(ותודה לגלעד דנבום) 37668
אני לא רגיל לקבל בטלוויזיה ובעיתונים דיווחים ענייניים (ענייניים עד כמה שניתן לקוות - לא נחסכה מהצופים פורנוגרפיה רגשית של צילום משפחות המתים ברגע קבלת הבשורה) על פיגועים או אסונות. אסון ורסאיי, לדוגמא (וזאת כדי לא להתפס לפיגועי טרור - בכל מקרה התקשורת כרגע עובדת לפי ההנחה שזו תאונה), העסיק את כל התקשורת די הרבה זמן.

נראה לי הגיוני שבמצב דומה, בטיסה שבה הנוסעים היו בחלקם ישראלים צברים, אופי הסיקור היה עשוי להיות שונה.

הייתי כותב תגובה בנושא, אבל אריאנה מלמד הקדימה אותי:

אין לי הרבה מה להוסיף, חוץ מלהביע הסכמה מסויימת, ומסוייגת: הרי הפיגוע בדולפינריום נתפס(ש) בתור "ברית המילה" של העולים מרוסיה, או משהו כזה.

(אז אולי אני סתם לא יודע לקרוא את הלך הרוחות, ופשוט אוכל בכפית את הדעות של גברת מלמד)
(ותודה לגלעד דנבום) 37682
גם לדעתי היה בסיקור משהו מרוחק, מעין ''זה לא אסון שלנו''.

צא וחשוב איך היה נראה הסיקור אם היו אלה ערבים ישראלים בטיסה לקהיר (נניח שהמטוס נפל בשל כשל טכני). (ומצד שני, חשוב על ההאשמות שהיו מוטחות בישראל במקרה כזה).
(ותודה לגלעד דנבום) 37699
ומה בקשר להטבלה (בכוונה, אחרי שקודם כתבתי ברית מילה) של העלייה הרוסית בדולפינריום? אני זוכר שהיה ממש כיוון פובליציסטי כזה, של "או, הנה, עכשיו הם כבר ישראלים". כמובן שזה בפני עצמו מעיד על ההיפך, אבל נראה שזה היה שבוע (או פחות..) של אחווה (שכאמור, אילו הייתה ממשית לא הייתה מורגשת).
ציניות ופרגמטיקה 37782
הנה עוד פאן פרגמטי הפעם,לויכוח (?debate) על ההגדרות של לאום ,עם, אומה, לאומיות, לאומנות ,והשד יודע מה.
הקורבנות לא ממש ישראלים (לא מתים בעברית על קידוש האדמה) הם לא ממש יהודים (אורתודוקסים כמובן) אלא הם חיים בספקטרום בעיתי מבחינת הנחות היסוד ישראליות/יהודיות.
התקשורת שמצבים לימינלים הם בעיתיים בשבילה בוחרת ביחס מבולבל קמעה , צריך להתאבל אבל לא ברור כל כך בשביל מי ומה וכמה.ובכלל כבר אין כוח (הפעם כמובן) לאסונות חוזרים ונשנים.
כמובן שפיגוע טרור היה מציל את המצב.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים