 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אוהב כלבים כמו שאני אוהב בני-אדם -- תלוי באינדיבידואל. יש כאלה שאני תמיד שמח לראות כשאני מבקר חברים וקרובי-משפחה, לשאול מה נשמע, ולגרד מאחורי האוזן. יש כאלה שרק המחשבה על החנפנות האגואיסטית שלהם כשאני אכנס בדלת, כבר גורמת לי להציע שאולי כבר ניפגש בבית-קפה. לגבי חתולים זה פחות תקף, ואני מסתדר פחות או יותר עם כולם. אולי זה בגלל האופי היותר-מתבודד של המין הזה, שגורם להם לנסות פחות לכפות את נוכחותם עלי, ולכן גורם לאופי האינדיבידואלי של כל אחד מהם להיות פחות רלבנטי אלא אם כן מכירים אותם ממש טוב. כמו נימוס אנגלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משגע אותי לשמוע מכ-ו-ל-ם עד כמה החתולים מנסים פחות לכפות את נוכחותם. כמעט לא נתקלתי בחתולי מחמד שלא ניסו להתיישב עליי, ללקק אותי או ליצור קשר אחר כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים ששפת הגוף של בני-אדם להבעת חוסר-עניין (הטיית הגוף הצידה) דומה לשפת הגוף של חתולים להבעת עניין דווקא. אולי זה רק זה. באופן כללי, אני לא אומר שחתולים לא מנסים ליצור אינטראקציה בכלל. אבל אין מה להשוות את זה (בנסיון שלי) עם ההדבקות והעקשנות המריירת של כלבים מסוימים, אפילו אחרי צעקות, הפצרות הבעלים, ודחיפות פיסיות הצידה, חוזרות ונשנות. לא ראיתי חתול שמתנהג ככה. (למרות שכלבים בעלי טאקט דווקא כן, כאמור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ... אכן, האמירה הזאת נשמעת משכנעת ביותר. קצת מזכיר לי את רשמיי ממסכות הקבוקי: מסכת "האיש החכם" נראתה לי בדיוק כמסכה של אידיוט, מסכת "האיש הטוב" נראתה לי מבהילה, וכו'. אז כן, יש פערי מנטליות מסוימים... וכלבים הם יותר בעייתיים כשהם מתנפלים עליך להבעת חיבה, במיוחד אם הם גדולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה לי כלבה שכשנכנסנו לבית ובו מספר אנשים, נהגה לעבור מאחד לשני, להתעכב אצל מי שליטף אותה ולהמשיך הלאה כשלא התייחסו אליה וכשסיימה לעבור ולבקר את כולם, התיישבה בנחת בצד. לעומת זאת כשהופיע אצלי בן זוג לראשונה, היא קפצה והתישבה בין שנינו על הספה הזוגית, בהתחשב בגודלה כגולדן רטריברית, נעשה צפוף... מה גם שבן זוגי דאז לא אהב במיוחד כלבים. אבל החיוך על שפתיה וכשכושי הזנב כשישבה ביננו היו משעשעים מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"החיוך על שפתיה..." - כלבים באמת מחייכים? תמיד היה לי נדמה שזאת רק מין צורת התבטאות כזאת, חלק מההאנשה שבני אדם נוטים לעשות לחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חיוך מובנה כאצל הדולפינים אבל עיניים בורקות מהרגיל והבעת פנים כללית מחוייכת בהחלט נראתה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא תמיד שהכלבה שלי מחייכת אני חושב שהחיוך שלה מזכיר הבעה של דולפין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבן אדם שלומד לזהות שפת גוף שמחה אצל כלב, המוח שלו פשוט מתחיל לקשר את שפת הגוף הזאת לחיוך האנושי. אם להקצין (מאוד) את זה, נדמה לי שאפילו אם צדדי השפתיים שלהם היו מתעקלות כלפי מטה כשהם היו שמחים, זה היה נראה למכירי הכלבים שבינינו כמו חיוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שככל שאתה צועק ודוחף את הכלב יותר, אתה מגביר אצלו את הלחץ להשלים איתך. אם אתה רוצה שהוא יעזוב אותך, גרום לו לחשוב שהכל ביניכם בסדר, ואז דחוף אותו בעדינות להתרחק ממך. (אבל לא יותר מדי בעדינות, מן הסתם. כלבים לא ידועים ביכולתם להבין רמזים.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפקטיבי יותר: נשוך אותו בצואר עד שיפנים את המבנה ההיררכי החדש וילך לחפש את החברים שלו (או עד שיפסיק לנשום, מה שבא קודם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עובד? הוא לא ממשיך לנסות "להשלים" איתך, אבל בצורה יותר מתרפסת, שמראה שהוא יודע שהוא מתחתיך בסולם? (וגם אם כן, למה להיות רעים כאלו?) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |