לגברת בר הנכבדה, 38977
קודם כל, איפה משיגים את הספר שלך? החנויות בעיר שלי החזירו את הספרים שלך למחסנים.
שנית, בעיקרון, גם הנצרות היא דת עדינה וגם הבודהיזם, בפועל, הנצרות והבודהיזם הציאו מקרבם מאמינים תאבי דם לא פחות מאלכסנדר מוקדון. התרבות היחידה שנהגה להקריב קורבן אדם לאלה(או לאל, הספר לא ברשותי) הייתה תרבות האצטקים והם עשו זאת מפחד(וגם איזה עניין מסובך של כלכלת מזון, אל תשאלי).
נחכה אלפיים שנה ונראה מה יצא מהדת החדשה הזאת.
שלישית, שלא לגברת בר, גן העדן נמצא בעירק, לפי בראשית פרק ב', כך שאם לילית עדיין שם כיום היא בטח משלמת דמי שכירות לסדאם חוסיין. כמובן שהסיפור הוא אנכארוניזם; סיפור גן-העדן קודם לסיפור לילית באלף שנה לפחות. במקור, לילית היה ניסיון לשלב אלפים במיתולוגיה היהודית, או שאני טועה.
רביעית, לא ידעתי שיש כל כך חומר בנושא!

נ.ב.
אני גר בכפר-סבא. המיקום המדויק לא נמסר מחשש לביטחונו של הכותב.
לגברת בר הנכבדה, 39651
אני משערת שאפשר להשיג את הספר שלי בהוצאת גוונים-טרקלין ברח' בר-כוכבא 29 בתל-אביב.
כמות החומר על מיתולוגיה פגאנית היא כמעט אינסופית - חלק נכבד ממנו מצוי בספריית האוניברסיטה של תל אביב (רובו באנגלית - אני הישגתי את רוב החומר באוניברסיטה של לונדון כשחייתי ולמדתי שם). לילית, לפני שהיתה אשתו של אדם הראשון, היתה אלת השאול הבבלית, אחראית על החכמה והמשפט.
לגברת בר הנכבדה, 39652
תשובה נוספת: המניע הראשוני לכל הקרבנות היה כנראה הפחד - מפני הבלתי נודע, מפני כוחות הטבע שאין להתגבר עליהם, וכיוצא באלה, מלבד קרבנות של תקווה ובקשה. המוזר אצל האצטקים היה שהם הקריבו נערות, לא נערים - שהן האמצעי החשוב ביותר להתרבות. אולי זה שימש להם מעין קסם דומה (כמו שפיכת מים כקסם דומה להורדת גשמים).
לגברת בר הנכבדה, 39698
לא כל כך מוזר. נערות (או נשים) נחשבו כרכוש - הרכוש היקר ביותר לאדם, אולי, אבל רכוש. מארקס אמר שנשים הן אמצעי יצור, ויש בכך הרבה מן האמת. נשים צעירות היו גם מטבע עובר לסוחר, וגם שלל נכסף של לוחמה בין שבטים. על כן,ברורה מאליה החשיבות של הנכונות להקריב רכוש כה חשוב וגדול. יש בכך משום השווצה בהצלחתו של המקריב (האב, יש להניח) שיש לו צאצאים כה רבים, עד כי הוא מוכן לוותר על אחת מהן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים