 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית כל, בסיפור הקאוור של השרוף לא דובר על תאונת עבודה, אלא על תאונה סתם. שנית, דידי הררי אף פעם לא התימר להיות עיתונאי (למיטב ידיעתי). הוא שדרן, בדרן, פטפטן, מה שלא תרצה. אבל עיתונאי? אף אחד לא מצפה לקבל דיווח חדשותי מדויק ובדוק מדודו טופז, למשל, אז למה מדידי הררי אתה מצפה ליותר? אם צינוביץ' (שאגב, קיבל ביקורות מעולות כשרוף, ומי אנחנו שנפקפק באוביקטיביות של מבקרי המוסיקה) היה מתכנן להמשיך עם העמדת הפנים לנצח, אז אולי (אולי!) היה משהו בטענות שהובאו כנגדו. אבל אין ספק שהסיפור נועד להיות גימיק, טריק קידום מכירות, שיוסר מעליו הלוט ברגע המתאים. לא יכול להיות שמארגני הקנוניה ציפו להמשיך עם הסיפור הזה זמן רב. אתה בעצמך טוען שהם תכננו להסיר את המסיכה בשלב מסוים, בתכנית של דידי הררי. אז איפה האסון הגדול? בכך שהונו את התקשורת? בעיה של הכתבים שנפלו בפח, לא של צינוביץ' ומרעיו. כל הסיפור נופח מעבר לפרופורציה על מנת להציג את הכתבים שהונו (על ידי עצמם או הקולגות שלהם) בתור שיות תמימות, ואת צינוביץ' בתור שטן מרושע ומניפולטיבי. נקודת התורפה היחידה של צינוביץ' בכל הסיפור היא הנקודה שהעלת אך ביטלת - הונאת הציבור, שכנועו שקניית הדיסק היא מעשה צדקה. אך גם היא מתבטלת אם אתה יוצא מנקודת הנחה שהמתיחה היא אכן מתיחה, ולא הונאה. השילוב המוסיקלי בדיסק, לטענת המבקרים ששמעו אותו (בניגוד אלי, ששמעתי רק את הסינגל) הוא מקורי, ועומד כיצירה מוסיקלית בפני עצמה. זה כבר יותר ממה שלהקות מסחריות כמו היי פייב ודומיהן עשו בתור מוסיקאים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם "השרוף" כבר הוציא את הדיסק? שמעתי איפשהו שהוא התכוון להחשף רגע לפני יציאתו, דבר שהיה מונע "קנייה מתוך רחמים" כפי שתוארה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נקודת התורפה שאת המציג איננה תקפה, לעניות דעתי, בהקשר זה. בוא נאמר שאכן הדיסק היה יוצא, נמכר בכמה אלפי עותקים, ורק אז היה צ'ינוביץ' חושף את הסיפור האמיתי של "השרוף". האם יש בכך משום הונאת הציבור? כל אדם שהיה מרגיש כאילו "רומה" ע"י צ'ינוביץ' בשלב זה היה חייב לעצור ולהסתכל על עצמו, כיצד בלע כשה תמים את הביקורת החיובית ואת המאמרים הסנסנציוניים של התקשורת, ואיך שוכנע באופן תת-מודע כי עליו לקנות את הדיסק - לא בשל המוזיקה שבו - אלא בשם "הסיפור האנושי הקשה" שמאחוריו. כי הרי אין זה משנה מה הוא שמו או סיפור חייו של האדם העומד מאחורי המוזיקה, משנה מה היא איכותה של המוזיקה (כמובן שאם אדם מצליח לשלב את ניסיון חייו ביצירתו, הרי שישנו סיכוי טוב יותר שיצליח ליצור יצירה אמיתית יותר, איך אין זה הכרחי). אני דווקא רואה את ההחמצה הגדולה של התרגיל הזה של צ'ינוביץ' בכך שהוא נקטע באיבו - לפני פרסום הדיסק, זאת משום שבמצב שנוצר קשה לאנשים לראות את שטיפת-המוח ואת ההזנייה של האמנות שמבצעת התקשורת משום שהם לא "נכוו" על-ידיה באופן ישיר; אם היו מוציאים 70 ויותר ש"ח מכיסם ורק אז היה מתבהר להם כי למעשה קנו תדמית, סיפור חיים, עמוד ראשון ב"ידיעות", ראיון ברפי רשף ואין ספור כתבות, ולא מוזיקה בתור מוזיקה - אולי אז היה איזהשהוא תהליך של מחשבה ביקורתית לגבי תפקיד המתווכים הלא-רצויים הללו בהליך הפצת המוזיקה לקהל. בכל אופן, כל הכבוד לצ'ינוביץ' על הצבת מראה ברורה מול התקשורת והקרנת דמותה האמיתית בפני עצמה (למרות שכרגע נדמה כי המפלצת מזיזה את ראשה ומנסה לנפץ את המראה, במקום להביט לתוך עיניה שלה...באופן מטאפורי, כמובן) גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך קשות בענין הכבוד שיש לחלוק לצינוביץ' על "הצבת מראה" אל מולה של התקשורת. הוא לא נשכר למצוא "פרצה באבטחה", וה"תועלת" הזו לא עמדה לנגד עיניו. כל שעמד למולו בתכננו את המזימה המדוברת היתה תועלתו האישית. כבוד? כבוד לא קונים בשקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר אישית את צינוביץ', אבל אני מוכן להמר כי לא טובתו האישית עמדה לנגד עיניו - שכן כמעט בכל תרחיש אפשרי הוא יוצא מפסיד. לו היתה התרמית מצליחה כמתוכנן היה הזעם גדול שבעתיים, וחלק מן המצחקקים לאידה של התקשורת כרגע היו מחפשים מקום להחביא בו את הדיסק שקנו. כך או כך היה צינוביץ' יוצא "שרוף" - שכן אם אתה מוכר מוצר, אין טעם להרגיז את קהל היעד שלך. ולכן יש לומר - כל הכבוד! לא על שהפיל את התקשורת בפח. את זה רבים וטובים עשו לפניו. על זה שהראה *לכם* את פרצופכם האמיתי. לכם - קהל קוראי העיתונים שוחרי הסקופים, מאזיני הרדיו דורשי הגימיקים, צופי הטלויזיה אכולי הרייטינג. התקשורת, יקירי, משקפת אתכם, ולא שום דבר אחר. ולכן אתם כועסים. האיש חשף את ערוותכם בפומבי. כן ירבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נדייק בעובדות: צינוביץ' בראיון עם יאיר לפיד, טען שחש שרוף, שלא היה לו עוד מה להפסיד, ומכאן, שהיה לו רק מה להרוויח - תועלת אישית, ולא משנה אם אובייקטיבית זה נכון או לא (וזה כן). לתרבות הרייטינג אין כל קשר לנושא. כל נסיון לייחס לאדם הזה, צינוביץ' שנדמה כאיש מונע ע"י אימפולסים, אדם רגשני וחסר כושר שיפוט (כל זאת, כפי שהצטייר בעיני בהופעותיו התקשורתיות, כמו גם כפי שמעשהו והלך מחשבתו מעידים עליו) כל נסיון לייחס לו מידה נעלה של צדק אבסולוטי, של חשיפת התקשורת במערומיה, מועד לכשלון. אולי אתה חש היבריס, מצחוקך לאידם של הנופלים בפח. תעשה חיים, אם מזה אתה מקבל את ה"קיק" שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דידי הררי איננו עיתונאי, הוא איש תקשורת, וכך נכתב. מה ציפיותי מאנשי תקשורת? הגינות מינימלית. תביא את צ'יצ'ולינה שתחשוף את חזה אל מול מצלמות הטלוויזיה, תביא את עדן הראל והצע לה להיות אם ילדך - אך כשאצפה (ולא, ממש לא אצפה), אדע כי כוונותיך כנות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |