 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדאי להביא את הגישה של י. ליבוביץ להסביר מה זה אמונה דתית . לא מובטח למאמין שום שכר ושום עונש , לא כאן ולא בעולם הבא כמו כן גם הנאה אסטטית מקיום מצוות או קידוש על היין אינם צריכים להיות המניע של האיש המאמין. ליבוביץ טוען שמה שחשוב בעיני המאמין זה ''מעמדו של האדם בפני האל''. כלומר הבורא צווה לקיים משהו ואתה צריך לבחור אם אתה מאמין או לא , אם בחרתה כן אזי אתה לוקח עליך עול מצוות רק כדי לקיים מצוות המלך ואין שום חשיבות מה יקרה אתך. התפישה הזאת נראית לי נקיה מפניות ואמיצה. הממסד הדתי ניער את ידיו מי. ליבוביץ כי מעטים מאוד האנשים שיקימו מצוות רק כי המלך צווה. לרוב האנשים קשה להתנתק מהחמרי ומקבלת שכר עבור מאמציהם. היות וכך מה שבעקר פורח בעולם זה דתות פגניות שמבטיחות גמול ושכר תמורת פולחן. גם ביהדות התפתחו ענפים שנוטים לקשור בין מעשה מסוים מיסטי , קסום או סגפני להשפעה על המציאות , זה לדעת ליבוביץ ''השפעת האלילות על היהדות''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאני רואה את הדברים נקודת המבחן העיקרית של גישה דתית שכזאת הנה השאלה האם - ובאיזו מידה - המאמין באמת משוכנע שאוסף המצוות שהוא מקיים מקורן באמת באל. האם האדם באמת מאמין בלב שלם שאלוהים - המצוי הראשון שאין בלתו, זה שאין שום מחשבה יכולה לתפוס אותו - באמת מעוניין בכך שאני אוכל כשר ואתפלל שלוש פעמים ביום? אם התשובה היא כן, אז אתה צודק שיש לנו כאן תפיסה דתית אמיצה ונקיה מפניות - גם אם מעט נאיבית בתפיסתה את ההלכה. יש לנו כאן תפיסה שבה ישנו קשר חזק בין האל לאדם ושבה האדם מקיים את מצוות האל לא לשם קבלת שכר ולא מתוך פחד מפני העונש, אלא רק מפני שכך האל ציווה. לעומת זאת אם התשובה היא לא, אזי הדת הופכת לאוסף של מעשים משונים וחסרי תכלית, שאין בהם הנאה אסתטית או רגשית, שלא מוענק עליהם שום שכר ושאין להם שום קשר לאלוהים. אלוהים הופך כאן למשהו שלא ניתן לדבר עליו, שאין לנו שום קשר איתו או בקיצור, למשהו שהוא לא רלבנטי לחיינו לחלוטין (ואולי הוא גם לא ממש קיים). לעניות דעתי ליבוביץ' עצמו הלך בדרך הראשונה. הוא אולי באמת האמין בלב שלם שההלכה שבידינו מקורה באל ושעלינו לקיים אותה כפי שהיא, מפני שכך האל גזר. מכאן אולי גם הקיצוניות הרבה של התפיסה שלו - וכן הלהט שבו הוא שלל כל תפיסה אחרת. לעומת זאת רוב האנשים שרואים עצמם כתלמידיו הולכים בדרך השניה: הם אומנם מכיריזים שלקיום המצוות לא יכול להיות שום טעם חיצוני מלבד עצם הקיום, אך בו בזמן הם גם לא ממש מאמינים שהמצוות הללו באמת ניתנו על ידי האל. לדעתי לפחות, הסתכלות שכזאת מרוקנת את הדת מכל משמעות ומכל ערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הם תלמידיו של ליבוביץ ? יש בכלל כאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון בעיקר לאנשים כמו אבי שגיא, אבי רביצקי, גילי זיוון וכד'. למעשה, אני חושב שחלק גדול מן האנשים שומרי המצוות שמלמדים בחוגים למדעי היהדות או לפילוסופיה באוניברסיטאות בארץ רואים עת עצמם בצורה כזו או אחרת כתלמידיו של ליבוביץ'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם מודים בכך שהם לא מאמינים - "שהמצוות הללו באמת ניתנו על ידי האל" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה התחתונה כן, אם כי לעתים הם משתמשים בניסוחים קצת יותר מותחכמים. אם אתה מעוניין להרחיב בנושא, אתה יכול למצוא פירוט של הגישות הדתיות מן הסוג הזה בספרה של גילי זיוון 'דת ללא אשליה', שיצא לאחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה מפתיע? הרי ליבוביץ גורס שאין כל חשיבות לאמונה, רק לקיום מצוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליבוביץ' בפרוש לא האמין שההלכה נתנה ישירות ע''י האל - לפי תפיסתו את האל אין מובן לקביעה כזאת. הוא תפס את ההלכה כדוגמה (בחולם) של היהדות, וזהו מקור החיוב. החיוב בהלכה אינו לוגי, ומי שנמצא מחוץ לעולם ההלכה, אין לו סיבה לקבל על עצמו דווקא את ההלכה כדרך לעבודת השם אליבא דליבוביץ. מי שנמצא בתוך עולם ההלכה, לעומת זאת, יכול לעבוד את השם רק באמצעותה. כל דרך אחרת שיבחר תהיה נגועה באינטרס אישי כלשהו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |