 |
הזכרת בסוף המאמר את ביל קוסבי. מתברר שבשנים האחרונות הוא עורך מסע מבורך לקידום האוכלוסיה השחורה בארה"ב - שנדמה לי שרבים מן הפעילים לקידומה בעיקר הזיקו לה וקברו אותה לעשרות שנים במקום הסוציואקונומי הגרוע ביותר עבור קבוצה בעולם החופשי: ההתבוססות בעוולות/תהילת העבר, בשברי זכויות בהווה ובפיצויים עתידים:
"ילדים שחורים גונבים היום", הוא טען, "כי ההורות הזאת לא קיימת בחייהם... בנות כבר לא מתביישות עוד לשאת ילד ולהיות אמהות חד הוריות. בנים אינם מהווים מבוכה למשפחותיהם אם הם נוטשים את הילדים שלהם שנולדו מחוץ לנישואים". אם אין הורים בוגרים, אין חינוך. ואם אין חינוך, אפשר לקרוא לילדים שניקה ומוחמד אבל לא לדעת כלום על אפריקה וללכת עם השמות האלה לכלא במקום לטיול באפריקה".
"אנחנו גזע מבריק שיכול להתקדם הלאה עם כולם.. נמאס לי להפסיד לגברים לבנים", הוא אומר להם. "למד גבר שחור, למד!" המטרה שלו: להשיב את הגבר השחור לחיק משפחתו. משם, הוא ידאג לחינוך ילדיו ואלה יהפכו אזרחים משכילים ותורמים לחברה. "גברים? גברים? היכן אתם גברים?" הוא קורא להם, לועג לשוטטות שלהם ברחובות. "לילדים שלכם אין מה לחפש אהבה ברחובות". הוא אמר לפני ארבעה ימים בבולטימור. "אין אהבה שם".
יש מי שטוען שהקריאה של קוסבי נגד עצלות, חוסר חינוך והזנחה היא הנצחת סטריאוטיפים. יש מי שטוען שמנהגו של קוסבי להגחיך את תרבות הרחוב השחורה על-ידי חיקוי נלעג של ראפרים וחברי כנופיות הוא סימן לגזענות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש