 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אישה רעה וגדולה. כשהירח מלא צומחות לי זוג קרניים וגם זנב קטן עם חץ אדום. כשהוא דוקר גבר הוא הופך אותו בן רגע לרכיכה ורודה וחולמנית. המוצא שלי פולני, אני אישית נולדתי בלסבוס. אני מפליצה ומגרבצת, ויודעת לשיר את הא-ב בגרעפסים. אני זוכרת שסבא שלי היה חוזר מהעבודה תשוש ורצוץ, כמה לטיפת מים צוננים. סבתא שלי תמיד היתה נותנת לו לחכות בחוץ כ14 וחצי דקות. כשהיה נכנס, כולו חלש ורכרוכי בשל 2000 שנות גלות שזכו לכינוי "האישה הכל-יכולה והאכזרית מקרקוב", היה מתחנן למעט אוכל. לאחר כמה מכות בישבנו הרופס והמדולדל היה מתיישב ומתחיל לאכול בלהט את מנת הגפילטעפיש כשהוא לא שוכח לנגב את סנטרו. אך לאחר כמה דקות בלבד סבתא שלי היתה חוטפת לו את הצלחת מהפה ומלקקת אותה מול עיניו כשהיא משמיעה קולות של עונג. לאחר מכן היו נשמעות יבבות ואנקות מחדר השינה. כשהצצתי, בת שלוש בסך-הכל, ראיתי את סבי כפות בחבל ומלקק לסבתא את הפיפי. אמא שלי משתינה כמו גבר מתוך עקרון ואחותי העלימה את שלושת בעליה האחרונים. אני לומדת במסלול דו-חוגי לימודי מגדר ולחימה פורטוגלית כדי שאוכל להרביץ לכל גבר הנקרה בדרכי. יש לי חמישה בעלים שלא יודעים זה על קיומו של זה ולארבעה מהם אני עושה את המוות. החמישי הוא בעצם אישה ויחד אנחנו מתכננות את מוסד המשפחה של שנת 2066. יהיה שם הרבה סקס לסבי ותרסיסי GAM (Go Away Men). כמובן שכולן תהינה ממפלגת השמאל ותנסנה להשתלט על משרות מפתח בשב"ק, במערכת המשפט, במשרד החינוך והתחבורה (במיוחד במשרד התחבורה). כל אישה, נערה וילדה אשר יגישו תלונה נגד אלימות בעליהן יקבלו פרס שמן+ערכה לתיקון הגבר. עד אז, אני יושבת לי כל היום בחדרי הקטן ברוטשילד, מתבוננת בתמונות של סבתא וחוקרת כיצד ניתן להוליד ילד משתי ביציות. שלכם/ן באהבה, בלבוסטה, חברת תנועת משעא"ז. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למי ששאל בדוא"ל והסב את תשומת ליבי (תודה) ולכל מאן דבעי: זאת לא אני. (ועכשיו, משראיתי במה מדובר, אני גם קצת נעלבת מהשאלה. יש בסיפור הזה לפחות פועל אחד ועוד הרבה אלמנטים שבהם מעולם לא השתמשתי ולא הייתי משתמשת, אבל לומשנה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כמובן ש...'' יחד עם ה''שב''ק'' מטהרים את שמך גם בעיני מי שיטעה לחשוב שאת היית משתמשת בביטוי וולגרי כמו ''להפליץ''. אני בטוח שאת לא היית יורדת לשפת ביבים כזאת אפילו כחיקוי של מישהי אחרת , רעבעצען. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, יקירי :-] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי שזאת את. את באמת לא היית יורדת לרמה כזאת וחוץ מזה לא נראה לי שזה מישהו מהקבועים פה. אולי נפלה להנה במקרה איזה אקסית ממורמרת של גיל רונן :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אקסית וגם ממורמרת? למה? הרי אם היא כבר נפטרה ממנו, היא צריכה להשאיר אותו מאחריה ולהתקדם הלאה, למקומות יותר שמחים ויותר טובים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נדרש איזה זמן להתאושש מטראומה כזאת, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת, ועכשיו הגיע אלי דוא"ל שבו הוסבר לי ביתר פירוט הדבר המובן מאליו שהיה צריך להיות מובן מאליו גם לי: שבהרבה מקרים נדרש לא רק איזה זמן אלא זמן *רב* להתאושש מהטראומה, ובמקרים מסויימים - כל החיים (שלא נדע. זהירות, בנות! :-]). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |