יש בדיון מידה של תמימות 372796
אחרי הכל, ממשלות (גם דמוקרטיות) תמיד ריגלו אחרי האזרחים שלהן, תמיד ינסו לרגל, בעת מלחמה בעת שלום, באופן חוקי או מתחת לשולחן.
כל זה נכון במיוחד בישראל, וכעת יותר יותר גם בארה"ב.
במילים אחרות, הדיון הוא תיאורטי לחלוטין. הפרטיות כבר מזמן לא קיימת, ולכן לא סביר לומר שבימים אלו היא מתה. כמו שמגיב אחר כבר כתב, האחריות לשימור הפרטיות, Like it or not, היא אחריותו של הפרט (הצפנה, וכו).
יש בדיון מידה של תמימות 372880
מסכים.
השאלה איננה האם קיימת פגיעה בפרטיות האזרח אלא האם היא מאוזנת ומשרתת את טובתו של אותו אזרח ככלל מהציבור.
אני נזכר בראיון ברדיו לפני כשנה או שנתיים בו דנו בהצעה של שימוש נרחב במכשיר המזהה רמת אלכוהול אסורה בגוף הנהג.
עם פתיחת הראיון קפץ המראיין ושאל 'האם לא מדובר בפגיעה בפרטיות?' אני גיחכתי מתחת לשפם (אין לי).

מה שלא מופיע במאמר הוא האיזון המתקיים במקביל להתפתחות הטכנולוגיה.
אם לממשלות ישנן דרכים משוכללות יותר לעקוב אחר האזרחים הרי שבעידן שלנו ישנו בידי הפרט כח שלא היה לו מעולם. הגישה לאינפורמציה, הגלובליזציה של חילופי אינפורמציה בין פרטים והגישה לטכנולוגיה מתקדמת אשר היתה שמורה רק לראשי משטר עד לפני זמן לא רב, כל אלה הופכים את האזרח הקטן לכאב ראש גדול בקרב ההנהגה ש'אמורה' לבלוש אחרינו.

דוגמאות של שימוש לרעה במידע הקיים בידי המשטר לא חסרות. דוגמאות של טעויות כגון מעצרי שווא בעקבות חדירה לפרטיות לא מעידות דווקא על הפסול בשימוש במידע אלא על הצורך של חברה דמוקרטית להתעדכן ולהציב מנגנוני בקרה חדשים על המשטר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים