושא תגובתה. 2. ההתייחסות שלך לשגיאת ההקלדה שלי, שנובעת מהפער בין מהירות המחשבה שלי, למיומנותן המוגבלת של אצבעותי, היא קטנונית, ולא פחות מעליבה. זה בסדר. אני לא אכריח אותך להתנצל. מחקתי. 3. הנחת העבודה שלך, שנשים אינן מסוגלות להחליף בעצמן צמיג, איננה משפילה נשים? אודה על האמת, על אף שלא ניתקלתי בסיטואציה כזו, אני משערת שלו היה לי תקר באמצע נסיעה, הייתי מעדיפה להזמין גרר, מאשר לנסות ולפשפש בצמיגי מכוניתי. כנ"ל לגבי כל קילקול במכשיר אחר בביתי. הייתי מעדיפה להשאיר את המלאכה למי שזה/ו מקצועו/ה. אבל לו היה הדבר כרוך בשאלת חיים ומוות, הייתי מחליפה את הגלגל, ועוד איך. 4. הייתי נחפזת להגן גם על "את", על אף שאינני מחבבת את העיתון הזה, לו היה מישהו טוען כלפיו טענה כ"כ גורפת כוללנית ושיטחית. 5. לו הייתי פוליטיקאית, הייתי נזעקת ואומר ש"דברי הוצאו מהקשרם". אבל אני עיתונאית, ומכירה את מיטב הטריקים הרטוריים הללו. אל תנסה לבלבל אותי, ואלה אינן עובדות: אני מרגישה מאוד ישרה עם עצמי, ואינני נוקטת עמדה כלשהי שאיני שלמה איתה, רק משום שהעיתון הנ"ל משלם את משכורתי. 6. כל שטענתי הוא, שתמונת העולם השובניסטית היתה בון טון, ולא רק ב"לאשה". לבודד ולתקוף את עיתון מסויים, שאגב למרבה הפליאה נערך באותן שנים כמעט על טהרת המין הגברי, הוא מעשה חסר משמעות וטעם, בעיני. 7. פירוט מעשים דביליים, רכילותיים ומציצניים קיים במרבית העיתונים היומיים, בירחונים, בשבועונים ומגזינים ותכניות אירוח טלוזיוניות. (בסוגיה זו, כמה מפתיע, אני מסכימה אתך. מדורי הרכילות הן ב"לאשה" והן בעיתונים אחרים, הם מטופשים ומיותרים בעיני, אם כי אני קוראת בהם מדי פעם). תכניות בישול בטלויזיה, ומדורי בישול בעיתונים, הם עניין אופנתי ושיגרתי, וקהל היעד שלהם הטרוגני להפליא. כנ"ל לגבי מדורי אסטרולוגיה. כנ"ל לגבי אופנה. נשים רבות, ואני לא רואה את הבושה הגדולה, מתעניינות בבישול, באופנה ובקוסמטיקה 1. ואולם, עצם השיוך שאתה עושה - כאילו תכנים אלה הנה "נשיים" בלבד - יש בו משום השפלה גדולה יותר למחצית אוכלוסיית העולם, מאשר הכללתם בעיתון שמיועד לנשים. 8. ודאי תתפלא לשמוע, שההחלטה לא לעסוק מעל דפי העיתון בפוליטיקה, היא אסטרטגית שיווקית, ואין לה כל קשר לנושא המיגדרי. השבועון, עדיין, הוא מוצר לשעות הפנאי, ומיועד לחתך אוכלוסייה רחב. תמהיל הנושאים שבו בא לענות על צרכים אלה. קרי, הרצון להתעסק גם בזוטות קלילות מדי פעם. וישנם גם אילוצים הנובעים מצורת הכנת העיתון (הורדה לדפוס של חלקו הגדול כשבוע לפני הפצתו, מה שבודאי אינו מאפשר דיון רציני בנושאים אקטואליים). 9. לעומת זאת, יש דיון רציני ומעמיק בנושאים שעיתונים אחרים ממעטים להתייחס אליהם: זכויות נשים ואכיפתן (פיטורין בהריון, למשל), סוגיות בבריאות האשה, תחקירים, אלימות במשפחה, משפחה וקריירה, חינוך ילדים ועוד. 1 ננסי אטקוף, פרופ' לפסיכיאטריה מאוניברסיטת הרווארד, בספרה "השרדותם של היפים ביותר", טוענת כי נשים עושות שימוש בתעשיית היופי, ורותמות אותה לצרכיהן על מנת להפיק את המירב מכוחו של היופי משום שאין להן הרבה הזדמנויות לנצל את נתוניהן האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ד"ר רבינוביץ' לי נשמע בעל רמה אינטלקטואלית גבוהה יותר משלך. ולא בגלל תוארו האקדמי. 2. בלבול בין "ת" ל"ט" הוא לא שגיאת הקלדה. שתי האותיות אפילו לא קרובות זו לזו במקלדת. זו שגיאת איות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יובל רבינוביץ לא הצהיר על תוארו באף לא אחת מהתגובות שלו אלי, כך שאינני מבינה מדוע זה רלוונטי. 2. לא נראה לי שהנ"ל זקוק להגנה של פסבדון, המפחד לזהות את עצמו בשמו. 3. אין בכלל ספק, כי היכולת התחבירית שלך ראויה להיות נלמדת בכל המוסדות להשכלה גבוהה (ד"ר רבינוביץ לי נשמע..."). טול/טלי קורה מבין עיניך שכאת/ה בא/ה להטיף לי על שגיאות כתיב, הקלדה או איות. ואגב, היכן בדיוק החלפתי ת' בט'? 4. ההתייחסות שלי היתה לרמה האינטלקטואלית שעלתה מהודעתו הראשונה של מר רבינוביץ, ושאותה כבר הוכחתי (תרתי) בהודעות קודמות שלי. זה יהיה מייגע לחזור על כך. אני שמחה לגלות, שרמתו של הכותב גבוהה יותר מזו שהתגלתה בהודעה הראשונה שאליה התייחסתי. אם כי מצער לגלות, שגם אדם שמעידים עליו כי הוא בעל רמה גבוהה, לוקה בקלות בהכללות שיטחיות וכו'. 5. אם קטנוניות הפכה למוקד הדיון, אני מנערת ידי ממנו. שלום ותודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. הוא דיבר על הכוח הפיזי הנדרש להחלפת צמיג. זוכרת את הפרסומת ההיא, עם הרופא שמדבר בטלפון ואומר "תדחפי, תדחפי, תדחפי - עכשיו לקפוץ!"? חלק מהבעיה היא שאחוז גדול יותר מהנשים (מאשר בקרב הגברים) אינו בעל כוח מספיק כדי להחליף גלגל, לפחות לטענתו. לא בדקתי, אישית. 7. ואני תמיד חשבתי שעצם הגדרתו של עיתון כעיתון "לנשים" היא בעייתית. במה "לאשה" מכוון יותר לנשים מאשר כל עיתון אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כפי שנכתב כאן לפני, עיתון "לאישה" פונה היום גם לגברים בנושאים מסוימים, אך כידוע, שם מנצח לא מחליפים. דוגמא לכך ניתן לראות בהמצאתו הנפלאה של אקירו מוריטה - מנכ"ל סוני, הווקמן. כשהוציאה החברה מקלטי טלוויזיה ניידים, הם ביקשו לקרוא להם "ווצ'מן", אך עד מהרה גם הם הפכו ל"ווקמן". ריבוי השם ע"פ סוני הוא "walk man stereo systems" ולא פשוט walkmen. כל חברה אחרת מייצרת גם היא "ווקמן" ולא יעלה על הדעת שיצא ליין של walkwoman או walkgirl (או שאולי אפשר להוסיף את זה במסגרת המטלות השיווקיות של דובי?) ב. גם במגזינים כגון "מוטו" ו"אוטו", כתבות על נהגות אופנוע / נהגות מירוץ / נהגות מונית מציגות את אותן נשים באור לא רגיל, דבר שהופך את העיתונים באופן כמעט אוטומטי למיועדים לגברים. ג. 1. נשים חסונות דיין שמסוגלות להרים גלגל ולהחליף, זוכות בפי גברים לכינוי "נהגת משאית" וסביר להניח שלא ימצאו דייט אלא דייטית משום שקרוב לודאי שהן אינן מתעניינות בגברים. 2. כאשה לא חסונה כלל אך מסוגלת להרים גלגל ויודעת להחליף, אני מצהירה בזאת שאני מעדיפה להתחנחן ולעשות לגברבר כלשהו את היום ובלבד שלא ללכלך ידי בעבודה השחורה. פוסט פמיניזם. ד. לעניות דעתי המילה הנדונה היא מילה לועזית ולפיכך, נתונה להחלטת הכותב באם לכותבה ב-ת או ב-ט. אם בויכוחים על שגיאות כתיב בשוגג או בכוונה תחילה עסקינן, האתר כולו הוא בזבוז זמן. שנה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג.1. על סמך מה "סביר להניח" את זה? ד. על איזו מילה מדובר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. פונה לגברים? באלו אמצעים? למה לי לא סיפרו? ג2. פוסט פמיניזם זה לא סתם כסות קלושה לניצול על בסיס מגדר? זאת אומרת, גם אני מעדיף שיחליפו גלגל בשבילי באוטו, אני רק לא קורא לזה "האידיאולוגיה שצמחה מהתנועה לשיוון מגדרי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אז לאשה הוא לא עיתון לנשים? גם "את" לא? ווקמן לא באמת מתייחס לגברים - זה פשוט שברירת המחדל היא תמיד שימוש בזכר, בדיוק כמו בעברית. ואם יצא ליין של ווקמנים מצועצעים בורוד עם הדפסי פרחים, תהיי בטוחה שיקראו לזה ווקגירל. ב. זו כבר בעיה של עריכה וכתבים, אבל אין במגזין עצמו שום דבר כדי להצביע על היותו מכוון לקהל פרט לקהל הנהגים והמתעניינים ברכב. ג.1. הדעות הקדומות שלך אינן ממש רלוונטיות פה. רק אציין שיש לי ידידה שיכולה לקרוע לי ולכל אדם שאני מכיר את הצורה, והיא סטרייטית למהדרין. 2. שאני אמחא לך כפיים על ההצהרה הזו? ד. הא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תגובתי לגלעד ברזילי - לא סיפרו לך כנראה כי לא שאלת. זה עדיין לא אומרת שתתחיל לקרוא "לאישה" כך שדעתי נרגעת. ב. לאישה הוא עיתון לנשים. גם את. גם מעריב / ידיעות / הארץ. דובי, האם עלי להסיק מתגובתך ש"הורים וילדים" מיועד לאותו קהל בו הוא דן? (קרי פעוטות). ובכל זאת, איך קרה שגם גברים קוראים בהורים וילדים ועדיין הוא מנוסח בשפה נשית? יש ליין של ווקמנים מצועצעים. מזמן. עידן הבארבי. ועדיין קוראים להם Barbies walkman personal stereo system. ג. הבעיה היא לא של עורכים וכתבים אלא של הבניה חברתית. זו מין אטרקציה כזו - נשים שיכולות. כפי שאתה מעיד על עיתוני רכב, כך אני מרשה לעצמי להעיד על עיתוני נשים. (ואגב, אותה הבניה חברתית גם גרמה לך לקבוע שהווקגירלז יהיו ורודים עם פרחים). אתה כמובן רשאי לכנות את דעותי כ"קדומות". אני מרשה לעצמי להביע אותן מתוקף היותי אישה (אני אישה.. חיק טפו וגו') שזוכה לצפירות ושריקות מגברברים באשר הן ורואה התייחסויות שונות לנשים שנראות אחרת (ואגב, מעולם לא ציינתי שאני רואה בהן לסביות אלא שזו הבניה חברתית של פלח מסוים). למחוא לך כפיים על הידידה שלך שיכולה לקרוע לך ולאחרים את הצורה? אני שמחה לקבל הוכחה נוספה לכך שקוראי וכותבי האייל הם אנשים אינטיליגנטיים וחפים בכתיבתם מדעות קדומות, השאלה היא אם גם בחייהם האמיתיים, יהיו תמיד נאמנים לאותן אמירות. ד. אתה מוזמן למחוא לי כפיים באם אחליט בכל זאת להחליף גלגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מעריב / ידיעות / הארץ אינם עיתונים לנשים. הם עיתונים לכולם. לעומת זאת, "לאשה" ו"את" מוגדרים כעיתונים לנשים (על ידי המו"לים שלהם). "אוטו" מכוון, על פי המו"ל, לאוכלוסיית אוהבי הרכב, והורים וילדים, למיטב הבנתי, מוגדר כעיתון להורים. אם "הורים וילדים" כתוב בלשון נקבה (מה זה "שפה נשית"?) - אזי יש כאן לדעתי בעיה של המו"ל. ג. אה. זה שיש הבניה חברתית אין לי ספק. מהאופן שניסחת את הדברים השתמע שאת מסכימה עם ההגדרות הללו. ד. לא רק אמחא כפיים - אני גם אשמח להושיט יד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי, שלא נוסחה כהלכה, היתה אכן ל"לשון נקבה". בעיה של המו"ל קיימת אם כך גם במוספי אמצע השבוע של העיתונים הגדולים - סגנון, שלך, נשים, שאמנם מוגדרים כמיועדים לנשים אך למעשה עוסקים בסוגיות משותפות לכלל האוכלוסיה (רפואה למשל) האם מכך ניתן להסיק שההערכה למידת ההבנה של גברים היא פחותה - הואיל ומטילים את הדאגה על הנשים? הגדרות של הבניה חברתית הן הגדרות ותיקות ונבנות מעצם התהוותה של החברה כחברה. אין טעם לצאת נגדם אם אין אלטרנטיבה הגיונית ונכון לעכשיו אין. איני משתמשת בפמיניזם כתירוץ לשום דבר. הוא אינו מהווה אידאולוגיה חליפית לטעמי ואיני מגדירה עצמי כפמיניסטית. שוויון בין המינים לעניות דעתי מעולם לא היה ואין בו כל טעם. לעומת זאת, אין שום טעם לכמת יכולות אילו או אחרות של כל אחד מהמינים. בכך שהתנדבת להושיט יד? האם אתה רומז שתעשה את זה טוב יותר? נו טוב. אני נאלצת להסכים. אני אשלח לך דוא"ל ברגע שיתפנצ'ר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכך שהתנדבתי להושיט יד, רמזתי שאדם נחמד שאוהב לעזור לבריות (בתנאי שאין מדובר בעול גדול מידי). האם בשאלה שלך את רומזת להיותך פרנואידית? (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רומזת לשום דבר אף פעם. אני גם לא אפנה את תשומת ליבך לאנשים הקטנים שמתבוננים בך כרגע מעבר לכתפך. וכל מה שאני כותבת? The little people made me do it. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורה לפעמים שמעדכנים שם של מותג על מנת לשדר מסר שיווקי לקהל רחב יותר. ראי למשל את השינוי המהפכני שעשתה בשעתו רשת א' בשם תוכנית הדגל שלה "לאם ולילד". התוכנית רצה שנים רבות מאד בשמה המקורי והיתה פופולרית בטירוף, אך דבר זה לא הפריע לקברניטי התוכנית לשדרג את שמה לשם "לאם, לילד ולאב" לאחר שנתקבלו תלונות רבות על הקיפוח המתמשך של האבות שהשתמע משמה המקורי של התוכנית. מאוחר יותר הוחלט שלא ראוי לקפח 50% מקהל המטרה הראשי (הבנות), ולעומת זאת התגלה שההורים (שזכו לאזכור כפול) בין כה וכה לא היו מקשיבים לתסכיתים האלה מי יודע מה. בעקבות זה שונה שם התכנית בשנית והפך להיות "לבת, לבן ולכל המתעניין". לעניות דעתי, היה לשינוי השם בפעם השניה חלק נכבד באיבוד הפופולריות של התוכנית שירדה סופית מעל גלי האתר זמן קצר לאחר מכן, מה שמחזק את הטענה ששם מנצח באמת לא כדאי להחליף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט לא מעוניין בהתנצלות שאינך יודעת מהי. הייתי מעוניין להשליכה לסל האשפה, אך היות והדבר בלתי אפשרי, פיזית, היא נשארת לדראון עולם, שיעיד לנצח על רמתך. בזאת תם הדיאלוג בינינו (עם התנצלות לשמעון גלבץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. לנשים קשה מאד להחליף לבד צמיג. הפעלת הג'ק על מנת להרים את הרכב היא פעולה פיזית קשה מאד, גם לגברים. ולכן, דעו לכן, פועלות עיבריות, לקנות בחנות אביזרי רכב, ג'ק חשמלי המתחבר למצת הסיגריות, ובא לציון הגואל. 7. כל עוד מדור האופנה תופש יותר מקום ממדור הקריירה, העיתון נחשד בשוביניזם. ללא ספק, עצות בנושא יצירת רשת קשרים, קידום, דרישת העלאת שכר, פיטורין וזכויות העובדת, הם נושאים רלוונטיים. כמו כן, למדור העצות המשפטיות מגיע לפחות אותו מקום מכובד כמו למדור עצות מין. וכן יש מקום לשקול הוספת מדור לעצות כלכליות. מסקר של ידיעות במוסף יום הכיפורים נראה שההשכלה הכלכלית של נשים נופלת מזו של גברים, יש מקום לתקן מצב עגום זה, שללא ספק פוגע קשות מאד במעמד האשה. כמו כן, יש להסיר מיידית כל מדור העוסק בתורת הניסתר, זהו אמצעי חדשני לדיכוי נשים ואינו נאה לעיתון המתיימר לסייע לנשים. 9. אכן, העיתון מתקדם עם הזמן, אך בהחלט יש מקום לשיפור רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, את רוצה עיתון לבני אדם ולא עיתון לנשים. כי מרגע שאנחנו מניחים שנשים וגברים הם שווים, בעלי אותם תחומי עניין (כלומר, אין חלוקה מגדרית), הרי שלא יכול להיות עיתון שפונה רק לצד אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכולה להגיד שגברים ונשים הם שווים, אך קיימת חלוקה דה-פקטו של תחומי העניין. הבעייה שלי היא ש"לאשה" מתעלמים מתחומי עניין שלא תואמים את הסטראוטיפ שלהם (בניגוד לסטראוטיפ שלי, שהוא הסטראוטיפ הנכון). לפני שנים רבות, כאשר "וסטי" ו"נובוסטי" היו עיתונים עצמאיים, הם היו מלאים מידע נפלא על החברה הישראלית. עם מי מדברים בבנק על איזה נושא? איך להודיע לביטוח לאומי שמצאת עבודה? סוגי משכנתאות, קניית דירה, סוגי מכוניות הנפוצות בישראל, וכדומה. עיתון בעברית המספק מידע דומה, ביחוד בתחומים הנחשבים לגבריים (כלכלה, תיקונים בבית, מכונאות רכב) ולכן המידע פחות נגיש לנשים, יראה בעיני כעיתון נשים, ויתקבל בברכה. כמו כן, ישנם נושאים רבים שבפרוש רלוונטיים לנשים בלבד (כמעט), ולכן מקומם בעיתון נשים ולא עיתון כללי. למשל: אי לגיטימציה חברתית לנשות קריירה, טכניקות שאיבת חלב בזמן נהיגה, מדור "שאל את הגניקולוג", בעיות נפוצות בשילוב קריירה ומשפחה וכדומה. וכן, אופנה , קוסמטיקה ועוד. הכל בפרופורציה. ובקיצור, בניגוד להרגלי, אני מודה בהבדלים בתחומי עניין בין נשים לגברים, לא בשל נטיה אינהרנטית (אני לא מכירה בקיומו של גן להתאמת צבעים) אלא בשל מצב הקיים בשטח שעל העיתונות לתת לו מענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשמח לעלעל בעיתון הנשים האידיאלי שלך. גם אני לא מבין מהחיים שלי בכלכלה, תיקונים בבית ומכונאות רכב. את תשמחי ודאי לשמוע שגם גן החלפת פלאגים אינו חלק מהגנום האנושי. אי לגיטימציה חברתית לנשות קריירה נראה לי כמו נושא שצריך להידון במסגרת כללית, לא רק בקרב נשים. מה יעזור לכן אם רק אתן תדונו בזה? הבעיה כאן היא לא בכן, היא בגברים, לא? טכניקות שאיבת חלב בזמן נהיגה - ת'אמת, נשמע לי נושא מאוד מעניין. או לפחות משעשע. אבל אני אסכים שנושאי רפואה נשית (או האיזור הכללי הזה) הם מיוחדים לנשים. מצד שני, אם זכרוני אינו מטעני - מימי "מעריב לנוער" (מדור "על בנים ועל בנות" האגדי) גם על גברים אפשר לכתוב כל מיני דברים. אגב, איך אתן מצפות מאיתנו לדעת איך להתלבש אם אתן עושות מונופוליזציה על מדורי האופנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הג'ק, זו הבעיה? מה עם הרמת צמיג מ/אל תא המטען? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אני רואה שהבורות חוגגת. המדריך שלהלן כתוב בלשון זכר רק בשל מגבלות השפה העברית. הנה הדרך הנכונה להחליף גלגל: 1. הוצא את הגלגל הרזרבי ממקומו. 2. פתח במפתח הברגים את כל ארבעת הברגים של הגלגל הפגום עד לשיחרור כמעט מלא. 3. הכנס את המגבה (ג'ק) למקומו והרם את הרכב. 4. סיים את פתיחת הברגים והסר אותם ממקומם. 5. תן לגלגל הפגום מכת צד מזעזעת שתפיל אותו ממקומו. 6. הרכב את הגלגל הרזרבי. 7. הצמד את הברגים. 8. הורד את הרכב תוך שימוש במגבה. 9. חזק את הברגים. 10. סע לשלום. 11. למהדרין: חזק את ברגי הגלגל לאחר נסיעה של מספר קילומטרים. היות והברגים מוברגים ממש חזק, שלבים 2,5 אינם יכולים להתבצע על ידי אף אשה שאני מכיר, ככל הידוע לי. לדובי יש התנסויות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגבלות השפה?! You must be kidding! 1. להוציא את הגלגל הרזרבי ממקומו 2. לפתוח במפתח-הברגים את כל ארבעת הברגים של הגלגל הפגום עד לשחרור כמעט מלא ... וכן: לא "היות ו" אלא "היות ש". אני די בטוח שיש שם עברי למהדרין לגלגל הרזרבי, אבל הוא זרח מפרחוני כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Taking the spare tire לא בדיוק אותו דבר. אני מודע לשימוש בשם הפעולה במקום בציווי. זהו אילוץ, שאינו תורם לשפה.Take the spare tire אני מניח ש"גלגל עתודה" עונה על הצורך בגלגל רזרבי עברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, את שלב 2 לא עושים בכח הזרוע, אלא הרגל. דורכים כמה פעמים וזה משתחרר. 5 באמת קשה, וגם אני לא ראיתי בחורה מבצעת אותו. מצד שני, בכל הפעמיים שהייתי בסיטואציה כזו לא קיבלתי עזרה מבת לוויתי מלבד קריאות עידוד. עכשיו, בזכות יולי, אני יודע שבעצם עומדת מאחורי חיוך זה משנה סדורה. הידד לפוסט-פמיניזם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כח הזרוע או כח הרגל. כמאמר דורי בן-זאב, כוח הכוח. גם ברגל זה דורש הרבה. דובי כבר הזכיר את זה בפרסומת לסלקום: תלחצי, תלחצי, תלחצי, ועכשיו תקפצי על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, יש עקרון המנוף ויש עקרון המחשוף. גלעד, אני נותנת לך את הקרדיט שאתה אכן אדם טוב, כן ירבו כמוך. שנאמר: זה לא אתה, זו אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. שום דבר שצינור מתכת באורך חצי מטר לא יכול לפתור. 5. זכיתי במהלך חיי להחליף לא מעט צמיגים ואף פעם לא נתקלתי בקושי הזה. האם אתה בטוח שיש צורך במכה אדירה כדי לשחרר את הגלגל? למיטב זכרוני הוא זקוק לדחיפה קלה עם היד ובודאי שבעיטה קטנה אפילו אם היא באה מרגל ענוגה נעולה בנעל עקב (איך אתן מצליחות לנהוג עם הדברים האילו על הרגליים שלכן?) תספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2.קימים אמצעים מכניים (לרמת השטח) 5.פה יכול צינור המתכת לעזור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי שכל אישה יכולה להחליף גבר אם רק תשיג צינור מתכת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיל קטן בלוגיקה (באדיבות בן זוגי המשוחרר): האם שמעתם אי פעם על גבר שלא הצליח להחליף גלגל כי כוחו לא הספיק (לא כי הוא לא ידע איך או סירב להתלכלך)? נכון שלא? האם נכון לוגית להניח כי *כל* הגברים בעולם חזקים מ*כל* הנשים? נכון שלא? אי לכך קימות מן בסתם נשים רבות שיכולות להחליף גלגל. נ.ב. החלפתי גלגל הרבה פעמים. אני לא מביאה את עצמי כנימוק מאחר ותחום עיסוקי גורם לי להיות חזקה יותר מרוב הנשים (והגברים) שאני מכירה. אבל ככל הזכור לי עקרון המנוף המפעיל את...נו, המוט הזה שמשחררים איתו את הברגים... לא מצריך שימוש בכח יוצא דופן אם לומדים להפעילו כהלכה, בבחינת "תנו לי מנוף ונקודת משען ואזיז איתו את העולם" (ארכימדס), או יותר טוב: "זה לא עניין של כח, פשוט צריך לדעת איך עושים את זה"(ג'ימס הריוט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. שמעתי ונתקלתי אישית בגבר שלא הצליח להחליף גלגל. ב. הטיעון המקורי שלי היה: "אני באמת לא חושב שאשה עם יכולת גופנית ממוצעת יכולה להחליף צמיג ברוב כלי הרכב." גם הצגתי זאת כבעיה שאיתה יצרני הרכב אינם מתמודדים ושהיה ראוי שעיתון נשים אמיתי יעסוק בסוגיה הזו. מייד יוחס לי שוביניזם חשוך על ידי מישהי שיש לה בעיה בהבנת הנקרא. כעת, אם נחזור לטיעון המקורי - האם לדעתך הוא שגוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום נזכרתי בשיר, לא זוכר מי שר ומתי: ישנן בנות ישנן בנות אשר קוראות ללא בושה את השטויות בלאשה וזה אם תשאלו אותי כל עולמן התרבותי אבל אני איני כזאת אבל אני איני, איני כזאת אני קוראת זאת עד הסוף אבל יודעת שזה בלוף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לצרף עוד קול למסכת העדויות, זכורני שאי שם בשנות השמונים הרחוקות, גיליתי שבן דודי א' מגלה עניין מוזר בגליונות "לאשה" של סבתי. לשאלתי, הסביר לי שבסוף העיתון יש תמונות עירום וגו'. עקבנו תקופת מה _בהשתאות_ אחרי התמונות הללו, שכיום, כפי שכבר הוזכר, חלפו מן העולם. התמונות אכן היו בשחור לבן, מה שלא גרע מכוחן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המילים בכותרת לא אני כתבתי, אלא *כתבת לאשה* שבאה עד לאתרנו שכוח האל בעל העורך גס הרוח, כדי להגיד לך של"לאשה" (שאגב, מוכר 100,000 גליונות בשבוע!) אכן היה מדור ציצים גאה ושמח. העובדה שכמעט כל אדם שכותב באייל סיפר לך שהוא מכיר את המדור המדובר, בעינייך, אינה הוכחה. אין בעיה. אחרי יום כיפור, נרים טלפון ל"לאשה", ונשאל אותם איך אני יכול לקבל העתק של אחד המדורים הללו. את רוצה לתת לי את מספר הפקס שלך, או שנשלח לך בדואר? הפניה יקירתי נאמרה בלי כל כוונה להעליב. ביקשתי ממך לבדוק בגליונות שטענת שקראת, משום שזה היה חוסך זמן ובייטים רבים לכולנו. וזה שאת לא זוכרת את זה, למיטב הבנתי את נושא השיחה, הוא לגמרי לא רלוונטי לסוגייה העומדת לפנינו. "קטן ומוצנע" זה עניין יחסי. שליש עמוד, בצבע, זה קטן ומוצנע? וזה שזה בחורות מחו"ל מעולם לא הוכחש כאן, וגם כן אינו רלוונטי לשום דבר, פרט לגאווה הלאומית המוזרה משהו שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר! "אני צודקת, וגם אם אני לא צודקת, אז בכל אופן מדובר בגויות, שהן כידוע גסות ובוטות, בניגוד לבחורות שלנו, צנועות ונבונות, המעמידות לנו בנים כשרים המקיימים את הגניוס היהודי. אגב, אני מאוד רחוקה מלהיות דתיה." האם את מבינה, גב' לוי, שחלק ניכר מהקוראים כאן חושב שאת ממש קריקטורה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגזענית. למה אף אחד לא מעיז לבטא את מה שרבים חושבים בודאי? החליפו יהודיות בגויות, וויסה ורסה, ותראו איך הגב' לוי הנכבדה נזעקת כקוזאק גזול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחורות הישראליות הן באופן יחסי צנועות ונבונות. גם אם הן הולכות בחצאיות מיני קצרות ועם שסע, וגם אם מחשופן גדול ומפתה (שאני לא נגד שניהם) הן לא יעלו בדעתן להצטלם עם שדיים ופטמות חשופות, או עם רגליים מפוסקות ללא תחתונים, כפי שנהוג ומקובל בעולם הגויים המערבי אצל הרבה גויות. גם בחורות ערביות לא יעשו דבר משפיל שכזה, ומכאן שיש לנו הרבה מן המשותף כנגד התרבות הנוצרית האלילית, בנוסף לכך שאנו כולנו שמים. כבר אמר איזה קורא כאן שהוא מסכים איתי כי אפילו בעמודים של האתרים הפורנוגרפים בעברית, איפה שבחורות ישראליות יהודיות מצטלמות, הן דואגות לרטש את התמונה של הפנים מפאת הבושה. אותו בחור אמר שזה לא מקובל באתרי סקס אחרים בחו''ל, גם של חובבניות, ואני מאמינה לו. הקריקטורה זה אתה, מר ברטוב הנכבד, שמסרב להכיר באושיות התרבות היהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היטבת להתבטא בהקשר אחר בנושא חובת ההוכחה. הוכיחי, אם כן, את קביעתך השערורייתית לפיה "הבחורות הישראליות" נבונות יותר מבחורות אחרות. הדת הנוצרית אכן אלילית יותר מן הדת היהודית, אך גם ליהדות לא חסרים היום מאפיינים אליליים (תמונות קדושות, מים קדושים, השתטחות על קברים, וכיוצ"ב). מה רבותא לנו מהיות כולנו שמיים? מה לי ולשמיים כגון סדאם חוסיין, עוסמה בין-לאדן, ובמחילה, שלומית לוי? מה לי להתגאות בכל המשותף ביני לבינך? דעות חשוכות, בורות ושנאת זרים אני יכול למצוא בכל מקום. באשר לפורנוגרפיה יהודית, אני מתקשה להבין את הטיעון שלך. את מתקוממת נגד עירום מצולם ומדגישה את ההבדל התהומי, לשיטתך, בין חשיפת היהודיות "הנבונות" את חמוקיהן *ללא* חשיפת פטמות לעומת הגויות החושפות את פטמותיהן, למשל. ויחד עם זאת, את מביאה כתימוכין את אתרי הסקס הישראלים, בהם, לפי דיווח איילים זרים, מצנזרים את *הפנים*, והפטמות משתוללות חופשי. האלו אושיות התרבות היהודית בהן אני מסרב להכיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך קשה להבין פה? אתה בטח לא טמבל, ומה שהגברת הקשקשנית אמרה בנקודה של הפורנו בארץ זה פשוט נכון. הישראליות מצטלמות בעירום, אבל בלי הפרצוף, חביבי. זה כמו כל מיני פטנטים עם מעליות של שבת, או שרימפס כשר ועוד פטנטים של המוח היהודי הכשר. בגלל שזה המצב אפשר להגיד ששלומית לוי צודקת כאן בגדול, כי הכל עוונטה אחת גדולה של יעני עירום. כולם בחורות טובות מהבית של אבא ואימא, ומתביישות כמו יהודיות כשרות. אני לא מכיר דבר כזה "עירום יהודי" או ישראלי. הגויות באירופה ובאמריקה יותר פתוחות, יותר נועזות, הרבה יותר מזדיינות, והרבה יותר כייפיות. הם לא מזיינות לך את המוח על ילדים וחתונה, הם קופצות איתך למיטה אחרי בירה וחצי, והם לא מזיינות את המוח על פוליטיקה. בביקור הבא שלך במרילנד תנסה לבדוק גם את זה, ואת כל הידע שלך תשים בצד. אל תשכח להביא מצלמה כדי לצלם תמונות פורנוגרפיות למזכרת בשביל חומר למחשבה ועוד דברים בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוני חביב, הבנתי שמצנזרים את פניהן של הישראליות, ואני נוטה להסכים עם שיוך התופעה לשיטת ה"הבה נתחכמה" שהיהודים כל-כך אוהבים, אבל מה שרציתי להראות לגב' לוי הוא את הגיחוך שבטענתה על תומת הישראליות: אחרי שהדגישה את ההבדל לשיטתה בין ישראליות בביגוד מינימלי (בקריטריונים משונים של כן-פיטמה/לא-פיטמה וכו'), היא נאחזת בעדות שהביא מישהו לגבי אתרי פורנו ישראלים, בהם כמסופר יש עירום מלא מסוגים שונים, ומוצאת נחמה בכך שפניהן של המצולמות (היינו, זהותן) נשמרת בסוד. מסקנה שאפשר להסיק היא שהישראליות לא פחות "גסות ובוטות" משאר נשי העולם, אלא שהן מפחדות להיות גסות ובוטות *ולהזדהות*. זו נחמה קטנה מאוד למי שמודאגת מענין הצניעות, כמו גב' לוי, וכאן תמיהתי. לידיעתך, יש גם אנשים (כמוני, למשל), שעשויים להתענין בנשים זרות (אפילו גויות, רחמנא ליצלן!) ממניעים שונים משלך. בתוכם יש גם קבוצה מסוימת (אולי מיעוט ואולי לא) שגם לא רואים את עצמם "קופצים למיטה" אחרי בירה וחצי. שווה בנפשך. מצד שני, יכול להיות שהם טמבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם יודעים שכדי להוסיף עוד קצת שמן ניתן לטעון שהבנות הישראליות מסתירות את הפנים כשהן מצטלמות בעירום בגלל שהגברים הבהמיים השמיים (לא האשכנזים ר''ל) יכניסו להם באבי אביהן. במחשבה שניה, גם הגברים הבהמיים שהגיעו בעליה האחרונה מרוסיה. אה, אבל הם קרוב לודאי לא יהודים. מ.ש.ל. אז בתור בחורה יהודיה, ישראלית, ספרדיה, ירושלמית, אקדמאית, ופרפרית בעברי, אני יכולה לסבר כאן את האוזן. האלמנט היחיד שקשור לנושא הזיון והדת הוא האם הגבר נימול או ערל. אשה משתרללת בהתאם לאופיה. לא בהתאם לדתה, גילה, הבית שממנו היא באה, רמת ההשכלה שלה או כישורי הנהיגה (ואגב, נשים באשר הן, הן צואה של נהגות). גם הישראליות מוצצות. חלקן אפילו בולעות (לנשואות יש פטור) והן לפחות מקפידות, רוב הזמן, לגלח את הרגליים (וזה הרבה יותר משיקסעס). הסתרת הפנים באתרי אינטרנט ישראליים נובעת בעיקר מצנעת הפרט שזוהי נקודת מחשבה שקשה מאוד לאכוף בעולם הרחב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את חושבת שגם "מיץ-פטל" נהנה מהדברים האלה שאת כותבת על תקן החברה שלו? את חושבת שהוא גם אהב את התגובה הקודמת שלך לראש השנה? אני מסמיק מרוב בושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: תסתמי, אחרת הידיד שלך (או החבר, או הבעל) לא יאהב את מה שאת כותבת? אני מקווה שעכשיו אתה מסמיק יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת ולא מכירה את מיץ פטל, והאמת שהוא לא כל כך מעניין אותי, אבל אם את החברה שלו הוא צריך לדעת שיש לו חברה קצת גסה ובוטה, וזה חבל. אני לא הייתי כותבת ככה כמוך, כי זה יכול לפגוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"You keep using that word. I do not think it mean what you think it means". (Inigo Montoya to Vizzini) את מוכנה להסביר מה בדיוק את חושבת משמעות המילים "גס" ו"בוטה"?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(דובי, רק בגלל הציטוט זכית בפינה חמה, אם זה עוזר לך כהוא זה) אני מניחה שיכולתי להשתמש במילים כגון משגל ונוזל זרע אך יצאתי מנקודת הנחה שכל עוד ילדות ירושלמיות מבקשות מציצה במכולת, לא ימותו אנשים חכמים על קידוש המילה. שוב, אני מתנצלת אם פגעתי באנשים. אני לא מתנצלת על השימוש במילים פחות מקובלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. צר לי שאני מגיבה על תגובה של אדם אשר חושש מסיבה זו או אחרת לחשוף כינוי קבוע, אך עדיין לא קם האדם שיגרום לי לוותר ולא לומר את המילה האחרונה. ב. ציינתי ואני מציינת שוב. אני לא חברה של מיץ פטל. הוא חבר שלי. צאו וחישבו מה ההבדל בין השניים, לאחר שתחשבו, כדאי שתקראו כל הודעה פעמיים לפני שאתם מגיבים עליה תגובה חלקית. ג. ראשית תגובתי בנוגע למיץ פטל (זו שאליה מוביל הלינק מעל) מצוטטת למעשה מספר הילדים הידוע. אני מצרה על כל אלה שלא יודעים לעשות את הקישור.בנוסף לכך, כתבתי את שכתבתי בידיעתו ואיני מוצאת כל צורך להתנצל על כך. בנוסף, אם למי מכם יש בעיה עם אופן התבטאותי, אשמח אם תפנו את הביקורת ישירות אלי ולא אליו. הוא אינו אשם בקשיי ההתנסחות שלי. ד. ולעניינו, קרי - המאמר הנ"ל. מזה מספר ימים, מתנסחת כאן גב' שלומית לוי באופן שגורר תגובות ענייניות יותר ופחות. רבות מהתגובות מתייחסות לסגנונה ה"מרחף" משהו והמנותק מההווייה הישראלית העכשווית. על מנת לרענן את הזיכרון, תחילתן של התגובות כללה דיון על ציצים. השאלה הנשאלת היא - האם לגברים מותר ולנשים אסור? האם אני היחידה ששמה לב לעובדה שהגברת לוי התעלמה מתגובות שנכתבו ע"י שמות נשיים והגיבה אך ורק לגברים שבחבורה? בנוסף לכך, מאמרו המצוין של מר גלבץ, פותח בציטוט שירה של יונה וולך. אני סמוכה ובטוחה שכאנשים תרבותיים, אתם מודעים לטקסטים נוספים של המשוררת הדגולה ויודעים עד לאיזו רמת בוטות היא מסוגלת להגיע. נקודת המוצא שלי היתה שקהל הקוראים, כמי שמתמצאים בפסיכולוגיה על קצה המזלג ומצטטים ממשנתו של ז. פרויד, יקבל בהבנה שימוש במילים בוטות על מנת לחדד נקודה מסוימת. צר לי אם פגעתי במי מכם בהודעה זו, זו לא היתה כוונתי. פרט לכך, איני מתכוונת להתנצל על דעותי או על אופן התבטאותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גברת יולי הנכבדה, פנייתך בגוף שני רבים אל קהל הקוראים הינה מתמיהה משהו, בהתחשב בעובדה שהיה/היתה זה/זו - טכנית לפחות - אייל/ת אלמוני/ת ובודד/ה אשר ישב/ה וחיבר/ה תשובה צייקנית זו. מבחינה זו אינני רואה כל טעם וסיבה להתנצל ולהסביר אפולוגטית את אשר אינו טעון כל הסבר, לבד אולי מצורך הבנת הערתך המשעשעת-מאיימת בדבר הקשר החד-כווני בינך לאדם המתקרא מיץ פטל, ובדבר צורך קריאתן הכפולה של תגובותייך 1. בברכה א. מאן 1 ציטוט: "ציינתי ואני מציינת שוב. אני לא חברה של מיץ פטל. הוא חבר שלי. צאו וחשבו מה ההבדל בין השניים, לאחר שתחשבו, כדאי שתקראו כל הודעה פעמיים לפני שאתם מגיבים עליה תגובה חלקית." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד. כמובן שהצדק עימך. נוסח התשובה נבע מסערת רגשות מסוימת שנבעה מתחושת ההתקטננות של אותו אלמוני אי לכך ובהתאם לזאת, תגובתי ממוענת אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא ראי העניין כסגור. עלייך לכתוב ולרשום כל מילה וביטוי אשר נראה לך נכון ומתאים אינטואיטיבית - למורת רוחו ו/או לקורת רוחו של כל מגיב ומגיבה באשר הם, ללא כל פחד וללא כל מורא. הדבר החשוב היחידי - לשיטתי - בשימוש מכוון ומחושב במורפימים 'גסים' הינו ההקפדה על בהירות ורמת כתיבה גבוהה ומתבקשת 1. שילוב זה מצוי הן בכתבי יונה וולך, והן בכתבתו המרתקת של מר בן יעקב 'הקומיקאים שאמא ואבא לא ירצו שתכירו'. בברכה א. מאן 1 בהתאם לסוציאליזאציית הז'אנר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך היא וודאי לחיברות הסוגה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף ידידי, הגברת הנכבדה המתקראת גב' לוי מגלמת בתוכה תופעה ארכיטיפית מעניינת, אשר עליה ניתן לכתוב ולרשום עבודת מאסטר רחבה בכל חוג פסיכולוגיה 1 המכבד עצמו. דומה כי טיעוניה השונים כלפי ה'איברים הגסים והמשפילים' כהגדרתה אכן יונקים ממורשת יהודית מסויימת, הרואה אף בקול האישה ערווה 2. גברת זו, אשר אינה יהודיה-דתייה לטענתה, יוצאת חוצץ כנגד תופעות הפריצות השונות בעולמנו זה, אשר במסגרתן נשים מושפלות כאובייקט הצצה וצפיה מינית לשיטתה, ומסבירה ומתרצת זאת ב'בהמיותם' של הגויים (וכמובן הגויות) כנגד 'צניעותן ובינתן' של בנות ישראל סבא, החילוניות הגאות. גברת לוי טוענת כי לשיטתה הרי שנשים עירומות מהסוג האמור - בשלל פוזות ותנוחות - אינן ממש קיימות בתרבות היהודית החילונית, ובמידה מסויימת קיים אף קורטוב של צדק בדבריה; תופעת העירום, ההתערטלות והעריות אינן קיימות ומושרשות הלכה למעשה בקונטקסט החיים הישראלי-יהודי, וזאת מעבר לתופעת הסקופטופיליה (יצר ההצצה) בבנות הניכר בשבועוני גברים מיובאים שונים, היות ואקט זה נחשב כטאבו חזק ומבוצר בהבנת חברה זו עצמה 3. זו גם כנראה הסיבה שגברת לוי מיהרה לנפנף בטענה כי במידה והיו בחורות עירומות בשבועון האמור, הרי שמן הסתם היו אלו 'גויות גסות ובהמיות' 4 לשיטתה. התקפתה הישירה של גברת זו על 'תרבות הגויות' בארצות המערב אינה כה צורמת ומפתיעה בהתחשב בסוציאליזציית רגשותיה האמורים, ולו מהסיבה הפשוטה כי הנ"ל הבחינה זה מכבר בטיוליה השונים כי נושא ההתערטלות והעירום בציבור אינם מהווים בעייה של ממש בארצות אירופה הצפוניות, שם מקיימים האנשים - כפי שעולה ומצטייר ממחקרים שונים - אכן יותר יחסי מין וקשרי מין מאשר בבמדינות קבוצות תרבות אחרות, כולל קבוצת הציוויליזציה היהודית במדינת ישראל דהיום. קיטרוגה ו'העלבתה' של תרבות אירופה על ידי גברת זו אינה אלא לשיטתי בבחינת משוב רוח רענן של דבר הגורם לבדיחות הדעת, משל היה רב מנסה לשכנע 'אירופאים גויים' שונים להמנע מאכילת בשר חזיר. במילים אחרות: קומפלקס גילוי העריות והערווה אינו קיים ממש בקודקס התרבות הצפון אירופאי, המתקרא כ'ציוויליזציה הגרמנו-לותרנית' 5 לשיטתי. שלך בברכה אלכסנדר מאן 1 החוג ללימודי תורת דשן-הפרים אליבא דמר קננגיסר בעדותו על דעת מר ט. כהן בנדון. 2 התלמוד (ברכות כ"ד 1) והשולחן הערוך (אבן העזר כ"א 1) מרחיבים פירוש זה וגורסים כי אף ההנאה ממראה אצבע של אישה כמוה כהסתכלות בערוותה. 3 ומכאן הטענה הנכונה כי תצלומי פניהן של המצטלמות בעירום מצונזרות ומרוטשות לבקשתן המלאה. (כך לפחות נטען באתרי המין הישראליים השונים). עילעול קצר באתרים אלו מגלה כי אין ולו יוצאת דופן אחת(!) מקודקס התנהגות זה. 4 מובן מאליו שהמדובר בבחורות גויות בלתי יהודיות, אשר במוצאן הינן מארצות אירופה-אמריקה. מבחינה זו אף שבועון ו/או ירחון ישראלי מקומי אינו מסוגל לספק כל סחורה פורנוגרפית ישראלית לשמה, ואם אינני טועה אף 'פנטהאוז-מוניטין' הביא תמונות של בחורות תוצרת חו"ל ללא יוצא מהכלל. יש לשער כי אין בנמצא בחורות ישראליות-יהודיות, המסוגלות והמעוניינות להצטלם בתנוחות שכאלו ללא הלבנת פניהם ברבים. 5 להוציא בריטניה הגדולה, אשר הינה מדינה בעלת קודקס תרבות יהודו-קלווינסטית המפורש באופן ובצורה אנגליקנית פנימית. לאנגלים ישנם בהחלט בעיות עם נושא הערווה, אך באופן השונה מהבעייתיות הישראלית-יהודית בנדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרחתי והתאמצתי, ואני מגיש לכם את פרי מחקרי: הקישורית הבאה מובילה למאמר על אודות פלונית בשם שרונה מאראש, ישראלית שהופיעה בעירום מלא במגזין "מוניטין" בשנת 1982. כמו כן, מקור לא מקוון מוסר לי שאותו מגזין, בגלגול מאוחר שנקרא "מוניטין-פנטהאוז" (שהוזכר כאן כבר), אכן פרסם תמונות עירום נוסח המגזין האמריקני "פנטהאוז", של נשים זרות. יום בהיר אחד בתחילת שנות התשעים, בניגוד לזכור לאלכס מאן, פרסם המגזין ברעש וצלצולים סדרת תמונות עירום של בחורה ישראלית, בשם שרונה פלורסהיים (חיפוש קצר בגוגל העברי גילה שהיום היא רקדנית), ומאז פרסם המגזין תמונות עירום של ישראליות לצד תמונות של זרות. ובא לציון גואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר הפניתי כאן, באדיבות מקורותיי, לגליון 4 של המגזין(?) הישראלי "ביקיני" ולגליונותיו הבאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Mons Veneris = הר הערווה. א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ואם כבר ענית, אוסיף בתשובה לשאלתו של מיץ, שכותרת תגובתי היתה משחק קטן בלטינית, על סמך הדמיון הצלילי לכותרת שלך. פירושה ''מחלת מין''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להרחיק לכת לשנות התשעים. עיין בגיליון ידיעות אחרונות. המדור "בארבע עיניים", יום שני 24.9 ציצים יהודים, זקופים וגאים, צבועים בכל צבעי הקשת (תרתי). מישהו זקוק לדוגמאות נוספות? וכל זה בלי לעסוק בשאלות ערכיות מוסריות כמו מדוע ולמה זה טוב, שהן, מן הסתם, לב ליבו של הדיון, אך הולכות לאיבוד בשלל הצהרות קלישאיות (גב' לוי). יש עירום בישראל. יש מיניות בישראל. יש תעוזה. ויש סקס אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתכלתי בתמונה כבר אתמול ולא הרגשתי שמדובר בכלל בתמונה סקסית, אלא משהו למשל בשביל השכן שלי שאוכל אביטח ופיסטוקים במרפסת שלו ומגרד את הבטן השעירה שלו. הוא גם דרך אגב קורא ידיעות סתם ככה. אבל יש לי שאלות בשבילך איפה יש ערום בישראל? מה זה מיניות בישראל? איפה יש תעוזה בישראל? איפה יש כאן סקס אחר? אני רק יודע שמבחינה מינית המדינה הזאת משעממת כמו תולדות בני ישראל, ואם לפעמים איזה בחורה סתם, רצוי בלונדית, הולכת עם איזה מחשוף עמוק, כבר כולם מדברים ומאוננים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה, כמובן, לא מוצא שום קשר בין סקס ואוננות... אגב, אני הבאתי את הדוגמה של הצילום בידיעות כדוגמא לעירום, שהפך לדבר שיגרתי. אם זה סקסי או לא? זה כבר בעין המתבונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לגבי טינקרבל, שפרצה לתודעה הציבורית בישראל בתור "זאת שחושפת שדיים באמצע שינקין"1? לא רק שהדבר לא פגע בה, למעשה - זה יצר לה קריירה. הייתה תקופה שאי אפשר היה להדליק טלוויזיה בלי לראות את הפרצוף (המעצבן) שלה איפשהו, ועד היום היא שחקנית מבוקשת (לא ברור לי למה). 1 ציטוט לדוגמא מאותם ימים שבלית מילה אחרת אקרא להם "בתוליים": "יש לי את הציצים הכי יפים בישראל, למה שאני לא אראה אותם לכולם?" (ציטוט לא מדוייק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג אם הציטוט נכון ואין לי כוונה להכנס לדיון על הרגשות שמעורר הפרצוף של המכונה "טינקרבל", אבל ללא ספק יש לה חזה שראוי להתגאות בו. מזכיר לי את הספר (לא הסרט!!) Dr. No שלפיו בפגישה הראשונה על האי בין בונד והאני היא מכסה דוקא את פניה בידיה כדי להסתיר את אפה השבור ולא את חזה המושלם והחשוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טינקרבל היא אכן תופעה מעצבנת. מסכימה איתך. הקריירה שלה, הקצרה יש לקוות, היא תוצאה של פה גדול, יותר מאשר של שדיים חשופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לומר את האמת, קשה לי לראות את הקריירה שלה גוועת. ולו משום שהיא חלק מהברנג'ה. בישראל (ואולי במקומות אחרים, אני לא מכיר) נוצר מצב די לא נעים שתעשיית הבידור מורכבת מקבוצת אנשים הומוגנית למדי, שאוהבת את עצמה ומתעלמת מכל השאר. אפשר לראות את זה דרך מקום ההתרחשות של סרטים וסדרות טלוויזיה בארץ: או שזה תל-אביב, או שזה "עיירת פיתוח" (לפעמים ספציפית, לרוב פשוט "עיירת פיתוח נידחת" - כך ב"קלרה הקדושה", כך ב"חולה אהבה בשיכון ג"'). לא יתרחש סרט בסרט עיר - פתח-תקווה, למשל, לעולם לא תהיה מקום התרחשות של סדרה ישראלית. אפילו היוצא-דופן ("בת-ים, ניו-יורק") לא ממש יוצא דופן, כי לב"י יש הגדרה מאוד ברורה אצל מרבית האנשים. מה עם סדרה על רעננה? נהריה? מודיעין? סתם איזו עיר חסרת "תדמית"? אבל אני סוטה מהנושא. בכל מקרה - אותם אנשים שרואים את עצמם כמרכז המרכז, אנשי תעשיית הבידור הישראלית, הם בשר מבשרה של טינקרבל. ה"קריירה" שלה הייתה מחושבת היטב כדי לנחות הישר אל תוך הקונצנזוס שלהם (והדרך לשם, כמובן, עוברת דרך השוליים של כל השאר). מרגע שהיא הצליחה בזה, הדרך פתוחה בפניה להכנס לכל סרט, אפילו אם השילוב הוא מגוחך לגמרי (ע"ע "ההסדר"). אנחנו צריכים תעשיית בידור חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הצעה עיסקית, דובי? :) אגב, כמי שהיתה חלק מתעשיית הבידור, במשך שנים רבות, אני יכולה להבטיח לך, שמעטות הן השחקניות ששרדו למעלה מחמש שנים. ולמרות שלא טרחתי לגשת השנה לאף אחת מהקרנות הסרטים הישראליים של האקדמיה הישראלית לקולנוע, נדמה לי שמקומה של טינקרבל נפקד השנה ממרבית הסרטים (בעוד שבשנה שעבר כיכבה לפחות בשניים. שחקנית איומה, אם כי לא חסר חן מסויים) אתה רוצה לראות סרט על עיר חסרת תדמית? לך לצפות ב"צור הדסים" (אופס. אני מקווה שאני לא טועה בשם). סרט חביב, מצחיק, וסהרורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באייל יסדתי את תעשיית הבידור הישראלית (השניה)! יפה, עכשיו כל מה שצריך זה מישהו שיודע להפיק, מישהו שיודע לביים, שחקנים, תסריטאים, וכל שאר הדברים שצריך בשביל סרט, כי אני בטח לא יודע איך עושים אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על שפינוזה שחי בעיר חולון של ימינו... אבל פרט לכך אני מסכים איתך . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אושר ללא גבול'' של יגאל בורשטיין, עם אריאל זילבר בתפקיד שפינוזה. אכן, יופי של סרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל אינני מקורב כלל ( לשמחתי ) לחוגי מה שנקרא " הברנג'ה השינקינאית" , אלה ששמותיהם מופיעים במדורי במדורי הרכילות בכל פעם שעיני נאלצת לשזוף אותם. בכל אופן יש לי ידידה שהיא מקורבת אליהם במידת מה והיא לקחה אותי פעם למסיבה של כמה אנשים מהחבורה הזאת. שם ראיתי שתי כוכבניות של ערוץ הילדים , דוגמנים ודוגמניות לאין ספור , עיתונאי רכילות אחד ידוע , וגם כמה מהטיפוסים שמוגדרים כ"אינטלקטואלים " שינקינאים ( אלוהים יודע למה) . זכורני שאותה מסיבה הייתה חוויה לא נעימה ביותר כל הידוענים האלה שיצא לי לשוחח עימם או להקשיב לשיחותיהם התגלו כטיפוסים וטיפוסות מטופשים ביותר שהיקפידו לשזור בכל משפט שני שלהם כמיות גדושות של ניבולי פה ואמריקניזמים למינהם ( השפה השינקינאית?) . גרוע ממטופשים, הם היו משעממים עד מוות. יצאתי משם בתמיהה מה יש באנשים האלה שהעיתונאים מוצאים אותם ככל כך חשובים ומעניינים שהם מקפידים לדווח לציבור הנרגש על כל צעד שהם עושים , אבל הפתרון לכך נמצאר כנראה רק בידי העיתונאים שהם בעצמם חלק "מהברנז'ה". ( הידידה שלי אגב טוענת שאני פשוט לא הבנתי את האנשים האלה וכדי להבין אותם באמת אני צריך לרוקן לחלוטין את הראש שלי. יכול להיות ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
And I dreamed,
There was an island That rose up from the sea And everybody on the island Was somebody from TV And there was a beautiful view But nobody could see Cause everybody on the island Was saying Look at me! Look at me! Look at me look at me look at me! Why? Because they all lived on an island That rose up from the sea And everybody on the island Was somebody from TV And there was a beautiful view But nobody could see Cause everybody on the island Was screaming Look at me! Look at me! Look at me look at me look at me! Paradise Is exactly like Where you are right now Only much, MUCH, better. (Laurie Anderson, "Language Is A Virus", from Home of the Brave) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר יפה ובהחלט משקף היטב את התופעה. ומה שמרגיז יותר מכל הוא שהחבורה העלובה הזאת שמנת המשכל שלה נופלת מזו של כל קבוצת כדורגל ממוצעת השתלטה על כמה מכלי התקשורות בשנים האחרונות . לא פלא שמתלוננים כל הזמן על ''מותה '' של התרבות בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אילו "כלי תקשורות" (אני מניח שהכוונה היתה לכלי תקשורת) "השתלטה" אותה חבורה עלובה שאתה מתאר, כיצד בפועל התבצעה אותה השתלטות, כיצד אתה מסביר את התופעה שקבוצת אנשים בעלי מנת משכל נמוכה בעליל (כפי שאני מפרש את השוואתך לשחקני הכדורגל) הצליחה להשתלט על יעד אסטרטגי ומבוקש כל כך, לאילו תלונות לגבי ""מותה" של התרבות בישראל" התכוונת, ומה הקשר בין ההשתלטות לכאורה על כלי התקשורת לבין התלונות הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות צודקות ואני אכן היגזמתי מעל ומעבר לכל פרופורציה. אני צריך להימנע מלעשות זאת בעתיד . כוונתי הייתה ( אבל אתה צודק אסור היה לי לנסח אותה במילים שניסחתי אותה) לאמר שמה שנקרא ''הברנז'ה השנקינאית'' קבוצה של אנשי תקשורת, עיתונאים , וכו שהם ידועים מאוד ובולטים מאוד בשנים האחרונות הזיקו מאוד לתרבות הישראלית . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן, אני מבין שהחלטת לנטור לי טינה בעקבות שיחתנו הטלפונית האחרונה, אך אין בכך סיבה מספקת כדי לעוות את דברי על לבלי הכר. אני דיברתי על פסיכואנליזה, תורתו הידועה של פרויד, ולא על מקצוע הפסיכולוגיה ככללו. אתה, וודאי, מודע לכך שיש עוד דברים בפסיכולוגיה חוץ מפרויד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי היקר, למיטב ידיעתי שיחתנו הטלפונית האחרונה התנהלה על מי מנוחות וחיוכים חייכניים - ללא כל חיכוכים חתחתיים ומחוטטים. בקשותיך המפורשות שלא להתמקד - פסיכולוגית ופסיכואנאליטית - באי אלו מבאי האתר אכן נשאו פרי, ולכן נמנעתי במפורש מלטפל בסוגיית 'האשכנזי הטוב', ממש כהתבוננותי האדיבה במקרה 'האישה היהודית' - אשר נכון לעכשיו עדיין חיה, נושמת, ובועטת לכל הכוונים. בברכת גמר חתימה טובה וצום קל ונעים אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התאפקתי וגם אני הסתכלתי בתמונות האלה. אני חושבת שאלה תמונות משפילות, וגם הבחורות נראות די מתביישות בתמונה. אבל בעצם אני רוצה להגיד שאולי התמונות האלה מזוייפות, כי אולי אלה לא ישראליות. אני לא יודעת אם בכלל אפשר לבדוק דבר כזה, כי יש סתם פרטים על כל בחורה שאולי לא נכונים. אם הפרטים נכונים והתמונות אמיתיות אז לדעתי צריך לפתוח בחינוך מקיף בקרב בני ובנות הנוער נגד התופעה הזאת אצלנו. שהגויים והגויות יעשו מה שהם רוצים, אבל אנחנו חייבים להסביר לנוער בדרכי נועם למה זה לא טוב, ומאיזה מורשת חשובה ומכובדת אנחנו באים בתור יהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במיוחד דנה בת 21 מרמת השרון שאוהבת שחיה בעירום. גם אני אוהב שחיה בעירום אבל זה הורג את הדגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לשאול פעם "למה זה לא טוב" ועוד כמה שאלות. עדיין לא ענית. דיון 695 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אדם משכיל, ואם אני לא טועה אתה גם ראית מיד שיש משהו בטענות שלי על ההבדלים בין היהודים והגויים, במיוחד עם נשים אצלהם. אי אפשר להסביר בדיוק למה זה לא טוב, כי כל פעם שאני אביא סיבה יקפצו קוראים חדשים ויגידו שאני טועה. אין לזה סוף. הרי כל אחד ממכם יודע שזה לא כיף גדול לעמוד בעירום מול קהל, ושזה מבייש ויכול גם להשפיל באיזשהו מקום. גם הנאצים הפשיטו את הקורבנות שלהם כדי להשפיל אותם, והדברים האלה מצויים בעדויות ביד ושם. אני יודעת שאני נשמעת מאוד מיושנת ואולי לא מודרנית, אבל זה גם ברור ממחקרים בעולם המודרני שזה לא משפיע באופן חיובי על אנשים להתהלך בעירום. הדת והתרבות היהודית מדברים על זה, כמו שהקורא מאן כבר העיר בלגלוג, אבל אני חושבת שזה עניין רציני מאוד. אני גם בטוחה שרוב האנשים במדינה שלנו מרגישים כמוני, כולל הבחורות שלנו. ללכת עם השדיים בחוץ חשופות ולהראות את הערווה ואבר המין זה מנהג של גויות, ששואבות את זה מהתרבות שלהם, וכאן צדק כנראה מאן עוד פעם, למרות שאני מתנגדת לדעותיו, כי אני חושבת שהוא תומך בתופעה הזאת כמו בעצם כמעט כולם כאן, מה שעוד פעם ועוד פעם מפליא אותי. אני לא חושבת שאף אחד מתכוון לזה בתמיכה שלו ברצינות. זה אולי רק בשביל הוויכוח שלנו פה, אולי בגלל שיש לנו אינסטינקטים יהודים נגד העירום והערווה. אני גם במיקרה הייתי בדיון על ברית מילה אצלכם וקראתי את כל התגובות, ודווקא שם הייתי די מרוצה, כי בעצם כולם כמעט חושבים שברית המילה נחוצה, (עוד פעם: חוץ ממאן) ואני בטוחה שגם במיקרה הזה כמעט כולם חושבים ויודעים שעירום זה בעצם משפיל מאוד, ואת זה חושבות לפחות כל הבחורות כמוני - ואולי עם יד הלב גם כמה בחורים, במיוחד אלה שיש להם בנות צעירות. אם יום אחד תהיה אבא בוודאי תבין את זה גם אתה (או אולי אתה כבר אב?). על כל פנים אני נהנת מהסגנון התרבותי שלך, שבניגוד לסיגנון הסופר-תרבותי של מאן לא אירוני ומתנשא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המחמאות, אבל זה לא ישחרר אותך מהמשך החקירה :) לא זכור לי שראיתי שיש משהו בטענות, להיפך, אני מנסה להבין את מקור הטענה הנ"ל מצידך, ועדיין לא מצאתי תשובה. מדוע? את כותבת למשל כי עירום הינו "מנהג של גויות, ששואבות את זה מהתרבות שלהן". כמה הערות: ראשית, נדמה לי (ואלכסנדר יתקן אותי אם אני טועה) שאף תרבות לא *מעודדת* עירום אלא שתרבויות מערביות מסויימות אדישות לכל נושא העירום ולא מוצאות לנכון לייחס לו משמעות מיוחדת ע"ע ערך ה"ערווה" בתרבות היהודית. שנית, יש מנהגים של גויים שנהוגים גם אצל יהודים, למשל המנהג החרדי ללכת עם חלוק שחור, מגבעת שחורה, גרבים לבנות ונעלים הוא חיקוי של לבושם של גבירים פולניים במאה ה-18(?). האם מנהג הוא פסול ליהודים רק בגלל שהוא מנהגם של גויים? נראה שלא. דבר שלישי, עצם הרתיעה מעירום, כפי שציינת, היא תרבותית (אלא אם כן את סוברת ש:א. קיימת נפש ו-ב. נפשם של יהודים שונה מנפשם של גויים). כלומר, לו היית מתחנכת כגוייה (או, בוא נדייק, הכוונה בדיון הזה היא בעיקר לנוצרים, ואלכסנדר יכול לדייק עוד יותר) ייתכן ולא הייתה בך רתיעה מעירום. אגב, טיפ קטן: כשאת כותבת "ברור ממחקרים בעולם המודרני וגו"' מיד יקפוץ מישהו ויבקש הפנייה לאותם מאמרים. כאלה אנחנו כאן - צייקנים ודקדקנים (ראי תגובתו של טל כהן בסקר בנושא ניסויים בבעלי-חיים). בקיצור - האם את יכולה להביא סימוכין לטענה הנ"ל? קישור למחקר שכזה? אשר לטיעון בדבר הנאצים - לאנשים שחונכו מלכתחילה ש"ערום זה רע, חשוף (וגם קר!)1" ודאי שתהיה זו השפלה. לעומת זאת, אם מלכתחילה לא היה חינוך שכזה ואנשים היו מתהלכים עירומים הכלי הנ"ל היה מאבד מהאפקטיביות שלו בשליטה על אנשים. בקיצור, אני חושב שאפשר לסכם את הטיעון שלך ב"אני מרגישה שעירום זה משהו לא טוב, אבל לא יכולה לשים את האצבע על מה שמפריע לי". אם נראה לך שסיכמתי את דעתך בצורה שגויה אנא תקני אותי. ולא, אני לא אב. 1 אי-שם בשנות השבעים או השמונים (נדמה לי שבאיטליה) נמצא ילד שהוריו זנחו אותו בעודו תינוק והוא גדל בקרב זאבים או כלבי פרא (כן, אני יודע שזה נשמע קצת כמו מוגלי, מה לעשות). כשהילד נמצא הוא היה ערום, והוא איבד את תחושת הקור. מסתבר שבני-אדם שגדלים ללא לבוש מסתגלים (כמו חיות) לקור. זכור לי מקרה נוסף, בארה"ב, של ילדה בת 11 שהוריה גידלו אותה במרתף ביתם, שוב, ללא בגדים. היא מתה מספר חודשים לאחר שנמצאה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |