 |
נחמד. זה מה שאפשר להגיד על אותה נטייה "לגלות מחדש" את עושרו של "ארון הספרים היהודי". למה לא. אם מגדירים את התוכן של הארון הזה כמטען תרבותי, אולי גם בעל ערך ספרותי, אז באמת למה לא. מעניין שבאף דיון, והיו הרבה כאלה, על סקרנותו המתחדשת של החילוני בעומדו מול הארון האמור, לא מובאת אף פעם איזו דוגמה קטנה ממטען החוכמה שיש בו. סופרלטיבים שומעים בכמויות. שמענו על הגות מעמיקה, על מגוון גישות, על תפיסות חברתיות מתקדמות. אז למה קשה כל-כך לתת גם דוגמית קטנה. סתם שנדע פחות או יותר על מה מדובר. כי כאשר למשל מדברים על מרקסיזם, אפשר להזכיר "חלוקה צודקת של משאבים" לדוגמה; אם מדברים על בודהיזם, מותר להזכיר את ערך החמלה על כל יצור חי. אז למה כשמדברים על ארון הספרים היהודי, הוא תמיד נשאר סגור. ולמה, כאשר כבר מתאפשרת הצצה קטנה, לרוב נחשפת איזו הגות אוטיסטית בדבר כמה ימים בחודש נחשבת אשה לטמאה או איזו פנינה מחשבתית אחרת. אם יש בארון הזה אי-אילו דברים שנראים כמו רעיונות, ערכים משמעותיים, משהו שמרמז על ראייה כוללת אמיתית, נחמד היה לקבל רמז על כך. ייתכן, מצד שני, שניתן לעמוד על נפלאותו של הארון הזה רק אם בולעים אותו בשלמותו, עם הרבה מים. רעיונות שיש להם נפח אמיתי נוטים לרוב לצוף מאליהם. כלומר להיחשף.
ה"יהדות האמיתית", האותנטית, נמצאת בידי החרדים האורתודוקסים. זאת עובדה. החילונים מסרו להם אותה, עד לפני שנים מעטות - בלי לחשוב פעמיים. אותם חילונים שמנסים לשפץ ולסחוט "ערכים אוניברסליים" מארון הספרים היהודי, משהו שיתאים להם לחוגים של אחה", בצד יוגה והילינג, בעיני האורתודוקסים הם משחקים בקקה, ובצדק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש