 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני דיי בהלם. לא הרבה אנשים, ממש לא, יכולים לקחת משהו פשוט, יחסית לא כל כך מובני, אפילו טהור במידה מסוימת, לנתח אותו עד כדי אובדון חושים, להוציא את כל הרגש, להקות את האווירה, לדפוק ביסים בהנאה, ולנפק גיבוב מילים ארכאי שכזה. יותר מאשר כתבת על קוביין, נהנת לשמוע את תקתוק המקשים והמילים המנופחות שלמעשה אומרות כלום. אני באמת בהלם. צריך להיות כשרוני במיוחד בשביל זה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |