קיפחנו את השיר הראשון, שגם הוא מעניין למדי 435109
השיר "קריוגניקה" חידתי ואפילו קצת סתום (זה מה שיפה ובעייתי בעת ובעונה אחת בתחום השירה). לכן לא ידעתי איך "לאכול" אותו, ואני חושב שאני לא היחיד.
בשיר מבקש הכותב חיי נצח- ע"י הקפאתו באמצעות הטכנולוגיה העתידנית (שבעצם כבר נמצאת בתליכי פיתוח) של "קריוגניקה". הוא מרחיק לכת ומבקש גם "להתעורר בבקרים הכי כדאיים".
נאמר לו, לתדהמתו, שהוא כבר קיבל שירות- למעשה, הוא "הוקפא" כבר בעבר.
המסקנה: למי שמבקש חיי נצח, כדאי לבדוק האם הוא באמת חי בהווה. האם "הזיז את אצבעותיו" לאחרונה, או לא? האם המחשבות על הפחד מהמוות, על הנצח, על המאורעות שאנחנו עתידים להחמיץ מאחר שיתרחשו לאחר מותנו- אינן מבטאות "קיפאון" בחיינו בהווה, החיים היחידים שהם מוחשיים ורלוונטיים בעבורנו? לכולנו יש מחשבות כאלו, אין רע בכך, אבל שקיעה מופרזת בהן עלולה להעיד על "קיפאון", כלומר: אובדן מטרה בחיי ההווה, או אובדן המודעות למה שקורה או לא קורה בהם.
תנועתנו קדימה במעלה הזרם של חיינו, טומנת בחובה גם את המוות. מה עדיף- חיים פעילים, עשירים אבל קצרים, או חיים איטיים, דלים, אבל ארוכים מאד? אלך עם המחשבה הזאת רחוק יותר: האם נרצה בחיי נצח, אם התנאי לכך יהיה "קיפאון"- כלומר חוסר פעילות וחוסר השפעה מצידנו בחיים הללו?
קיפחנו את השיר הראשון, שגם הוא מעניין למדי 435438
המורסה שבה מחטט המשורר בשיר הראשון אינה הרצון לחיות חיי נצח אלא הרצון לקום רק בקרים המענינים
מי שמחכה לבקרים המענינים חזקה עליו שישתעמם - יקפא למוות

כמו שכתב משורר נפלא אחר '' האווטיות המידית של איניות כפיתית''
קיפחנו את השיר הראשון, שגם הוא מעניין למדי 435620
יתכן שהשיר הראשון הוא בעצם מעטה לפחד מפני ''זמנך עבר''

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים