 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרות שהאופנה פה היא השמצות וטענות מוזרות של אנשים החושבים שכותבי שירה הם פרשנים לענייני בריאות או משהו כגון זה, החייבים להם דין וחשבון, אנסה להתייחס לשיר, בלי לשפוט אם הוא טוב או רע. שהרי מה קורא האייל יוכל להרוויח אם אחשוב שהשיר טוב ומה יזכה הקורא המאוייל אם אגרוס שהשיר הוא רע ומר. אותי מעניין המקום הפוליטי התרבותי של השיר. תחילה חשבתי על הקשר לאבשלום, אשר בגלל כבדות שיערותיו מת (עלה השמיימה), היות ושיערותיו נתקעו בסבך והיה קל להרגו. זו דוגמא שבה יופי גורם להרג, שקשורה למיתוס שהיהודי אינו גוף אלא רק נפש, ועליו להתקשר לנפש ולזנוח את הגוף. וידוע סיפור אבשלום ששכב עם נשות אביו, דוד המלך. סיפור מומלץ. אבל אשים רעיון זה בצד, כי איני מכיר דברים אחרים של אותו חסון, ולכן איני יודע אם רעיון זה בכלל חלף בראשו. מעניין לדבר על הריבוי של כותבים יהודים ועבריים אודות יהודי מעופף: סול בלו בספר "האיש שיכל לעוף", "הדוד פרץ ממריא השמיימה" של שבתאי והציור של שאגאל, שמעטר אפילו את מסעדת קיטון בדיזנגוף. עם השניצל היהודי הנהדר והצימעס. אבל אני יוצא מהנושא. בפרשנות שלי לשיר, אנסה להתייחס לתעופה לא כדימוי הדורש פתרון (מוות, שלום, אבשלום...) או ציטוט, אלא לתעופה כתעופה. כאילו היה נהוג שאנשים יעופפו. בשיר מסופר אודות אדם שתעופתו היא לא על ידי כנפיים, אלא על ידי כך ששיערותיו קלות. לא על ידי חיוב, ממשות, אלא על ידי שלילה (שלילת הכובד, של השיער). בשיר אם כן מתואר אדם פתטי. זהו מצב קומי, הבנוי אפילו כבדיחה (רצינית). שאפשר להציגה כך. הרשלה עמד בקומה השלישית של הבניין ותכנן לקפוץ מטה. ניגש אליו חברו, אברום בורג, ושאלו "אבוי, למה רוצה לקפוץ אתה?". הרשלה ענה "אני רוצה לעוף". "אבל אין לך כנפיים", אמר אברום בורג (שהוא פלפל לבדיחה). "אמנם אין לי כנפיים, אבל תראה כמה קלות שיערותיי". נמשיך לפי אותו קו לוגי. אנסה למצוא את פירושה של הבדיחה. אני רואה בה אולי היא משל על כתיבה רזה. אני ממריא (מצליח לכתוב, כותב בצורה מרגשת) לא כי בעל כנפיים אני (ידע באמרות-כנף?) אלא מהסיבה ההפוכה, שאין לי אוצר מילים מוגזם (המגולם בשיער). כותב השיר, על פי פרשנות זו, ביקורתי כלפי הכתיבה הרזה והכותבים הרזים שיתרונם בחסרונם. אשמח לתגובות (מנומסות ותרבותיות) על הפרשנות. צ'יקי www.freeacademy.co.il
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לעוף חפצי שערותי מתבדרות קלילות אך ישבני, כבד מישמן מהדק, החבל הנכרך לצווארי גנח התלוי בשברון דווי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם חלק מדבריך, ראה הודעתי כאן: תגובה 47416 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אור, היות שאתה משתתף פעיל מאוד בדיונים על שירה רציתי להזמינך להצטרף לדיון בשירת בודלייר ובשירו של ביאליק "היה ערב הקיץ" שעורכים רון בן יעקב ואנוכי בשרשרת תגובות שכותרתה "הזניית האני בעיר הגדולה" תחת המאמר "יום הארבה": דיון 437 נ.ב. אפשר שהגיע הזמן שתצרף את כתובת הדואל שלך לשמך, ואז אפשר יהיה לשגר לך הודעה מעין זו בדואל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |