חנוך דאום ב''מעריב'' 36200
כתבה מעולה של חנוך דאום ב"מעריב", הדוחה את הצביעות עליה דיברתי כאן, הנכתבת מהצד הדתי:

חנוך דאום ב''מעריב'' 36268
כתבה מעולה? I think not. הוא אומר: "אני לא אוהב את זה", ולא מנסה אפילו לפרט מדוע. ועל רבות מהשאלות שהוא מציג קל, יחסית, לענות.
חנוך דאום ב''מעריב'' 36281
הוא לא צריך לפרט מדוע. מה שחשוב בעיני במאמר הזה הוא רוח הדברים: אדם דתי שאומר בעצם ללא כחל וסרק: "לא מענינת אותי ההתחנחנות שלכם. אתם לא עושים לי טובה. הפסיקו לספר לי על סבא שלכם, ושאתם "דווקא מעיינים מדי פעם" בגמרא. אל תסתופפו איתי בבית הכנסת שלי ביום הכיפורים, הקדוש לי, כשבכל השנה אתם עוברים מדי יום עבירות שאני מאמין שדינן מוות. עזבו אותי לנפשי, והמשיכו בכפירתכם."

הוא דוחה את החיבוק המגושם של ה"חילוני" ש"דווקא מאמין", אותו "חילוני" שאומר בדחילו "אבל יש לי אלוהים". בעיני, קבוצת המסורתיים והמבולבלים המכנים עצמם "חילונים" היא בעוכרי הרציונליות והחופש בחברה הישראלית, שני דברים הקרובים ללבי, ומכאן שאיפתי להעברת אנשים אלו למחנה הרציונלי והחופשי באמת – החילונים המוחלטים. יכול להיות שכמה מאותם מסורתיים קראו את המאמר של דאום ונעלבו עד עמקי נשמתם. מתוכם, ייתכן אפילו שכמה אנשים מצאו את הזמן להרהר מעט בתקפות תפיסת הזהות שלהם. לכן אני מברך על המאמר, ומעריך מאוד את כנותו של מר דאום.
חנוך דאום ב''מעריב'' 36932
העניין הוא, שאני לא צמה ביום כיפור/מדליקה נרות בשבת/מפרידה בין חלב לבשר/בונה סוכה בגלל או בשביל אדון דאום או בשביל כל חובש כיפה או עוטה שטריימל. אני עושה את הדברים האלו אך ורק בשביל עצמי, ולמעני.
לא בשביל אנשי שס היקרים
לא בשביל ההוא ששט שם (אני לא ממש סגורה על זה למען האמת) למעלה בשמיים
לא בשביל מס שפתיים
ולא ולא ולא.
למה כן?
כי מבחינתי, אני מוגדרת כעברייה. ומכן נגזרת הזהות שלי כישראלית, כיהודיה, כאלף ואחד דברים אחרים שהם נגזרי תרבות ומסורת.
כי מעצם היותי חלק מהעם הזה, מהמדינה ה\את, מהמשפחה שלי, מהתרבות שלי, מהמלחמות שלי ומכלמיני כאלו'ים אחרים, אני מה שאני.
ולכן יש דברים שחשוב לי לשמר- אם זה אכילת אוכל כשר, או אם זה ספרים של א"ב יהושוע.
אם זה להכיר את דיני המשפט העברי לצד פסקי דין של שמגר ושות', ואם זה לדעת משהו על התרבות היהודית, ולקחת ממנה מה שמתאים לי- אבל מתוך בחירה ולא מתוך בורות.
ושאדון דאום יאמר מה שהוא רוצה- אני לא רואה שום סיבה להפגע ממנו. זכותו לחשוב מה שהוא רוצה. (שזה עוד דבר שהתרבות שלי לימדה אותי) בדיוק כמו שזכותי לעשות מה שאני רוצה.
אני לא באמת חושבת שיש איזשהו אלהים שאשכרה מסתכל עליי ובודק מה אני אוכלת ומתי- אם הוא קיים בטח יש לו דברים חשובים יותר להתעסק בהם, ואם אין לו- טוב, במקרה כזה הוא לא מטריד אותי במיוחד.
אני עושה את זה בשביל עצמי.
חנוך דאום ב''מעריב'' 37376
נהדר. שיהיה לך לבריאות. לא ביקשתי ממך להפגע ממר דאום. סתם הבאתי לתשומת לב הקוראים את מאמרו, וציינתי שבעיני הוא מביע סנטימנט שחשוב שיישמע.

לגבי דיוני ''עבריה, יהודיה, ישראלית'' וכו', אני מפנה אותך לשלל מאמרים בנושא באייל, כגון ''זהות עברית'' של יוסי גורביץ.
לא כל כך פשוט 50581
ראשית יש להבחין בין האמירה "לא מעניינת אותי..." לבין "אתם לא עושים לי טובה". כחלק ממערכת היהדות יש אחריות כלשהי, המתפרשת ברמות שונות, על קיום המצוות של כלל העם היהודי. האחריות צריכה לנבוע מהאמונה עצמה ולא, כמו בבדיחה המפורסמת על הנשואים המנסים לארש אחרים,אם אני נדפקתי, לםחות לא להיות לבד.
לעניות הבנתי יש משמעות הלכתית לעניין הזדהות יהודית גם אם אינה כוללת שמירה על כלל הקפדות התורה, שכן מי שאינו נושא שום תג זיהוי יהודי [ובעיקר אם מתכחש לו] ההלכה מצטרפת אליו - אם אינו מגדיר עצמו כיהודי גם הוא אינו מוגדר [לעניינים מסויימים בלבד!] כיהודי.
לא כל כך פשוט 153887
צר לי על התגובה המאוחרת מאוד – לא הבחנתי בתגובתך עד עתה.

דאום בהחלט מתעלם כאן מאמירות מוכרות כגון "ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא" וכיוצ"ב פתגמים לאמור "כולנו אחים". גם על *כך* אני מברך, שכן נובעת מכך איזו עצמאות מחשבתית מסוימת, החסרה כל-כך, כך ניתן להתרשם, בקרב רוב היהודים החרדים. הנה אדם שדוחה את הציווי לקרב את החילוני, אדם שמעדיף להסתגר בעולמו האמוני ולא להתנחמד אל כופרים וחוטאים לשיטתו.

בעיני, עדיף דאום על חסידי ברסלב העוטים על מכוניתי בצמתים ומנסים לשכנע אותי ש"רק בלב שמח" וש"הרבי אוהב אותך" (אולי הם מתכוונים לרבי ישוע? מזכיר קצת, לא?), ועל המתנחלים המתעקשים שהם שם בשבילי, ועל אסכולת החזון-איש המשווה אותי לעגלה ריקה. כליברל, אני גורס: יחיה דאום באמונתו (המיותרת בעיני, אבל מה בכך?), ויניח לי לחיות באמונתי. נדמה לי שהסידור הזה מקובל גם על דאום.

יכול להיות שתטען שלדאום אחד בפה ואחד בלב, ועל כך קשה להתווכח, כמובן. אך כל עוד אנו מדברים על מה שדאום *אומר*, הרי שאני מכבד את עמדתו.
לא כל כך פשוט 153987
אני מסכים איתך, אם כי ייתכן שקשה לקרוא לי ליברל, ואם כי אינני יודע אם אני רואה באמונתו של מר דאום מיותרת (לא מכיר אותו מספיק טוב).

על זה הקורא "thou art my brother," אעדיף את זה הקורא "thou art my equal."
סקרנות 154297
ולמה תעדיף אותם באנגלית?
סקרנות 154383
כי בעברית היה צריך לומר שאני מעדיף האומר ''שווי אתה'' מהאומר ''אחי אתה,'' ואני לא בטוח לגבי הדיוק והבהירות של השימוש ב''שווי.''

אין לי העדפה מיוחד לאנגלית. אדרבא, אם למישהו יש הצעה טובה יותר לגרסה עברית, אני בעד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים