אכן - קשה המצב 4685
לצערי, עלי להסכים עם הכותב לגבי מרבית מה שנכתב (תגובה דומה ברוחה פרסמתי לפני מספר ימים לאחת הכתבות על השרוף ב-"אייל").
העיתונות, ובמיוחד העיתונות הכתובה, מתיימרת בארץ זה זמן רב להציב בפני כולנו את הסטנדרטים של אמת ומוסר ולשמור עליהם בחברה בארץ.
"כלב השמירה של הדמוקרטיה" הפך את עצמו כבר ל-"כלב השמירה של החברה הישראלית" כאשר תוך כדי כך הוא מציג את עצמו כמנותק ממנה.
במאמר מוסגר יש לציין, כי דווקא האינטרנט ואתרים כגון אלו הנם האלטרנטיבה הטובה ביותר אשר נראית כיום למצב הנכחי (במאמר מוסגר למאמר המוסגר צריך לציין כי מרבית אתרי החדשות בעברית לוקים ברמה ירודה והבולט שביניהם הוא "עניין מרכזי" הצהוב והמגמתי עד להחריד, ולהבדיל מתבלט **מעל** כולם "האייל הקורא", ועל כך ברכות).
המוטו של ה-"New York Times" הוא "כל החדשות אשר ראויות להדפסה". נראה, כי העיתונות בארץ נטלה לעצמה חופש יתר בקביעת החדשות הראויות להדפסה, ולא רק זאת, אלא שפעמים רבות נתונים מוצגים באופן מעוות ולא מלא - בהתאם לעיתונאי ולעיתון אשר מפרסם אותם.
פעמים רבות אי אפשר להתעלם מההרגשה כי אינטרסים זרים רבים מעורבים בכתיבת המאמרים ומשפיעים באופן מהותי על העיתונאים (עד פעם - הדבר אמור בעיקר לגבי העיתונות הכתובה, אך גם העיתונות המשודרת לוקה בחסרים אלו במידה לא מועטה).
מבין אינטרסים אלו ניתן לציין מספר אשר הם הבולטים במיוחד:
1. מכירת העיתון - מלים רבות נשפכו על תרבות הרייטינג אשר הובילה להצהבת החדשות והכותרות. אך לא הרבה דובר על מה שהדבר עושה לאמת אותה העיתונאים באים לשרת. כאשר ידיעות בוחן כתבה כגון "השרוף", נראה לי שהעובדה שמדובר בכתבה "בלעדית", חשיפה "ראשונה" וסיפור עסיסי פוגמים בחשדנות הבסיסית שצריכה היתה להתעורר בעיתונאי כאשר מספרים לו סיפור. מה גם ש-"עניין מרכזי" (אותו השמצתי קודם לכן, ואינני חוזר בי) הוכיח כי אין צורך בבדיקה מעמיקה כל כך כדי לחשוף את השקר. עלינו לחשוב כמה סיפורים לא אמיתיים "נמכרו" לעיתונאים ופורסמו כנכונים בשל העובדה שהם "ימכרו עיתון" (הבולט ביותר, אינני זוכר את הפרטים המדויקים, הנו פרשת אוחנה אשר נגעה לסחיטה פלילית של שופט ולבסוף התבררה כזיוף פשוט של פושע קטן).
2. כסת"ח (למי שלא יודע - כיסוי תחת) - עיתונאים נוטים, לאחר שנחשפה בושתם או כאשר קיים סיפור שנוגד את אמונותיהם / מה שפירסמו וכיו"ב, לתקוף את מה שלא מסתדר איתם מאשר להודות בטעותם. כך בסיפור "השרוף" (בו הותקפו חיים צינוביץ וחבורתו) וכך גם בפרשת "אוחנה" (בה הותקפו שאר העיתונים, המשטרה ולבסוף הפושעים עצמם). אינטרס זה מקביל לאינטרס הקודם אך לא זהה לו כיוון שמעורבים בו הרבה אמוציות רגשיות אישיות (מובנות) של העיתונאי עצמו.
3. עמדות אישיות - נכון, הדבר מריח מ-"העם נגד תקשורת עוינת" וקמפיינים דומים אשר התנגדתי להם ואני עדיין מתנגד להם מתוך ראייתם כניסיון פשוט לשטיפת מוח במקום לבחינה מציאותית של העיתונות, אבל הדבר נכון. עמדתו האישית (פוליטית / חברתית / כלכלית / אחרת) של העיתונאי משפיעה רבות על כתיבתו, לא רק בטורים אישיים ומאמרי פרשנות אלא גם במאמרים חדשותיים. מה גם שהתחום הולך ומטשטש לאחרונה (מה שמוכנה "newstertaiment") ופעמים רבות טורים אישיים מופיעים בכסות של חדשות. השפעת הדעות האישיות על הכתיבה אינה ניתנת לשליטה והיא בולטת באלף תחומים שונים (כתב בעל עמדות כלכליות מסוימות יקבל בצורה נוחה יותר עובדות תומכות בעמדתו אשר מציגים בפניו כלכלנים בעלי אינטרסים ולא ירגיש צורך לבדוק אותן, בדומה למקרה "השרוף"), אך העיתון מקפיד להציג את עצמו כאובייקטיבי במקום להקנות לקוראיו את הכלים לקרוא באופן ביקורתי את המאמרים.
4. אינטרסים כלכליים זרים - זהו המניע המסוכן ביותר אשר, חשוב מאוד לציין, **עד כה לא ניתקלתי בשום מקרה בו הדבר היה מוכח!!** (ולכן כל הנימוק שלי מתבסס על טענות לוגיות). כאשר אילי הון ותקשורת מקבלים נגישות לעיתון הרי שבקלות ניתן לדמיין מצב בו נוצרת אווירה בה הם מקבלים יחס מועדף (בתחילה מצד המו"ל, לאחר מכן מצד העורך וכן הלאה עד לכתבים). דוגמאות למקרים בהם ניתן לחשוד באינרטסים כאלו אשר משפיעים על החדשות הנו הטיפול של "מעריב" ברופרט מרדוק (ושל שאר העיתונים בהתאם) והטיפול של העיתונות בזוסמן (אשר מתחרה בהם באמצעות חברות התקשורת בכבלים).
נכון, מקריאת התגובה שלי אפשר לראות את "תיאוריית הקונספירציה" מבצבצת מבעדה, אך לא לכך הכוונה - מרבית הפגמים וההחלטות אינן **מודעות**. אין חדרים חשוכים אפופי עשן סיגרים אשר בהם מטכסים עצה ברוני העיתונות כיצד יקדמו את האינטרסים שלהם, אך העיתונאים לא מצליחים לנתק את התחושות, הרצונות והמאוויים האישיים שלהם מהחדשות אותן הם מייצרים. מדובר בתופעה אנושית מובנת אשר הפגם בהופעתה בעיתונות אינו בעצם הופעתה אלא בדברים אחרים - הצגת העיתונות את עצמה כמובילת האמת והמוסר בחברה הישראלית מחד וחוסר ההגינות של העיתונות עם קוראיה בצורת הגשת הדברים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים