 |
המאמר של קונפינו מתקשר אצלי גם לדיון הנכחי וגם לדיון 2315 על הזכרון הקולקטיבי והזהות. הוא שואל "אם לאהוב מולדת אחת זה פרויקט שמצריך השקעה תרבותית ופוליטית עצומה, מה לגבי המצב שבו שני לאומים אוהבים בדיוק אותה חלקת אלוהים קטנה?" וספק עונה ספק מרחיב את השאלה של עצמו בכותבו שהאתגר הוא לכתוב היסטוריה "של אותו זיכרון-מולדת כפול בא"י/פלסטין כסיפור אחד...שבו אי אפשר להבין את ההיסטוריה של צד אחד מבלי להבין את ההיסטוריה של הצד השני." על היהודים והפלסטינים מוטל "להכיר בזיכרון-המולדת של האחר מבלי לחוש שבכך הם מפחיתים מזיכרונם-שלהם."
מסתבר אם כן שאנחנו מוסיפים פרורים לגל הקורא להכיר ולהבין את השקפתו ופרשנותו של הצד השני להיסטוריה ולמציאות. יותר מכך, הגל רוכב על זרמי עומק שטוענים שעלינו להכיר בעובדה שסביר להניח שלמציאות מהגדרתה ימצאו פרשנים שונים בהתאם להיסטוריה שלהם, כפי שהם תופסים אותה, לתרבותם, להרכב החברתי ומטענים האידאולוגיים והפוליטיים שלהם. השאלה היא זהו גל שנתנפץ רק אל חופי תל אביב (ומנהטן או וירג'יניה במקרה של חאלידי וקונפינו) או שמא ישנם גלים מקבילים בעזה או אל-קודס. האם אני טועה וישנם סימני אדוות קלילות גם בריאד או בביירות?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש