 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. הפרת זכות יוצרים עקב שימוש פרטי: התחלתָ בכך שאמרת שהיום בארץ "לא רואים כהפרה מקרים של שימוש פרטי וביתי", ואז הזהרת מפני הצעת החוק שתביא ל"קרימינליזציה", שתגרום לכך שחברות התקליטים יתבעו מי שמוריד שירים באינטרנט. הטיעון שלך עושה סלט בין אחריות אזרחית לבין אחריות פלילית. אז קודם כל – לא נכון. לא נכון לומר ש"בארץ חוקי זכויות היוצרים לא רואים כהפרה מקרים של שימוש פרטי וביתי שלא למטרות רווח". יש גם שימושים ביתיים שמפרים זכויות יוצרים. הורדת שירים באינטרנט היא הפרה של דיני זכויות היוצרים כבר עכשיו. לא צריך שום הצעת חוק בשביל זה. יתרה מכך, חברות התקליטים יכולות לתבוע כבר עכשיו מי שמוריד שירים. הן לא צריכות שום שינוי בחוק בשביל זה. אתה צודק כשאתה אומר שכרגע אין "קרימינליזציה" של השימוש הפרטי והביתי, וזאת בניגוד לשימוש המסחרי. אבל מה זה אומר? זה לא אומר שלהוריד שירים מותר. זו עדיין הפרת זכויות יוצרים. זה רק אומר שהורדת שירים היא לא עבירה פלילית. אז המשטרה לא תחקור והפרקליטות לא תעמיד אותך לדין, ואין לך סכנה של עונש פלילי של מאסר או קנס. אבל בעלי הזכויות עדיין יכולים להגיש נגדך תביעות פרטיות. ואחרי המשפט אתה עדיין תצטרך לשלם לבעלי הזכויות הרבה כסף. ואם לא תשלם, ניתן יהיה להפעיל נגדך את ההוצאה לפועל, ובמקרים מיוחדים אפילו לשלוח אותך למאסר בגין אי תשלום חוב. 2. אין שום סיבה לכך ששינוי ייכנס לתוקף רק בעוד 70 שנה. שינוי המקצר את תקופת זכויות היוצרים יכול להיכנס לתוקף מיד, כך שישפיע על כל יצירה חדשה שתיווצר מרגע כניסתו לתוקף. על היצירות הקיימות כבר ימשיך לחול המשטר הקודם, אך זה לא סותר כניסה מידית לתוקף של השינוי בכל הנוגע ליצירות חדשות. ואגב, אפשר גם לעשות החלה אקטיבית – כלומר קיצור של הזכויות למי שמחזיק בהן כרגע. ייתכן שכמה בתי משפט ימצאו שזה לא חוקתי, אבל לא בטוח. ראוי לציין שהאמנוׁת הבינלאומיות מחייבות היום רק 50 שנה אחרי מות היוצר. המסקנה היא, אפוא, שהפחתה מ-70 שנה ל-50 שנה אינה מנוגדת לאמנוׁת שישראל חתומה עליהן. 3. מנגנון לרישום יצירות: בעבר היה כזה בארה"ב, והוא בוטל בלחץ אירופי ולפי אמנה שאוסרת על כך. אגב, בארה"ב המנגנון עדיין קיים אבל משמעותו שונה – הוא לא יוצר את הזכות, אך הוא משפיע על היכולת לתבוע ועל הסעדים שאתה יכול לקבל מביהמ"ש (למשל – הוצאות משפט). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תשובות בקצרה (אני מתנצל, מגיעות לך כמובן תשובות מלאות יותר) 1. הדבר היחיד שנשאר מפקודת זכות יוצרים, 1924, זה חוק זכויות יוצרים ומבצעים (קלטות), (סעיפים 3ב עד 3ה בפקודה). הם קובעים שהיוצרים מקבלים פיצוי על שימושים מפרים באמצעות מס על המדיה. הסיכויים של תביעה של בעלי זכויות נגד אנשים פרטיים שמפרים את זכויותיהם אפסיים. הצעת החוק של מרצ היתה הופכת מעלה את הסיכויים של תביעה כזאת להצליח לגבוהים מאוד. 2. תיאורטית זה אפשרי, אבל מעשית זה לא ישים. כפי שתיאורטית אפשר להוריד את מגדלי חוף הכרמל ולהחזיר את החוף, מעשית זה לא ישים. עדיף להשקיע את המאמצים בשמירה על הקיים (למשל מניעת הקמתם של מגדלים נוספים בחוף הכרמל) מאשר להיכנס למאבקים אבודים. לא סביר שניתן לקצר את תקופת ההגנה רטרואקטיבית, כי זה פוגע בזכויות קנייניות. שינוי לא רטרואקטיבי ישפיע רק עשרות שנים בעתיד. 3. נכון, בוטל, אבל יש הצעות להחזרת מנגנונים כאלו. אציין שבקנדה קיימת פרוצדורה לשימוש ביצירות יתומות, אבל היא פרוצדורה אקטיבית – כלומר צריך לפנות לבית המשפט כדי שניתן יהיה להשתמש ביצירה היתומה, בעוד דרישת רישום תביא לפרוצדורה פסיבית – כלומר היצירה תעבור לנחלת הכלל אלא אם כן משהו נעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני לא רואה קשר בין הסעיפים בפקודה לבין הורדת שירים באינטרנט. להוריד שירים באינטרנט זו הפרה. נקודה. הפטור מאחריות בפקודה הוא על שימוש פרטי כמו מישהו שמעביר מוסיקה מדיסק שהוא קנה אל האייפוד שלו (מותר בהחלט). הפטור הזה לא מתיר הורדת שירים בלתי חוקית באינטרנט. 2. תחולה מיידית אין פירושה בהכרח פגיעה רטרואקטיבית בזכויות. כפי שהסברתי, תחולה מיידית משמעותה שינוי תקופת ההגנה של יצירות חדשות, כלומר יצירות שנוצרות *רק* לאחר חקיקת החוק. ממחר, כל יצירה חדשה תקבל, נגיד, 50 שנות הגנה לאחר מות היוצר. אתה כתבת בכתבה שלך משהו אחר. אתה כתבת שהתיקון ייכנס לתוקף רק עוד שבעים שנה. כלומר - רק יצירות ש*ייווצרו* בעוד שבעים שנה יהנו מתקופת הגנה מוקטנת. צריך להבדיל בין שני דברים: (1) כניסה לתוקף בעוד שבעים שנה (מה שאתה אמרת). (2) תחילת תפוגת הזכויות בעוד שבעים שנה (נגיד), כתוצאה מכניסה לתוקף מיידית של החוק (מה שאני אמרתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 1, לא מדוייק. מספיק שהאדם יגיד שהוא הוריד את השירים מהאינטרנט כדי לצרוב אותם על דיסק, כדי שההפרה שלו, שהיא בפרוש הפרת זכויות יוצרים, תקבל הגנה במסגרת חוק הקלטות. אין צורך בפקודה כדי להגן על העברת שירים מדיסק ל-iPod. ראה למשל סעיף 61(א): "לא יעשה אדם עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו", ולכן יצירת עותק מפר (כלומר ללא הרשאה של בעל הזכויות) לשימוש פרטי אינה מהווה עוולה עפ"י חוק זכות יוצרים. (מי שלא מכיר את חוק הקלטות המדובר, מוזמן לעיין בקישור שלמטה) לגבי 2, השאלה אליה התייחסתי היא מתי השינוי יראה בשטח, בהנחה שתוקף זכויות יוצרים יקוצר, נניח, מ-70 שנה ל-50 שנה לאחר מות היוצר. ייתכן שהמושג "יכנס לתוקף" אינו מדוייק בהקשר זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 1 - לא מסכים. שוב ערבבת בין שני דברים. יש את ההעתקה מהאינטרנט למחשב (העתקה א') ויש את ההעתקה מהמחשב לאייפוד (העתקה ב'). העובדה שהעתקה ב' מותרת לא נותנת לך רישיון לבצע את העתקה א'. שום דבר בפקודה לא מתיר הורדות שירים רגילות מהאינטרנט. אתה מוצא בפקודה דברים שאינם קיימים בה. גם ההסתמכות שלך על סעיף 61(א) בחוק שגויה. סעיף 61(א) הוא סעיף פלילי. שוב אתה מנסה ללמוד מסעיף פלילי על קיומה (או היעדרה) של הפרה אזרחית. אני שוב אומר (ואני באמת לא רוצה להעליב, אבל את זה כל סטודנט שנה ב' למשפטים אמור לדעת): אחריות אזרחית לחוד ועבירות פליליות לחוד. הפרה אזרחית יכולה להתקיים *בלי קשר* לעבירה פלילית. האיסור על הורדה מהאינטרנט נובע מהסעיפים האזרחיים של החוק, וזה בכלל לא קשור לשאלה אם מדובר בעבירה פלילית או לא. (אם אתה רוצה סעיפים: אז סעיף 47, יחד עם סעיפים 11(1) ו-12). לגבי 2 - "ייתכן שהמושג 'יכנס לתוקף' אינו מדוייק?" רק "ייתכן?" הרי יש הבדל של שמים וארץ בין מועד כניסת חוק לתוקף לבין המועד שבו פגות מכוחו זכויות היוצרים (הבדל של שבעים שנה לפחות...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 1, אני מדבר על העתקה מסוג ב', ולדעתי חוק זכות יוצרים מתיר העתקה מסוג זה. ברור שהעתקה מסוג א' מפרה זכות יוצרים, אבל לעניות דעתי נוסח הפקודה גורם לכך שקשה מאוד לחברות התקליטים לתבוע משתמשים על כך שהורידו שירים מהאינטרנט וצרבו אותם על דיסק. אל עניות דעתי שותפים גם עורכי הדין של הפדרציה לתקליטים (מקור: הרצאה של נציג הפדרציה). לגבי 2, אני חושב שברור לכולם למה התכוונתי בדברי. לא "תאריך הכניסה לתוקף של החוק" אלא הזמן בו משתנה הסטטוס-קוו בין תקופת ההגנה על זכויות קנייניות לבין נחלת הכלל. בכל מקרה, אנחנו מתווכחים על ניסוח ולא על מהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתרת את מה שאמרת בכתבה ובתגובות עד עכשיו. למעשה הודית כי כבר עכשיו זה לא חוקי להוריד שירים מהאינטרנט. קודם אמרת: הורדת שירים באינטרנט היא חוקית, והצעת החוק תהפוך אותה לבלתי חוקית. עכשיו אתה אומר: הורדת שירים באינטרנט אינה חוקית, אבל קשה לחברות לתבוע, והצעת החוק תקל עליהן לתבוע. אוקיי, אז טענתך הישנה מתה. יחי הטענה החדשה. שנבדוק אותה? לא הצלחת להסביר גם את הטענה החדשה שלך, על שני רכיביה: 1. מה בדיוק יש בפקודה שהופך כרגע את התביעה נגד המורידים לבעייתית? זה שעורכי-דין מסכימים על משהו זה עדיין לא הסבר. בכתבה הבאת הסבר מופרך על "קרימינליזציה". כבר ראינו שהוא לא נכון (לפחות לא באופן בו הוצג בכתבה ובתגובות שלך). אז מה הבסיס המשפטי לטענה שלך? ואני שוב מבהיר: אתה אמרת שהפקודה מקשה כרגע על התביעה. מה בדיוק יש בפקודה שמקשה עליהן? 2. איך בדיוק הצעת-החוק תשנה את קשיי התביעה של חברות התקליטים? כבר ראינו ש"קרימינליזציה" כשלעצמה היא לא הסבר. אז מה *כן* יש בהצעת החוק שיהפוך את התביעה של חברות התקליטים לפשוטה יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעוות את דברי. אני לא מקבל את הטיעון שהפרת זכויות יוצרים –> חוסר חוקיות. יש הפרות שהן חוקיות (למשל שימוש הוגן), ויש הפרות שהחוק לא אוסר עליהן מפורשות (למשל שימוש פרטי וביתי לא מסחרי). אני אמרתי שהורדת שירים מהאינטרנט מפרה זכויות יוצרים, וגם שהורדת שירים מהאינטרנט אינה לא חוקית. הורדת שירים מהאינטרנט מפרה זכויות יוצרים, אבל אינה מהווה (נכון לעתה) עוולה, והפקודה הקיימת מגנה גם אם זאת לא היתה כוונת המחוקק. לעומת זאת, העלאת שירים באמצעות תוכנת שיתוף קבצים מהווה הפרת זכות יוצרים וייתכן שאפשר לתבוע אותה עפ"י החקיקה הקיימת, מכיוון שזאת לא הפרה זכות יוצרים "לשימוש פרטי וביתי". סעיף 3ג של פקודת זכות יוצרים (שימוש פרטי וביתי) מקשה על תביעה נגד מורידים: "לא תהיה זו הפרה של זכויות יוצרים ומבצעים לטבוע או לשעתק יצירה על גבי קלטת לשם שימוש פרטי וביתי שלא למטרות מסחריות". בסעיף 3ב, קלטת מוגדרת "התקן שאין עליו טביעה ושניתן לטבוע בו טביעה קולית או טביעה ויזואלית, למעט התקן המיועד לשימוש במחשב". הפדרציה לתקליטים יכולה לטעון ש-CD או DVD נחשבים כ"התקן המיועד לשימוש במחשב", אבל אאל"ט יש פסיקה הפוכה בנושא, והטיעון עצמו הוא בעייתי מהרבה סיבות. לעומת זאת, הצעת חוק זכות יוצרים (מדיה דיגיטלית) קובעת מפורשות בסעיף 2 (איסור העלאה והורדה של יצירות) כי "העלאה או הורדה של יצירה או של חלק ממנה, שמוגנת בזכות יוצרים, ללא קבלת הסכמה מפורשת של בעל זכות היוצרים בה, מהווה הפרת זכויות יוצרים". כלומר, הצעת החוק של מרצ הופכת הפרת זכות יוצרים שלא נאסרה מפורשות, להפרה לא חוקית. הנה קטע מתוך דברי ההסבר: "מוצע לאסור פעולות אלו ללא הסכמת היוצר וזאת למרות האמור בסעיף 3ג לפקודת זכות יוצרים". אנדוקטה מגוכחת לסיום. בהצעת החוק של מרצ מופיעים שישה סעיפים, ובדברי ההסבר יש התייחסות לשבעה סעיפים. לאן נעלם אחד הסעיפים? למרצ הפתרונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת סמנטיקה: הפרת זכויות־יוצרים היא (לפי הגדרתה) הפרת החוק, מכיוון שזהו מושג חוקי. שימוש הוגן לא מפר זכויות־יוצרים. שימוש ביתי שלא בתחומי זכויות היוצרים אינו מפר זכויות יוצרים. חוק זכויות־היוצרים הישן לא התייחס בצורה מספיק מפורשת להעתקה דרך רשתות. מכיוון שזוהי צורת הפצה משמעותית כיום, חוק שלא מתייחס אליה מאלץ את השופטים לקבוע כל מיני תקדימים ע"ס אסמכתאות מחוקים אחרים בארץ ובעולם. אני מעדיף שהמחוקקים יהיו אנשי הכנסת ולא להשליך את המלאכה הזו על השופטים. סעיף 3ג', לדוגמה, לא מתייחס לנגנים נפוצים. ומשהו חשוב יותר: הפרת זכויות היוצרים היא ההפצה עצמה (לאינטרנט ומהאינטרנט לבית) ולא מה שאתה עושה בבית. מכאן הצורך בהתייחסות מפורשת לפעולות ההעלאה וההורדה. אבל כמובן שאתה ממשיך להשתמש באיש־קש. כבר ביקשו ממך כאן כמה פעמים להפנות אותנו לנוסח עדכני ולא לסתם טיוטת חוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נעזוב את הוויכוח הסמנטי. החוק נותן זכויות שונות ליוצרים. החוק נותן היתרים להפרות של הזכויות שנתנו, והחוק לא אוסר במפורש (ומסיבות טובות לדעתי) על הפרות אחרות של הזכויות שנתנו. על איזה איש קש אתה מדבר? למרות הוויכוח הסמנטי שלי עם עידן, אני מסכים איתו שהנושא עוד עתיד להרים את ראשו, ולדעתי מרצ היא החשודה המיידית. לנסיון נוסף לקדם את הנושא. הסעיפים שציטטתי מפקודת זכות יוצרים הם הסעיפים העדכניים. ההתייחסות שלי בכלליות היא לחוק זכות יוצרים החדש. הצעת החוק זכות יוצרים (מדיה דיגיטאלית) של מרצ היא הצעת חוק עדכנית אך בהקפאה. הצעת החוק החדשה לא פורסמה, ולא הצלחתי למצוא טיוטה שלה. אם יש לך מידע עדכני, אתה מוזמן לשתף אותו כאן או ברשימת התפוצה של "המקור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צוחק עלי או מה? כל המאמר שלי מדבר על חוק זכות יוצרים החדש. החוק מופיע בקישור השלישי בחלק הראשון. נראה לך שאני כותב על הנושא בלי להכיר את החוק הרלוונטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הורדת שירים מהאינטרנט מפרה זכויות יוצרים, אבל אינה מהווה (נכון לעתה) עוולה, והפקודה הקיימת מגנה גם אם זאת לא היתה כוונת המחוקק.'' אני לא עו''ד, אבל בכלל לא הצלחתי להבין את זה מהחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום שבו מישהו יראה לי פסיקה שמאמצת את הפרשנות של הכותב אז אני מתחייב לא רק לאכול את הכובע, אלא לאכול את כל המלתחה שלי. כל ההסתמכות על סעיף 3ג לפקודה שגויה. הסעיף הזה מתיר שימוש ביתי ופרטי ביצירה. הורדת שירים מהאינטרנט לא עונה על הקריטריון הזה. כשאתה מוריד שירים מהאינטרנט אתה מעתיק אותם ממאות אנשים שמפוזרים בכל העולם (או לפחות מאדם אחד זר שמן הסתם אינו מצוי בתוך הבית שלך). זה חורג מאוד ממסגרת הבית שלך או השימוש הפרטי שלך. אתה הושטת יד החוצה והעתקת משהו ממישהו אחר שאינו חלק מהבית שלך או מהפרטיות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ביננו מחלוקת על כך שחוק זכויות יוצרים ומבצעים (קלטות) (תיקוני חקיקה) הוא מקבילו של חוק ה http://en.wikipedia.org/wiki/Audio_Home_Recording_Ac... האמריקאי, ומיועד להגן על העתקה ביתית מסוג מסויים. מה שרשמתי אינו פרשנות שלי לחוק אלא הפחד של הפדרציה לתקליטים מפני פרשנות כזאת של החוק*. אם הם יתבעו משתמשים פרטיים, הטיעון הנגדי יהיה "זאת הפרה עקב שימוש שימוש פרטי וביתי לא מסחרי". לכן למרות שהם איימו בעבר לתבוע משתמשים פרטיים, הם בחרו שלא לעשות זאת עקב הסיכון (הקטן) שייפסק תקדים כזה. אם החוק הקיים היה אוסר מפורשות, לא היתה סיבה לקיומו של סעיף 2 של חוק זכות יוצרים (מדיה דיגיטאלית). * מתוך שיחה עם עורך-דין שמייצג את הפדרציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שוב אתה חוזר לעמדה שהורדת שירים מהאינטרנט היא הפרה, ועוולה, וכו'? כי קודם כבר הסכמת לכך, אבל אחר-כך שוב חזרת לעמדתך הראשונית שבעצם מדובר בפעולה חוקית שאינה עוולה (וכדבריך: "לא בלתי חוקית"). אתה כל הזמן משנה את מה שאתה אומר, וכבר אמרת כמה דברים והיפוכם. זה או חוקי או לא. אי-אפשר כל פעם להגיד משהו הפוך. ואם הפדרציה פוחדים לתבוע בגלל טיעון טפשי, זה עדיין לא אומר שהטיעון הזה חכם. הוא נשאר טפשי. אבל הי, כל מה שימנע מהפדרציה לתבוע - אני בעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר: לא חוקי. ואתה? שורה תחתונה: להוריד שירים באינטרנט - מותר או אסור? אני אומר: אסור. ואתה? זו שאלה די פשוטה, בסופו של דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה ששניינו מסכימים שהורדת שירים מהאינטרנט אינה עברה עפ"י פרק ט' לחוק זכות יוצרים. אם אני מבין נכונה את טענתך, אתה טוען שזאת מהווה עוולה אזרחית*. לדעתי הורדת מוזיקה מהאינטרנט לדיסק "אינה לא-חוקית" (תחת ההנחה שהעותק על המחשב הוא עותק ארעי). אולי זאת לקונה בחוק, כי הפרת זכות יוצרים לשימוש פרטי מותרת עפ"י הפקודה, ולכן קשה לתבוע הפרה פרטית לשימוש ביתי. כרגע, הפקודה מתירה לי לצרוב עותק של דיסק לחבר. מדוע אם כן אסור לי להעביר לו את ההעתק (תמונת ISO של הדיסק) באמצעות רשת האינטרנט בכדי שהוא יצרוב את הדיסק בצורב שלו? אבל נעזוב את הפקודה ואת חוק הקלטות. האם לדעתך עפ"י החוק מותר או אסור לי לצלם שיר מתוך ספר שירים ולתת לאחר? האם לדעתך ייתכן כלל שבית משפט יקבע פיצויים להוצאת ספרים אם ציטטתי במלואו שיר במכתב ששלחתי לידידה? היכן עובד הקו? זאת בברור הפרה של זכות יוצרים, אבל לדעתי זאת אינה מהווה עבירה, גם לא אזרחית. * יכול להיות שזה חלק ממקור המחלוקת ביננו. בתגובה 504301, צ"ל "אינה מהווה עבירה" במקום "עוולה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לפחות עכשיו ברור מה שאתה אומר. קודם אמרת הרבה דברים, ובין היתר טענת ש"מה שרשמתי אינו פרשנות שלי לחוק אלא הפחד של הפדרציה לתקליטים מפני פרשנות כזאת של החוק", ואפילו הודית שהסיכוי שביהמ"ש יפרש בדרך כזו את החוק הוא מאוד קטן. עכשיו, לעומת זאת, אתה מצהיר בריש גלי שזו הפרשנות שלך לחוק. שלך, אישית. אתה חושב שלהוריד מוסיקה באינטרנט זה חוקי. "אינה לא חוקית" זה כמו להגיד "חוקית". ואני חושב שאתה טועה לחלוטין. אז בוא נעשה סדר בכל הטיעונים שלך - גם אלה שטענת קודם וגם אלה שטענת עכשיו: 1. "העותק על המחשב הוא עותק ארעי": העובדה שהעותק ארעי אינה הופכת אותו למותר. נהפוך הוא. החוק מגדיר בפירוש שהעתקה היא גם "העתקה ארעית" (סעיף 12(4)). 2. שימוש פרטי וביתי הוא מותר: זה לא קשור. להוריד מוסיקה באינטרנט זה לא שימוש פרטי וביתי. אתה שולח את היד שלך החוצה ומוריד את השיר ממקום אחר. אתה יוצא את גבול הביתיות והפרטיות כשאתה עושה את זה. 3. "הפקודה מתירה לי לצרוב עותק של דיסק לחבר" - לא נכון. הפקודה לא מרשה לך לעשות את זה. 4. זו לא עבירה - נכון, אבל זה עדיין לא חוקי. גם להפר חוזה זו לא עבירה, אבל זה לא חוקי. גם לגרום נזק זו לא עבירה, אבל זה לא חוקי. יש גם משפט אזרחי בעולם, לא רק משפט פלילי. 5. קשה יותר לתבוע - יכול להיות, אבל זה לא הופך את הורדת השירים לחוקית. אגב, למה קשה לתבוע? בגלל קשיי הוכחה? או אולי בגלל פחד שביהמ"ש יפרש את החוק באופן שגוי? תהא הסיבה אשר תהא, היא לא הופכת את הורדה לחוקית. ההורדה נשארת בלתי חוקית. אשר לשאלתך: שאלות יפות שאלת, ואני אנסה לענות עליהן. אבל לפני שאני עונה, אני רוצה להבהיר שני דברים: 1. השאלה מה מותר ומה אסור קשורה להרבה מאוד נושאים. כל שאלה ספציפית מעלה נושאים אחרים. אין גבול אחיד לכל סוגי ההפרות בכל ההקשרים. אילו היה גבול כזה, לא היה צורך בחוקים כל-כך ארוכים, ובפסקי-דין ארוכים עוד יותר שמנסים לפרש אותם במקרים קונקרטיים. משפט המפתח הוא: אין כלל יחיד שמעצב את גבולות זכויות היוצרים. יש ערימה של הסדרים (חלקם ספציפיים וחלקם כלליים) שמנסים ליצור גבולות במקסימום מקרים, ולא תמיד הם ברורים. 2. תהא תשובתי לשאלותיך אשר תהא, שים לב: התשובה שלי *לא* מבוססת על הפקודה, שעליה התשובה שלך מתבססת. לכן כל מה שאני אענה *לא יכול לשרת אותך*! כי הטיעונים שלך מבוססים על הפקודה, ואת הטיעונים האלה שלך אני כבר הפלתי. עכשיו בוא ננסה לענות לך: 1. "האם לדעתך עפ"י החוק מותר או אסור לי לצלם שיר מתוך ספר שירים ולתת לאחר" הנה הניתוח שלי: זה מוגדר בתור הפרה, אבל ייתכן שיש כאן שימוש הוגן, או שיש הגנת "זוטי דברים" (יש הרבה משפטנים שחושבים שיש הגנה כזו בזכויות יוצרים. ביהמ"ש טרם הכריע בנושא). 2. "האם לדעתך ייתכן כלל שבית משפט יקבע פיצויים להוצאת ספרים אם ציטטתי במלואו שיר במכתב ששלחתי לידידה?" הניתוח שלי זהה. אני מניח שביהמ"ש ינסה להגן עליי באמצעות אחד משני הכלים הנ"ל (שימוש הוגן או זוטי דברים). מה שכן, ביהמ"ש *לא* יסתמך על הפקודה כדי להגן עליי! הוא ישתמש בכלים אחרים - שימוש הוגן או זוטי דברים. ביהמ"ש לא ישתמש בכלים האלה בהורדה מהאינטרנט. למה? משום שבהורדה מהאינטרנט ברור שאתה מבצע פעולה תחליפית לקנייה של היצירה. יש לפעולה שלך משמעות כלכלית תחליפית. אלו *בדיוק* המקרים שבהם הגנות כמו "שימוש הוגן" אינן חלות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שההצעה של מרצ הוקפאה בגלל הצעת חוק מסחר אלקטרוני שמתייחסת לשאלות דומות? (שואלת, לא יודעת) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''י ההצעה הוקפאה בגלל שחברי מר''צ ופעיליה הבהירו לח''כים את משמעות החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק הקלטות הוא דוגמה לא מוצלחת לפתרון טכנולוגי־חוקי. לקלטות הוא התאים בערך. לדיסקים: כלל וכלל לא. לא מפתיע שהוא לא מתייחס בצורה רצינית לנגנים מדורות חדשים יותר. גם הפיצוי שהוא מעניק ליוצרים לא מספיק כדי לבנות עליו תעשיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |